ביקורת ספרותית על ספרד - ספריה לעם #587 מאת אנטוניו מוניוס מולינה
ספר מעולה

---

הספר אינו קל לקריאה מבחינת מבנה המשפטים,אבל, זהו ספר נדיר ביופיו ברעיון הספר,ובשפתו -למרות הקושי. הספר הינו למעשה סיפורים אשר כל אחד שונה ,אבל יש להם מכנה משותף אחד גדול- הסופר מנסה להעביר במחשבותיו ובתחושותיו את משמעות -הארוע בחיי כל אדם רגיל מן השורה או מישהו שהיה מנהיג ברמה כזו או אחרת, והארוע הינו-מה קורה לאדם-אם יום אחד מישהו -או -משהו מערער ומשנה את סדר היום שלו ושל משפחתו,עבודתו,ביתו, ואת זכויותיו כאדם וכאזרח במדינה שהוא חשב אותה למולדתו ללא נקודת חזור.הוא מנסה להעביר את ההרגשה הזאת של האין הביטחון כשהיא נשמטת באחת מתחת לחיים עצמם. את ההרגשה הזאת הוא מנסה להעביר דרכם של הנספים, וניצולי -שואה היהודים ,והקומוניסטים,סופרים או מי שהפכו להיות סופרים לאחר מכן כמו:פרימו לוי,זאן אמרי,קפקא ואהובתו מילנה שנספתה לאחר מכן,.אבל לא דרך הסיפור של הנספים בשואה הוא מנסה לבחון את הרעיון אלא דרך סיפור גירוש יהודי ספרד מספרד במאה ה15 ,וגם מזויות ראיה של הסופר או המספר בספרד העכשווית שהינו גבר בשנות ה-50 לחייו והוא מנסה למצוא את משמעות חייו ,מה היו חלומותיו בעבר והיכן הם עכשיו אם בכלל. יחסיו לאשתו, לילדיו,לביתו ולסביבתו .הספר שלו מזכיר מאוד את ספרו של פרימו לוי- הזהו אדם -וכל מי שקרא אותו יודע בוודאות שהוא לא חזר להיות אותו אדם או קורא כפי שהיה לפני קריאת הספר. כך גם ספרו זה של מולינה, הוא אחד מהספרים שעושים לך את "זה" לאחר הקריאה. ישנו קטע קריאה מרגש מאוד וקשה עד מאוד , הקשור לאופן שבו הוליכו את היהודים במרכז עיירה קטנה בזמן השואה ,עמ בספר -382-385.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על ספרד - ספריה לעם #587