שלושה סיפורי חיים הכתובים ביד אמן. קשיי הזיקנה, זכרונות מסוייטים בצד תקווה.
-חייה של אָלִיה לא שבו להיות כשהיו מאז הטראומה והסוד המכרסם. בתה נוגה היתה בת שלוש ואָליה לא מעכלת איך השנים טסו. הילדה גדלה, ככה פתאום. נוגי הקטנה בת שלושים, עצמאית ובטוחה בעצמה. והיא עדיין תקועה שם, בזכרונות שבאו גם אחרי הטראומה- הניילונים והאזעקות המייללות במלחמת המפרץ. מהלכת תמיד בחשש לבושה שכבות כאילו להגן על עצמה מהעולם המפחיד, בעלה ובתה משתגעים מתחושת הנרדפוּת שלה עד היום ששינה הכל.
-חנה בת השישים ותשע, לא צעירה ולא זקנה. גיל הוא רק מספר. צעירים מפנים לה את מקומם באוטובוס בנימוס ובתוך תוכה היא מתרעמת. מה הקטע? אני לא כזו זקנה. יום הולדתה מסתיים בחגיגה פרועה חסרת מעצורים. סבתא'לה גזעית. חייה מתנהלים בין חוגים עם כמה חברים, יום יום שגרתי של אישה לא צעירה החיה לבד ונקלעת באחד מאותם רגעים בלתי צפויים וכל כך מקריים לקשר לא שגרתי הטורף את הקלפים.
-השכנה הקמצנית מזעיקה את לָצי, קרוב משפחתה של אסתר המבוגרת ואיש עבודת כפיים לאחר שזו לא ענתה לדפיקותיה העיקשות בדלת, הרי יש לו מפתח. רק שלא תאבד חלילה את חמישים השקלים שנתנה לאסתר. כשמתגלה האמת הקשה בדירה נסחף לָצי- הממתין לישועה שאולי תבוא- בזכרונות מבעיתים מהונגריה כשהצורר הנאצי עלה והם הפכו ליהודונים (במקור) מוקצים. נזכר בטיול השורשים לבודפשט עם אסתר שתמיד התאמץ לזכות בחיבתה למרות הריחוק שהקרינה, בקרובים שעלו לישראל ובאלה שאינם עוד. מסע לעבר, נוקב וחסר רחמים, של אדם לא צעיר.

וחומת ברלין נפלה. לא ייאמן, זה בחדשות. המון משולהב וחסר מעצורים הסתער על הסמל הארור והעיקש של ניתוק מזרח ממערב כל כך הרבה שנים ופירק אותה במהלומות פטישים וידיים חשופות (בשני סיפורים).
והסיד. לבן, בוהק, מכסה על פגמים בקיר הישן שהאפיר, ריחו החריף מטשטש כל צחנה אך צורב את העור החשוף.

שלושה סיפורי חיים הכתובים ביד אמן. קשיי הזיקנה, זכרונות מסוייטים בצד תקווה.
-חייה של אָלִיה לא שבו להיות כשהיו מאז הטראומה והסוד המכרסם. בתה נוגה היתה בת שלוש ואָליה לא מעכלת איך השנים טסו. הילדה גדלה, ככה פתאום. נוגי הקטנה בת שלושים, עצמאית ובטוחה בעצמה. והיא עדיין תקועה שם, בזכרונות שבאו גם אחרי הטראומה- הניילונים והאזעקות המייללות במלחמת המפרץ. מהלכת תמיד בחשש לבושה שכבות כאילו להגן על עצמה מהעולם המפחיד, בעלה ובתה משתגעים מתחושת הנרדפוּת שלה עד היום ששינה הכל.
-חנה בת השישים ותשע, לא צעירה ולא זקנה. גיל הוא רק מספר. צעירים מפנים לה את מקומם באוטובוס בנימוס ובתוך תוכה היא מתרעמת. מה הקטע? אני לא כזו זקנה. יום הולדתה מסתיים בחגיגה פרועה חסרת מעצורים. סבתא'לה גזעית. חייה מתנהלים בין חוגים עם כמה חברים, יום יום שגרתי של אישה לא צעירה החיה לבד ונקלעת באחד מאותם רגעים בלתי צפויים וכל כך מקריים לקשר לא שגרתי הטורף את הקלפים.
-השכנה הקמצנית מזעיקה את לָצי, קרוב משפחתה של אסתר המבוגרת ואיש עבודת כפיים לאחר שזו לא ענתה לדפיקותיה העיקשות בדלת, הרי יש לו מפתח. רק שלא תאבד חלילה את חמישים השקלים שנתנה לאסתר. כשמתגלה האמת הקשה בדירה נסחף לָצי- הממתין לישועה שאולי תבוא- בזכרונות מבעיתים מהונגריה כשהצורר הנאצי עלה והם הפכו ליהודונים (במקור) מוקצים. נזכר בטיול השורשים לבודפשט עם אסתר שתמיד התאמץ לזכות בחיבתה למרות הריחוק שהקרינה, בקרובים שעלו לישראל ובאלה שאינם עוד. מסע לעבר, נוקב וחסר רחמים, של אדם לא צעיר.

וחומת ברלין נפלה. לא ייאמן, זה בחדשות. המון משולהב וחסר מעצורים הסתער על הסמל הארור והעיקש של ניתוק מזרח ממערב כל כך הרבה שנים ופירק אותה במהלומות פטישים וידיים חשופות (בשני סיפורים).
והסיד. לבן, בוהק, מכסה על פגמים בקיר הישן שהאפיר, ריחו החריף מטשטש כל צחנה אך צורב את העור החשוף.