אנטוניו מוניוס מולינה הוא סופר נפלא , אחד הטובים שיש. לקרא מה שכתב זה תענוג ממש. יש משהו בהומניות שלו, כבר כתבתי קודם, יש לו עיני רנטגן לנפש האדם והוא מפליא לכתוב על אנשים מתוך ידע עמוק, חמלה והזדהות. כתיבתו תמיד מרתקת אותי, גם אם יש קושי בזרימה כמו בספר הזה. יש בו הרבה סיפורים על אנשים עקורים ,נרדפים,קורבנות משטרים מדכאים, בודדים וכאלה שכאילו נפלו מהעגלה ונשארו בשולי הדרך, וביניהם גם ספורים מוכרים,יותר או פחות על גורלם של יהודים באירופה , כמו פרימו לוי, קאפקא ואהובתו. כל ספור בפני עצמו כתוב נפלא אך לי היה קשה למצא רצף או לזכור מי זה מי. הסיפורים מסופרים לפעמים בגוף ראשון ומתחלפים פתאום לגוף שלישי זה מבלבל ומקשה. כנראה שצריך לקרא שוב. למרות זה, הייתי מרותקת. לא כדאי לוותר שווה להתמודד.

דווקא ההתחלה כאן הייתה מקסימה וקראתי בהתלהבות את הפרק הראשון על אודות עיירת הולדתו של המחבר וגעגועיו אליה בסיגנון שהוא כמעט שירה... אבל כשהמשכתי לקרוא לפתע פתאום נוכחתי לדעת שהמחבר עושה סלט שלם, ומערבב מין שבאינו מינו, של אפיזודות על מעשים שקרו במשטרים אפלים שהוא קרא בספרי-זכרונות של אחרים עם כמה מקרים שקרו לו
וכל ההתלהבות שלי מהפרק הראשון פגה. למה? כי לא פתחתי את הספר הזה כדי לקרוא עבודת מחקר של מישהו!אם אני רוצה לדעת מה קרה לפרימו לוי (דרך אגב אני מעריץ של פרימו לוי) או למרגרטה בובר-נוימן אני כבר מעדיף לקרוא את הספרים שלהם עצמם! ולא מצד שלישי... הסיגנון בהמשך הוא יותר סיגנון שמתאים להרצאה בפני קהל אבל בוודאי שלא לספר שמתיימר להיות ספר של "סיפרות יפה". למעשה אין פה שום סיפור אלא כל מיני הבזקים אפיזודיים שהופכים להיות עיסה של עניינים לא קשורים או שקשורים ביניהם בצורה לא מאוד מוצלחת. ייתכן שבהמשך יש עוד כמה צימוקים סיפרותיים כמו זה שבתחילת הספר אבל אין לי סבלנות ורצון לנסות לחפש אותם ןלקרוא בינתיים על אלף עניינים אחרים שקשה למצוא את המשותף ביניהם... כך שכשתפשתי לפתע שאני קורא איזה עניין ואין לי מושג על מה אני קורא כי המחבר קפץ לפתע לעניין חדש, הפסקתי לקרוא את הספר באמצעו!

הספר אינו קל לקריאה מבחינת מבנה המשפטים,אבל, זהו ספר נדיר ביופיו ברעיון הספר,ובשפתו -למרות הקושי. הספר הינו למעשה סיפורים אשר כל אחד שונה ,אבל יש להם מכנה משותף אחד גדול- הסופר מנסה להעביר במחשבותיו ובתחושותיו את משמעות -הארוע בחיי כל אדם רגיל מן השורה או מישהו שהיה מנהיג ברמה כזו או אחרת, והארוע הינו-מה קורה לאדם-אם יום אחד מישהו -או -משהו מערער ומשנה את סדר היום שלו ושל משפחתו,עבודתו,ביתו, ואת זכויותיו כאדם וכאזרח במדינה שהוא חשב אותה למולדתו ללא נקודת חזור.הוא מנסה להעביר את ההרגשה הזאת של האין הביטחון כשהיא נשמטת באחת מתחת לחיים עצמם. את ההרגשה הזאת הוא מנסה להעביר דרכם של הנספים, וניצולי -שואה היהודים ,והקומוניסטים,סופרים או מי שהפכו להיות סופרים לאחר מכן כמו:פרימו לוי,זאן אמרי,קפקא ואהובתו מילנה שנספתה לאחר מכן,.אבל לא דרך הסיפור של הנספים בשואה הוא מנסה לבחון את הרעיון אלא דרך סיפור גירוש יהודי ספרד מספרד במאה ה15 ,וגם מזויות ראיה של הסופר או המספר בספרד העכשווית שהינו גבר בשנות ה-50 לחייו והוא מנסה למצוא את משמעות חייו ,מה היו חלומותיו בעבר והיכן הם עכשיו אם בכלל. יחסיו לאשתו, לילדיו,לביתו ולסביבתו .הספר שלו מזכיר מאוד את ספרו של פרימו לוי- הזהו אדם -וכל מי שקרא אותו יודע בוודאות שהוא לא חזר להיות אותו אדם או קורא כפי שהיה לפני קריאת הספר. כך גם ספרו זה של מולינה, הוא אחד מהספרים שעושים לך את "זה" לאחר הקריאה. ישנו קטע קריאה מרגש מאוד וקשה עד מאוד , הקשור לאופן שבו הוליכו את היהודים במרכז עיירה קטנה בזמן השואה ,עמ בספר -382-385.

10 אחוז סיפורים טובים ו 90 אחוז לא.
מרגישים שמדובר בסופר טוב כתיבתו קולחת מעניינת סיפורית ותיאורית מאוד.
ישנם שני סיפורים מאוד מעניינים על וילי מינצברג הקומוניסט הגרמני ועל ספרדיה קומוניסטית שגרה 50 שנה במוסקבה וחשבה עד לרגע האחרון שסטלין הוא המשיח.
כל שאר סיפורים לא מעניינים.

לא לקנות!
להשאיל מחבר ולקרוא רק מה שמעניין.

לא חשבתי שאני באמת אצליח "להיכנס לעניין" של ספר שהוא לא עלילתי אלא מורכב מסיפורים קצרים שהקשר ביניהם הוא קלוש עד קלוש מאוד אבל צורת הכתיבה עצמה באמת הצליחה לסחוף אותי לפחות ברוב הסיפורים.
אני מסכים עם הנאמר שלא כל הסיפורים חזקים באותה מידה אבל הפרקים הטובים באמת כתובים בצורה מספיק סוחפת בשביל לפצות על הפחות טובים.
הפרק הטוב ביותר בעיני הוא "קופנהגן" (שוב, פחות בגלל העלילה ויותר בגלל צורת הכתיבה) ורק הוא לבדו שווה בשבילי את קריאת הסיפורים הפחות מעניינים בספר.

ממליץ בחום אבל ל"מטיבי קרוא" בעיקר.

קראתי את הספר המכיל סיפורים על אנשים וכיצד גורלם
משתנה כתוצאה משינויים חברתיים שלהם אין אפשרות לשנות

כלל לא התחברתי ועזבתי אותו באמצעו (לאנחות)

חמוד אך לא ממליצה