מצאתי את הספר הזה על מדף ספרי התיאטרון בחנות הספרים גולדמונד (שנמצאת בחיפה) ולא ידעתי אם לרכוש אותו או לא, כי הספר עוסק בהצגות של נסים אלוני ואיפה אפשר לראות אותן היום? זה אולי מה שמבדיל בין כתיבת ספרים העוסקים בסרטים שאותם להבדיל מהצגות התיאטרון נדמה שתמיד אפשר למצוא. מה גם שאת קריאתה של הביוגרפיה שנכתבה על אלוני, "נמר בוער" לא צלחתי. קבעתי עם עצמי שאתן לה עוד הזדמנות לקריאה נוספת, כי זה לא שחלילה נסתם בכך הגולל, אלוני ממשיך לעניין אותי. מה ששיכנע אותי בסופו של דבר לרכוש את הספר "כישוף נגד מוות" הוא שנודע לי שמשה נתן, מי שכתב אותו הקדיש לכך לא מעט שנים. אני מאוד מזדהה עם כאלה שיש להם אובססיה לדבר כלשהו והם מוצאים לנכון לעלות אותו על הכתב, שלא לדבר על פרק הזמן שהוקדש לכך.

אתמול, בניגוד להרגלי ישבתי בחוסר מעש, והדלקתי את הטלויזיה בחדר שלי (שלרוב משמשת אותי כסוג של אקווריום) לשם שינוי לא על אחד מהערוצים שסוקרים בהם את מצב הלחימה "שומר החומות" שמתנהלת בימים אלה. באחד הערוצים שודר שוב הסרט הדוקמנטרי "היה היה מלך" (של דורון ג'רסי) על חייו של נסים אלוני, שבעבר החמצתי את הצפיה בו. בין המשתתפים בסרט הוא מי שערך את הספר הזה ולא מי שכתב אותו, כמה מצער משה נתן נהרג בתאונת דרכים ב-1979. יהי זכרו ברוך.

הסרט כמו כן הספר כולל כמה קטעים מההצגות שעלו במשך השנים, עונה על שאלות שהיו לי, כמו זו שהעלתי בתחילת דבריי ובעיקר, לא מתבייש לומר, הצליח לסתום את החורים שהיו לי בידע שלי על אלוני. לא להאמין שפעם חשבתי שנסים אלוני הוא מי שבעיקר עבד עם שלישית הגשש החיוור. נהנתי מהדוקומנט וכמובן שמחתי על כך שיש לי את הספר. עכשיו בהזדמנות ראשונה שתהיה לי אשב ואנסה לקרוא שוב את הביוגרפיה. מה גם שכחתי להזכיר שלאחרונה, לגמרי במקרה, יצא לי לצפות ביוטיוב בערב שנערך לזכרו של אלוני, בו השחקן דב גליקמן קרא קטע מ"הנישוף" (ממליץ לכם לצפות בקטע המבדר הזה) ובעקבותיו רכשתי את הספר שיש את הגירסה המקורית שלו כ-"ארבעה סיפורים" וכסיפורים שחוברו יחדיו לסיפור אחד ("רוץ חייל טורקי").

כולי תקווה שכשם שאני לא הרמתי ידיים ולמדתי לאהוב את נסים אלוני בשלבים יהיו עוד שימצאו דרכים להתחבר אליו וגם כמה שנים אחרי לכתו יזכה לסוג של עדנה חדשה, למרות שבאחרית ימיו הוא זכה להיות חתן פרס ישראל, מוטב (לקבל את ההכרה) מאוחר מאשר אף פעם לא. אין ספק שהוא ראוי לכך. נדמה שהתודעה לגדולתו היא גדולה היום יותר מתמיד.

מצאתי את הספר הזה על מדף ספרי התיאטרון בחנות הספרים גולדמונד (שנמצאת בחיפה) ולא ידעתי אם לרכוש אותו או לא, כי הספר עוסק בהצגות של נסים אלוני ואיפה אפשר לראות אותן היום? זה אולי מה שמבדיל בין כתיבת ספרים העוסקים בסרטים שאותם להבדיל מהצגות התיאטרון נדמה שתמיד אפשר למצוא. מה גם שאת קריאתה של הביוגרפיה שנכתבה על אלוני, "נמר בוער" לא צלחתי. קבעתי עם עצמי שאתן לה עוד הזדמנות לקריאה נוספת, כי זה לא שחלילה נסתם בכך הגולל, אלוני ממשיך לעניין אותי. מה ששיכנע אותי בסופו של דבר לרכוש את הספר "כישוף נגד מוות" הוא שנודע לי שמשה נתן, מי שכתב אותו הקדיש לכך לא מעט שנים. אני מאוד מזדהה עם כאלה שיש להם אובססיה לדבר כלשהו והם מוצאים לנכון לעלות אותו על הכתב, שלא לדבר על פרק הזמן שהוקדש לכך.

אתמול, בניגוד להרגלי ישבתי בחוסר מעש, והדלקתי את הטלויזיה בחדר שלי (שלרוב משמשת אותי כסוג של אקווריום) לשם שינוי לא על אחד מהערוצים שסוקרים בהם את מצב הלחימה "שומר החומות" שמתנהלת בימים אלה. באחד הערוצים שודר שוב הסרט הדוקמנטרי "היה היה מלך" (של דורון ג'רסי) על חייו של נסים אלוני, שבעבר החמצתי את הצפיה בו. בין המשתתפים בסרט הוא מי שערך את הספר הזה ולא מי שכתב אותו, כמה מצער משה נתן נהרג בתאונת דרכים ב-1979. יהי זכרו ברוך.

הסרט כמו כן הספר כולל כמה קטעים מההצגות שעלו במשך השנים, עונה על שאלות שהיו לי, כמו זו שהעלתי בתחילת דבריי ובעיקר, לא מתבייש לומר, הצליח לסתום את החורים שהיו לי בידע שלי על אלוני. לא להאמין שפעם חשבתי שנסים אלוני הוא מי שבעיקר עבד עם שלישית הגשש החיוור. נהנתי מהדוקומנט וכמובן שמחתי על כך שיש לי את הספר. עכשיו בהזדמנות ראשונה שתהיה לי אשב ואנסה לקרוא שוב את הביוגרפיה. מה גם שכחתי להזכיר שלאחרונה, לגמרי במקרה, יצא לי לצפות ביוטיוב בערב שנערך לזכרו של אלוני, בו השחקן דב גליקמן קרא קטע מ"הנישוף" (ממליץ לכם לצפות בקטע המבדר הזה) ובעקבותיו רכשתי את הספר שיש את הגירסה המקורית שלו כ-"ארבעה סיפורים" וכסיפורים שחוברו יחדיו לסיפור אחד ("רוץ חייל טורקי").

כולי תקווה שכשם שאני לא הרמתי ידיים ולמדתי לאהוב את נסים אלוני בשלבים יהיו עוד שימצאו דרכים להתחבר אליו וגם כמה שנים אחרי לכתו יזכה לסוג של עדנה חדשה, למרות שבאחרית ימיו הוא זכה להיות חתן פרס ישראל, מוטב (לקבל את ההכרה) מאוחר מאשר אף פעם לא. אין ספק שהוא ראוי לכך. נדמה שהתודעה לגדולתו היא גדולה היום יותר מתמיד.