אהבתי את הפרשנות המדעית שהסופר עושה פה לעשרת המכות. הוא מסביר כיצד כל מכה בצורה גאולוגית ומדעית היתה יכולה להתרחש. למרות שזה דברי הבל ללא שום הוכחה, רק בשביל נקודת הראות האחרת הזאת, שווה לקרוא את הספר.
כל הסיפור שעם ישראל הוא איזה עם שמקורו בעם עתיק שהיה במצריים ונשאר שם - אין לי מושג מאיפה הוא הביא את זה. מה הסופר לא יעשה כדי לנסות לייצור מתח ולהמציא עלילה תוך כדי עיוות ההיסטוריה לחלוטין.
הספר מותח ברמות גבוהות. הסופר יודע לבנות מתח בצורה ממש גאונית ועל זה יש לתת לו כבוד.
לא לצפות לרמה ספרותית גבוהה עם רבדים או לחילופין לעלילה ממש מקורית אבל איכשהו זה זורם מעולה.
בקיצור מומלץ בתור ספר קליל ושטוח.

מכירים את התופעה הבלתי מציאותית שמתרחשת בסרטים מצויירים (כמו טום וג'רי, רוד ראנר) שבה הדמות נופלת מגובה רב, נחבלת, חוטפת מכות איומות, מתרסקת ונשברת אך מתאוששת כעבור שניה וחוזרת לעצמה? כך גם בספר ההזוי הזה. הדמות הראשית של דניאל נוקס (אך לא רק הוא) חוטפת מכות על ימין ועל שמאל, נפילות, שברים, כוויות, ראיית פרטים קטנטנים (כמו פס זהב במערה חשוכה ומלאה במים) גם אם יש עלטה מוחלטת ושאר דברים נוראיים אך בכל זאת ממשיכה לחיות כרגיל, לרוץ, לתפקד, להימנע מטיפול רפואי. כבר מהתופעה הזו ניתן להבין שהספר לא אמין.
בנוסף, מתוארים בו שלל אירועים הסטוריים שהתרחשו במצריים העתיקה ותגליות ארכיאולוגיות. אני מודה שלא הבנתי כמעט כלום. השמות של מלכי מצריים בלתי ניתנים לקריאה, להגייה ולזכירה. הרגשתי כאילו מחבר הספר רצה "לדחוף" כמה שיותר תאוריות בספר, גם אם הקשר ביניהן קלוש, העיקר כדי להראות שהוא עשה תחקיר מעמיק על יציאת מצריים, כתות ואמונות דתיות שונות, אוצרות גנוזים ועוד.
לא הצלחתי להתחבר לאף אחת מהדמויות השטוחות שמוזכרות בספר. לא הבדלתי כלל בין נג'יב/ח'אלד/ פייסל/ מוסטפא וכו'.
לא הבחנתי מי מהם טוב יחסית, רע יותר או מושחת פחות.

מכירים את זה שאתם מתחילים לקרוא ספר ואז באמצע אתם חוזרים לכריכה על מנת לבדוק שזה אכן הספר ?
השם של הספר נשמע מבטיח אבל התוכן כל כך תלוש , חצי ספר איכשהו מעניין למרות שה"גיבור" מתגלה כחלש שחוטף מכות על ימין ועל שמאל אפילו מגברת שמנה שראתה אותו במקרה במרפסת שלה,רק חסר היה שהילד שלה היה דורס אותו עם הבימבה שלו!!!
החצי השני : בלה , בלה , בלה , בלה , בלה . . .
ואני אסביר בקצרה שלא תצטרכו לסבול כמוני :
הסופר חושף אותנו לצוות אנשי טלוויזיה שרבים בינם בין עצמם על ספקולציות לגבי היהודים ומקומות צילום , ממש "מרתק" !
זה מה שצופן לכם צופן הפרעונים !!!

למי שעומד לקרוא את הספר מובטחת לו חוויה של קריאה שוטפת בכל דף ודף וזאת למרות שאני בתור קוראת לא ידוע לי שום רקע תרבותי והיסטורי על התקופה המצרית.
תוך קריאת הספר יש גם די מעט דימיון לעניות דעתי שמזכירים את כל הספרים של דן בראון,מן מסתוריות של עולמות של כתבים היסטורים,סמלים למינהם שמקבלים משמעות וכל מיני תגליות ארכיאולוגיות מחכימות.
הספר כתוב בצורה מובנת,מוסברת לענין,בלי מתיחות,בקיצור ישר וקולע בדיוק כמו שספר טוב צריך להיות.
מה עוד נותר לומר:לקרוא בהנאה...ולהחכים.

