זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד.
בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ.
ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש.
ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל.

מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה.
בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו שעוד לא קראתי את הספר המהולל.
אבל הוא נדחה, כל פעם מחדש. לא הבנתי מה כולם מתלהבים ממנו, ספר לילדים שלא מעניין ילדים.
מה אכפת לי מטייס שלא יודע לצייר? מפרח מדבר? מאנשים זקנים על כוכבים רחוקים? וגם מהנסיך הקטן שמטייל בלי סיבה?

ואז באותו יום ראשון כשנכנסתי במקרה לצומת ספרים בתחנה המרכזית ראיתי אותו מונח שמה בכריכה יפה ובמבצע, ומשהו בפנים אמר לי הגיע הזמן, אתה מוכן לקרוא אותו.
קראתי, והתאהבתי, סיימתי והתחלתי לקרוא עוד הפעם כעבור שתי דקות. קראתי בכל מקום, במחסום/ באמצע יזומה/ בתוך התומ"ת הספר היה אצלי בכיס לכל רגע.
הספר הזה מצליח לתאר כ"כ הרבה דברים כבדים בצורה הכי קלה ותמימה שיש, הוא שם לנו מראה מול הפנים ואז מזכיר לנו איך היינו פעם, לפני שנכנסו "לעולם המבוגרים",
עולם עם אחריות/עולם בלי הרבה דמיון/ עולם עם המון רצינות. הספר בא ומזכיר לנו איך היינו פעם, איך הסתכלנו על אותו עולם בסלידה, והנה היום אנחנו חלק מאותו עולם.
לא הבנתי איך רצו שאני אקרא את הספר הזה כילד, אולי הוא כתוב בשפה לילדים אבל התוכן שלו לא מדבר בכלל לגיל הצעיר, אולי רק החרוזים.

פעם ראשונה אחרי תקופה ארוכה הרגשתי שאני מחובר לספר, שהספר הגיע בדיוק בזמן הנכון וסידר לי את המחשבות, העלה לי חיוך כל פעם שעצב התגנב אלי מכל פינה, ואפילו הצליח להוריד לי דמעה.
ואז באותו לילה, כשכבר היה לילה לבן רביעי ברצף ואני בדיוק רבתי עם כל בעל תפקיד אפשרי, הסתכלתי למעלה על הכוכבים, וחשבתי לעצמי האם הכבשה אכלה את השושנה או לא אכלה?
וראיתי איך הכל משתנה...

אז ככה.....זוהי הביקורת הראשונה שאני כותב. למה דווקא עבור הספר הזה? משום שזהו ככל הנראה אחד הספרים החשובים שאקרא בחיי. הספר מלא בתובנות מדהימות על החיים, מציג את העולם דרך עיניו של ילד תמים ומדהים, ואני פשוט חייב להמליץ לכל אדם בוגר לקרוא אותו. זהו אינו ספר לילדים! ממש לא.

הספר עדיין הריח ניחוח עדין של חנות ספרים למרות שהוא אצלי כבר כמה שנים. לא זוכרת איך קיבלתי אותו ולמה אבל צרם לי מאוד שהקלאסיקה הזו מונחת לי על המדף ואין לי מושג מה בתוכה.

כלומר, כמובן שאני מכירה את הסיפור של הנסיך הקטן. כמובן שקראתי את הספר. פעם, מתישהו. אבל אם תשאלו אותי באיזו שנה המספרים כנראה לא יצוצו לראשי כזיכרון טרי. בילדות, היה לי את הספר הזה בגרסה של כריכה חומה ומתפוררת. הוא תמיד היה שם, תמיד נגעו בו אצבעותיי ופעם בכמה זמן הייתי מרפרפת בו. לקרוא ממש? לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה. טוב, זאת כנראה ההזדמנות.

זה די קשה לתת סקירה לספר שנחשב כנכס צאן ברזל. זה אפילו יותר קשה להתחיל לקרוא ספר כזה שמגיע עם כל כך הרבה ציפייה. שאלתי את עצמי האם אפול למרגלותיו כפי שמצופה ממני?
אז כן, אהבתי את הספר אבל הוא לא שינה את חיי. הוא בהחלט מרגש אך ישנם ספרים שריגשו אותי יותר. זה מרגיש לי מוזר להתחיל לכתוב כאן את כל הרבדים העמוקים שהספר מדבר עליהם, הדימויים, המשפטים האמירות... פשוט מאוד, זה ספר שנאמר עליו הכל. ואולי הוא לא נגע בי מספיק לעומק כדי שיהיו לי דברים משל עצמי להגיד עליו? אני לא יודעת.
אני רק יכולה להגיד שהנסיך הקטן הוא ספר שובה, מרגש, עם אמירה גדולה בהרבה ממה שמוצג על הדף.

