ביקורת ספרותית על וויל גרייסון, וויל גרייסון מאת ג'ון גרין
ספר טוב

---

מכירים את זה שאתם קוראים ספר ואתם יודעים שהכותבים מעכבים את המאוחר למרות שזה ברור לכולם שמשהו יקרה, הם פשוט דוחים את זה למרות שכל מה שעובר לכם בראש זה, "דיי, דיי. כולם יודעים איך זה יסתיים אז תפסיקו כביכול להשאיר אותנו במתח?"
משהו שאני יכולה להגיד על הספר הזה הוא שהוא לא כזה, כי אם יש מתח מסוים בין שתי דמויות, הן יהיו מודעות לזה וידברו על זה. ואם משהו אמור לקרות אז הוא יקרה בלי עיכובים חסרי פואנטה. ולמען האמת, זה די מספק לראות שיש כותבים שיודעים לעשות את זה טוב.
אני לא מעריצה גדולה של ג'ון גרין, דבר שאתם כנראה יודעים אם קראתם ביקורות קודמות שלי. ובכל זאת, הספר הזה היה מספיק טוב בשביל שאני לא אבדוק את שם הכותב ואפסול אותו מהתחלה כפי שאני עושה לפעמים לא במודע.
אבל למרות שאני לא מתה עליו, הספר הזה לא היה כישלון ברור כפי רוב הספרים שלו שקראתי.
אם תבקשו ממני לתאר את העלילה, אני אגיד שכל מילה שאגיד היא ספויילר. אבל כן אגיד שאמנם הדמויות הראשיות הן ויל גרייסון (שניהם), אבל הדמות הבאמת מרכזית היא טייני קופר.
אין הרבה סופרים שמצליחים לתת רבדים לדמויות כמו שצריך, כי הם מנסים להפוך את הדמויות שלהם למושלמות עם פגמים שרק מראים כמה הן מושלמות, ככה שאתה קורא את הספר ופשוט מחכה שמשהו יקרה. אבל בספר הזה אני יכולה להגיד שהדמויות באמת היו שלמות, יכולת לראות את המציאותיות בדמויות ולהזדהות איתן, ולדעת שהן יגיבו כמו שצריך כשמשהו יקרה. ומהבחינה הזאת הספר הזה באמת עשה עבודה מעולה.
עוד משהו שאהבתי בספר זה ההשתפרות האישית של הדמויות, כי לא היה משהו מאולץ אלא מאוד חלק וזורם בכל התהליך. ככה שזה לא שאתה בוכה בלב על הדרך שהסופר כתב שלפתע פתאום הדמות טובת לב, זה תהליך שצריך לדעת איך לכתוב אותו מבלי שהקורא ירצה להקיא.
אבל למרות הכתיבה הנהדרת, הדמויות השלמות וכל המסביב שבאמת נהדר - משהו שהפריע לי היה רגע השיא של הספר, או לפחות החוסר בו.
הרי כשאתם קוראים ספר אתם מתכוננים לרגע שבו הכל מתרסק ואז הדמויות אוספות את עצמן, ומה שהיה יפה ומעצבן בספר הזה הוא שלא היה את זה. דבר שהרבה יותר נכון ומציאותי לחיים שלנו, אבל כן גרם לי להרים גבה כשקלטתי שאני בעמוד 270+ ולא שמתי לב שקרה כל כך הרבה בשביל שהספר יסתיים.
בנוסף, די איבדתי את זה בספר. כאילו, יש משהו מאוד חמוד בסוף והכל, אבל הוא לא הרגיש לי אחד שמתאים לדמות לעשות.
והאמת שאני סיימתי את הספר ולא הרגשתי מסופקת למרות שזה כביכול אחד הספרים הטובים שקראתי לאחרונה. הכתיבה מדהימה, הדמויות לא מרגישות מאולצות והמציאותיות ברוב ההיבטים בספר. אבל יש רגע בשבו אתה אומר, "שנייה מה?" וזה סוף הספר בו עולה המחזמר - כי למען האמת הוא הרגיש כל כך לא קשור ולא היה באמת כזה מלהיב למרות שעליו כביכול התבסס כל הספר.
לסיכום, ספר מעולה. ממליצה לקרוא. חוץ מסוף לא בהכרח מאכזב אבל אחד שלא עומד בציפיות וברף של שאר הספר, זה באמת ספר מקורי.

» ביקורות נוספות של ליז
» ביקורות נוספות על וויל גרייסון, וויל גרייסון