בשלב הראשון כשהעלילה רק מתחילה להסתבך, הדמויות מופיעות ומתחילים לראות את הקשר בינהן ואת חוט העלילה מתחיל להרקם, הספר נראה מאוד מבטיח.

לאוהבי הז'אנר, יש גיבור עשוי ללא חת, העובר מכשולים רבים ועומד על רגליו אחרי כל אחד מהם, מצפה לאתגר הבא. יש כומר קיצוני וקנאי שיש לו מטרה הזויה אך מעוגנת באמונתו, המוכן לעשות הכל כדי להגיע אליה. יש בסיס היסטורי-ארכיאולוגי, לכאורה, שהוא כל כך מסובך, שבשלב מסוים של הספר מאבדים אותו לגמרי. וכמובן, יש ארכיאולוגית, שהיא גם נאה וגם חכמה העוזרת לקדם את העלילה והגיבור מאוהב בה אבל הוא עדיין לא יודע על כך.

לכל מי שקרא ספר "צופן" אחרים ונהנה מהם. כמו "צופן דה וינצ'י", מלאכים ושדים","צופן גאודי" ודומיהם, ימצא את הספר קולח וזורם.

לכל השאר, אולי תחכו לגרסה הקולנועית. מתוך הדפים עולה פזילתו של הסופר לעברו של מפיק קולנוע זריז, שידאג לעיבוד הספר למסך הגדול.

הארכיאולוג והאג'יפטולוג המפורסם, דניאל נוקס, נתקל בשוק באלכסנדריה בחפץ מעניין וחשוד. הוא חושד שמישהו מבצע חפירה במצרים, שאינה מתועדת כנדרש, ושממצאים ארכיאולוגיים מהמקום נעלמים או מגיעים לשוק ולא לרשות העתיקות המצרית. כשנוקס וידידו מנהל הרשות המצרי מתחילים לרחרח בחפירה חשודה, הם זוכים לסירוס ואי שיתוף פעולה, ולאחר שנוקס מצליח להסתנן פנימה ולצלם ממצאים הוא וידידו נרדפים ע"י אנשים מצוות החפירה ואף נפגעים בתאונה. כשנוקס מתעורר בבית חולים הוא מגלה שמישהו מנסה עדיין לפגוע בו, וכן שהמשטרה חושדת בו כמי שפגע בידידו המצרי. במקביל, במקום אחר במצריים, קצין ממשטרת התיירות מפקד על מספר שוטרים והם מנסים לאתר לעצמם מצאים יקרים ולהתעשר. העלילה מסתבכת ונעשית מותחת כשאנשים נוספים ובהם גם חבריו של נוקס נעלמים באופן חשוד ונתונים בסכנת חיים. נוקס נאלץ לעשות כל מאמץ, לטהר את עצמו ולפענח את המסרים החבויים שיעזרו לאתר ולהציל אנשים אלו.
ספר נחמד ומהנה, אבל לא מעבר לכך.

יש סופרים אשר בונים את ספרם על תיאוריות מצוצות מן האצבע ,למשל, "צופן דה וינצ'י".למרות שאינני מבין גדול בנצרות ,התחושה שלי שיותר מדיי דברים "הסתדרו" למחבר .הקישור בין פלגים שונים באמנות כל מיני כנסיות איזוטריות וציורים מפורסמים יותר ופחות שכולם חברו להסתיר סוד נורא ואיום.
על "צופן הפרעונים" לעומת זאת אני יכול לחוות דעה בנחרצות כי הוא עוסק בנו - יציאת מצרים משה וכו'.כמות השטויות שהמחבר גיבב שם היא מרשימה בכל קנה מידה.
זה מזכיר לי שפעם קראתי ספר על ויכוחים בימי הביניים שנערכו בין הכמרים ליהודים - הוכחות על הנצרות מהתנ"ך (בברית הישנה).אחת מהן היתה על ברכת יעקב לאפרים ומנשה ,שיעקב שיכל את ידיו ומזה הוכיח הכומר שיש מקור לצלב.בורות וטמטום חברו כאחד כנגד הרב המסכן שעמד ממול וכמובן לא יכל להגיב בנחרת בוז ,כמוני, אלא נאלץ להסביר לשליט המקומי ולקהל המשולהב את שיכול הידיים בהקשרו האמיתי.

