ביקורת ספרותית על סיד מאת אסתי ג. חיים
ספר מעולה

---

כוחו המטהר של הלבן

תחילת קריאת ספר חדש, היא כתחילת מסע, בו לא פעם אני מנסה להתחבר לאווירת הספר, ותוהה ביני ובין עצמי, האם הבחירה היא נכונה, האם היא מתחברת למצב רוחי הנוכחי בצורה חיובית?

כך קרה לי בספר סיד, של אסתי ג. חיים, בו הרגשתי התרוממות רוח מהכתיבה המדויקת והפיוטית, מהתיאור המדויק של הדמויות, מהעלילה היוצרת צפיה לשינוי, אבל נושא הספר, יצר בקרבי תערובות של תחושות שונות, חלקן לא נוחות, שלא פעם גרמו לי לבקש להניח את הספר בצד, ולדחות את קריאתו לימים פחות מעיקים מאלה העוברים עלינו עכשיו.

הספר של ג. חיים, מקבץ שלוש נובלות, על שלוש נשים, כל אחת מהן חוותה, או חווה משבר, או טראומה, וכעת היא מנסה להיאחז בחייה ולהמשיך הלאה.

התחבטתי, ולבסוף החלטתי, את הספר הזה, נכון ומתאים לקרוא דווקא עכשיו, משום שהוא המתחבר לפחדים הגלויים והסמויים שלנו, לעתים בדרך מעציבה ומעוררת חמלה, ולעתים בדרך שמעודדת להרגיש שלחיים יש כוח מפעים המבקש למצות כל רגע בצורה חיובית ובכך הוא מעניק נחמה.

הנבולה הראשונה, זיכרון סמוי, היא על אליה, אישה צעירה שהיו לה שאיפות וחלומות להיות שחקנית, הייתה לה אהבה ומשפחתיות יפה, כפי שכל אחד מבקש לעצמו, אך כל זה מתמוטטת, כקריסת חומות פנימה, משום שברקע של חייה קיימת טראומה, שכלל לא מסופרת, אלה רק נרמזת.

הנובלה השנייה, וחג לה שמח, כשמה הופכת את יום הולדתה השישים ותשע של חנה, לאירוע מעורר לעג וחמלה. המספר שישים ותשע מבחינתה, הוא מספר שבמדרג הציונים, נחשב לבינוני ומטה, עוד רגע היא תגלוש לתחום הנכשל, אבל לה, רגשות גואים וכמיהה לאהבה ולקרבה. קמטי ופגעי הזמן של גופה משדרים לסביבתה ואף לעצמה, תחושה של פגימות, המעורות מקרבה תסכול, בדידות, כאב ותהייה לגבי האופן בו היא תחייה את שארית חייה.

הנובלה השלישית, סיד, היא החזקה, המרהיבה והקשה בין השלוש. היא מספרת על אסתר, שורדת שואה, שהייתה נערה יפיפייה בשואה, היא נשלחה על ידי משפחתה, להיות הפילגש, או השפכה המינית, של בכירי הנאצים בבודפסט, כאמצעי להצלת בני משפחתה. אסתר שרדה את השואה, ומגיעה לחיפה, שם היא נפגשת עם לצי, שורד נוסף המכיר אותה מעיר הולדתם. למרות שהוא בעל משפחה, לשורדת, אחרת, הוא עדיין עורג לאסתר. הוא מספר את ספורה הבנוי מקרעי זיכרונות וקטעי יומן, אותם כתבה אסתר, עליו נשפך סיד בשעה שלצי, צבע את ביתה של אסתר. הסיד וצבעו הלבן, כשם הספר, מהווים מטפורה נהדרת, לניסיון שלנו בני האדם, לטהר את חיינו מהעבר, ולעתים למחוק קטעים מהזיכרון כמו בטיפקס.

ג. חיים, אומרת לנו בדרכה המאוד ישירה, האדם, נמצא במלחמה מתמדת, עם הכוחות הגוררים אותו למטה ועם הוכחות המבקשים אותו להרים את עצמו למעלה, ולהביט לצדדים החיוביים שבחייו ולהעניק אופטימיות למי שסמוכים אליו.

ג. חיים, לא עושה הנחות לעצמה ולנו, היא כותבת כתיבה אמינה ואמיצה, ולעתים חשופה, הגורמת גם לתחושות אי נוחות ועצב, אך דווקא לכתיבתה הכנה, יש כחות ויופי בעלי איכויות יוצאי דופן, ועל כן הספר הזה ממומלץ, למי שמחפש ספרים מורכבים ומאתגרים, הנוגעים בנפשנו, המעוררים אותנו למחשבה, זמן רב, לאחר שסיימנו את קריאת הדף האחרון, והרגשנו התרוממות רוח מהמסע המטלטל שעברונו יחד עם הספר הזה

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על סיד