"ההבדל בין סופר טוב וסופר רע הוא רק בזה שלסופר טוב יש מכשיר האזנה יותר רגיש וחודר יותר עמוק".
את המשפט הזה משחיל אריה אקשטיין בין אחד מעמודיו ובאותו הרגע אין לי ספק לאיזה צד של המתרס הוא שייך.
"דודה אסתר" הפתיע אותי מאוד שכן, לא תכננתי בכלל לקרוא אותו אבל משהו בתוכי אמר לי שכדאי. אולי הפעם אהיה זאת אני שאמליץ לאבי על ספר וטוב ולא להפך.
זהו סוג של יומן מסע עלילתי אודות אברום לייב, ילד בן שמונה המנסה לשרוד בלודג' שבפולין לפני התפרצותה של מלחמת העולם השנייה. העולם המתואר בספר הוא עולם של עוני קשה והשרדות מתמדת. הטלטלות שעובר אברום לייב במסע שלו הן מופתיות ומרגשות ומסופרות כמו מעין מונולוג אחד ארוך ומתמשך.
הסיפור מרתק כי הוא מכיל בתוכו תמימות, טוהר וילדות שמתערבבת ונמהלת עם כיעור זוהמה ורפש של העולם. הן מבחינה חיצונית והן מבחינה פנימית. הדיסוננס הזה בין טוהר לזוהמה מובא אל הקורא בצורה יוצאת דופן. כזאת שיוצרת יכולת הזדהות ובעיקר מסקרנת להמשיך לקרוא הלאה. הילד מייצר תום ורוך ילדי שטרם מכיר את הרוע בעולם אך בתחושותיו האינסטינקטיביות המצוינות מצליח לשרוד ולהבין.
אברום לייב, ילד עצור המתחנן בנפשו להצליח לבכות, בעל רגישות ואינטליגנציה רגשית גבוהה שלעיתים מתפרשת כמופרעות חסרת רסן כי אינו יודע לנתב אותה למקומות הנכונים, מגדל שריון עבה כדי שאף אחד לא יוכל לחדור אליו, לנפשו הסוערת. הקורא עובר איתו מסע מטלטל ורגשי ורואה את העולם הקשה בו הוא חי מזווית ראייתו של ילד. סגנון הכתיבה מתובל בהומור ומצבים קשים מנשוא נקראים בחיוך והלצה. הספר עוסק בהישרדות אמתית וקשה, בדברים המעט יפים שמתקיימים בעולם מכוער. הרצון להמשיך לחיות בכל מחיר למרות שלפעמים זה נראה שאין בשביל מה.
דודה אסתר אמנם מוזכרת בסיפור אך הוויתה הרוחנית משמעותית יותר מאשר דמותה. היא דימוי לחיי כאב, ניצול ואכזריות שהיו צריכות לספוג נשים באותה התקופה. יש עוד כל כך הרבה דודה אסתר בעולם.
"אמי הייתה טוענת, שילדים של עניים נולדו זקנים. בוודאי התאספו אצלי כבר הרבה קמטים."
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