צופן הפרעונים הינו ספר מתח שני בסדרה שעוקב אחר שני אנשים החוקרים בנבכי מצרים העתיקה.הוא סביר ביותר ,מלבד התיאוריות המטופשות (אפילו בשביל ספר מהז'אנר הזה) שמעלה המחבר .

לפני שאני כותב ביקורת אני בדרך כלל קורא ביקורות אחרות ,את הספר הזה מסתבר המבקרים האחרים 'שחטו' בעיקר בטענות של חוסר אמינות ,גיבוב תיאוריות היסטוריות ועוד שלל תירוצים . מבחינתי מבחן התוצאה הוא שקובע . אם נהנתי ,נשארתי במתח והתוכן עניין אותי אזי אין סיבה לשחוט את הספר . ספר לא טוב מניחים מהיד אחרי כמה דפים או פרקים ואת 'צופן הפרעונים' לא אני ולא שאר המבקרים הניחו מהיד ....אז מה המסקנה ? שהוא כנראה לא כזה גרוע . אם הגיבור חוטף שלל מכות וממשיך לקפץ לצלול ולדלג מעל מהמורות אזי כנראה שהוא ממש אינדיאנה ג'ונס .ואת אינדי אנחנו מאוד אוהבים בדיוק כמו ג'ימס בונד . כן אלו גיבורים שמשרתים אצלנו איזה כמיהה נסתרת להצליח לנצח את הרעים , עם חיוך וקריצה וללא שריטה . אז נכון שהספר הזה פחות מעניין היסטורית מהצופן האלכסנדרוני ועלילתו מסתעפת אבל הוא בעיקר מותח ומהנה בדרכו שלו ולדעתי האישית כן מעורר מחשבה בנוגע להיסטוריה ולתולדה של דתות שונות שהתפתחו באזורנו והקשר שלהן אחת עם השנייה . אגב גם המחבר בספר עצמו מלגלג על העניין של קשירת קצוות היסטוריות לכאורה ללא קשר ביניהן והפיכתן לתיאוריות מבוססות . אני אומר שאם בעולם האקדמיה והמחקר הצליחו לקשור קצוות שאף אחד לא הצליח לבטלן עד היום כמו מסעה של הקונ-טיקי מיבשת אמריקה לאיי פולינזיה על רפסודה סימן שגם הבלתי הגיוני יכול להפוך למציאות .

צופן הפרעונים (בהוצאת פרוזה, ידיעות אחרונות) מתיימר להיות מותחן ארכיאולוגי משובח,
וללא ספר אינו כזה מוצלח בהשוואה לצופן האלכסנדרוני מאת אותו מחבר, כשגם האחרון עצמו מוטל בספק.

המותחן הקליל (מה? פחות מ400 עמודים?) שזור חלקי היסטוריה אמיתיים ובדויים,
ומנסה לקשר אף את קורות ספרי בראשית ושמות שלנו עם ממצאים חדשים ש"מתגלים" בעמרנה שבמצריים.

רציחות, תאונות הרבה הסטוריה פרעונית ושלל מרעין בישין מתרחשים בין דפי העלילה שגיבוריה הם שוב - דניאל נוקס וחברתו גייל.

האמת שסיימתי את הספר בכ3 שעות בערב משעמם,
היה נחמד (אני מניח שבלי הקשר היהודי לעניין הייתי פחות מרוצה ממנו) אבל יצאתי בתחושה שחסר משהו רציני.

הסוף ידוע מראש וכמובן לא אקלקל את ההפתעה לכולכם - אבל באמת שממותחן ציפיתי ליותר.

קניתי ב20 ש"ח באחד מקניוני הארץ שבהם יש דוכן של ספרים עם פגמים קלים -
אישית רק החודש קניתי כ8 ספרים בדוכנים כאלה, זה זול והפגמים כ"כ קלים שלא שמים לב אליהם,
ועבור בולעי ספרים שכמוני - זה די שווה את המחיר. (איפה עכשיו אני תוקע את זה בבית?)
במדד שלי:
2 סמיילים