ביקורת ספרותית על וויל גרייסון, וויל גרייסון מאת ג'ון גרין

---

ג'ון גרין הוא זה שפתח לי את הדלת לעולם ספרי YA, עם הספר אשמת הכוכבים. חוץ מהררי הטישו שכיליתי, נפלו לי הרבה אסימונים תוך כדי הקריאה. והמסקנה שהגעתי אליה היתה שלא מעניין אותי לקטלג ספר לפי גילאים. אם מעניין אותי - אני קוראת. כל ספר הוא דרישת שלום מעולמות מקבילים, וכל ספר מעשיר אותי בעוד פיסה של משהו.

ג'ון גרין אוהב שיתופי פעולה עם כותבים נוספים, ולא רק שאוהב - זה מצליח לו. (קדם לו כשהשלג יורד שגם עובד לסרט בנטפליקס). הפעם ג'ון גרין שיתף פעולה עם דיוויד לוויתן. יש משהו נדיב כשסופר כותב ספר עם סופר נוסף. זה לקחת את האגו ולשים אותו בצד, וכשזה נכתב טוב זה גם נקרא טוב.


על הדואט הספרותי המושלם הזה מנצח ביד רמה המתרגם תומר בן אהרון, שמצליח להביא לקורא את הדמויות על שלל קווי האופי שלהן, וממש יכולתי לדמיין אותן בבהירות. הפרקים נבדלים זה מזה בפונט שונה (מה שמקל להבדיל בין השניים) והם מסופרים מפי שני ה-וייל לסירוגין.


יש את וויל גרייסון התיכוניסט משיקגו, ויש את וויל גרייסון התיכוניסט מאיווה. וויל משיקגו הוא סטרייט שהחבר הכי טוב שלו מאז ימי בית הספר היסודי הוא טייני קופר. טייני הוא הומו מחוץ לארון, הוא ענק בכל קנה מידה, יש לו מימדים של מקרר, וכשהוא לוחץ לך את היד אתה מרגיש שפולקסווגן עלתה לך עליה. החיים שלו הם כמו פתותי קונפטי. הכל אצלו מוחצן ורעשני ושמח, והוא מתאהב כל דקה וחצי. וכמו הקונפטי שמהר מאוד מסיימים את תפקידם - כך גם מערכות היחסים שלו. ויש את וויל מאיווה. הוא הומו בארון, די בודד, ונוטל באופן קבוע כדורים נוגדי דיכאון. הדבר היחיד שטוב בחייו הוא אייזיק, שאותו הכיר בצ'ט, והם מנהלים שיחות וירטואליות מדי יום. אם יש בחייו של וויל קרן אור- היא בדמותו של אייזיק.


אז מה קורה כשוייל גרייסון פוגש את וויל גרייסון? הזוי? נכון! בלילה חורפי קפוא בשיקגו נפגשים וויל ו-וויל. שניהם הגיעו באותו ערב קר למקום מסויים, ושם הצטלבו דרכיהם, כשהחוליה המקשרת בין שניהם הוא טייני קופר.

ג'ון גרין מצליח להכניס לכל ספר שכתב נושאים שלרוב מושתקים או כאלו שמדברים עליהם בלחישות מהוסות. סרטן, דיכאון, ועוד הפרעות נפשיות, ותמיד תהיה דמות להטבית. הוא לא מפחד להביא לקורא דמות לא ממושלמת. הוא כותב על החיים, ומביא דמויות מהחיים. וזה יופי קודם כל, והיותר יפה זה שהוא מצליח לכתוב ועדיין להיות cool ולא נותן את ההרגשה שאתה קורא ספר "מגוייס".

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על וויל גרייסון, וויל גרייסון