החיבור האישי המשמעותי שמצאתי לי בספר נגע בנושא החלומות. בעולם שבו מרגיש מגוחך להגיד בקול רם את החלומות שלך, בא "הנסיך הקטן" ומציג אמת אחרת. מעולם לא נתתי לציניות הפופולרית של ימינו מקום יותר מידי גדול בחיי. כי בסופו של יום, אין בושה בלחלום. מקווה שאמשיך לחלום עד אחרון ימיי.

"הייתי רוצה לדעת אם הכוכבים מוארים כדי שכל אחד יוכל למצוא את הכוכב שלו באחד הימים. הסתכל בשלי. הוא מעלינו ממש..."

את שם הספר "הנסיך הקטן" שמעתי לא מעט פעמים והדבר גרם לי להסתקרן יותר ויותר. לפני כמה ימים החלטתי שדי, אני רוצה להוציא את הספר מרשימת הקריאה שהוא נמצא בה כבר כמעט 8 שנים ולהתחיל לקרוא אותו.

כשהגעתי לספריה הלכתי ישירות לאזור הנוער והמבוגרים כדי לשאול את הספר אך הספרנית שלחה אותי לאזור הילדים... אם לומר את האמת קצת הופתעתי כי נאמר לי שהספר הוא ספר מבוגרים.

החלטתי שאם זה ספר שמתאים גם עבור ילדים אקרא אותו ביחד עם אחותי הקטנה בת ה6. וכך כל ערב ישבנו יחד וקראנו את הספר, הילדה ניסתה להבין את הסיפור אך לא הצליחה להבין למה אני כל כך מתלהבת בעוד שאותה הספר לא כזה מעניין... ואז שאלתי אותה שאלה עניינית שהתשובה אליה הפתיעה אותי- "את מבינה את הספר?" תשובתה הייתה "לא", ומיד הבנתי שאין טעם להקריא לה אותו כי כרגע עבורה הוא סתם עוד ספר עם עלילה קצת משונה. אך לעומת זאת עבורי הוא היה מאוד מרגש ונורא הופתעתי מהסוף, לא ציפיתי לזה כלל.

נהנתי מהקריאה וניסיתי להבין את המעבר שיש מאחורי כל משפט. התחברתי לכלל הדמויות ואני יכולה לומר בגאווה שמעכשיו כשאני הביט לשמים אני תמיד אשאל את עצמי: "הכבשה אכלה את השושנה או לא?" ואזכור שזאת שאלה חשובה כל כך!

לסיכום, אני ממליצה על הספר בחום רב, זה אכן ספר בעל תובנות עמוקות על עולם המבוגרים, ודווקא בגלל זה לדעתי הוא מתאים יותר לנוער ומבוגרים מפני שעבור הילדים הוא כנראה יהיה סתם סיפור נחמד בלי המון משמעות וקצת חבל...

הנסיך הקטן- ספר נצחי. חוגג 70 שנה ותקף ורלוונטי כאילו נכתב אתמול.
כמובטח , על גבי הכריכה כתוב ״בעל תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה״.
קניתי את הספר לילדיי, שיספגו קצת ספרות אחרת.... ואני מצאתי את עצמי קוראת בו שוב, מקריאה לקטן ונותנת לגדול לקרוא.
בכל קריאה ישנן תובנות חדשות נוספות.
הדיכוי של המבוגרים לדברים רוחניים כמו ציור, הריצה אחר הדברים הגדולים והתעלמות מהדברים הקטנים החשובים באמת.
אי ראיית המבוגרים את היופי וההנאה מרגעים קטנים, ממחוות קטנות... ועוד ועוד.
מדהים ומומלץ מאוד !!!

שתים עשרה שנות הלימוד כבר מאחוריי, ועם זאת מעולם לא קראתי ספר זה עד לאתמול בצהריים, בו תוך שעה קלה סיימתי אותו בקריאה רצופה.

ובכן, לא ניתן להבין את כל משמעות הספר בקריאה ראשונית, ויצאתי בתחושה שרב הנסתר על הגלוי.

הסופר פונה לילדים, וחוזר ואומר להם שהם עוד לא כמו המבוגרים האלה, שאינם מבינים באמת את החיים. כמובן שבביקורת זו על המבוגרים, מי שבאמת צריכים לקרוא אותו אלה המבוגרים עצמם כדי שיהיה פה לקח כלשהו.

אם הייתי מעיינת בספר בתור ילדה, יכול להיות שהספר היה יותר יקר לליבי מאשר כעת, אך לא בטוח הייתי לומדת את השיעור לחיים כפי שראיתי בספר בגילי הנוכחי.

אינני יודעת עדין אם הסכמתי עם כל הנקודות שהספר מעלה, אבל אין ספק שגלומה בו חוכמה שכדאי לקחת בחשבון.

ויותר מזה, אני ממליצה לעצמי ולכם לעיין בו מדי כמה זמן ולהיזכר בכתוב, כי אחרת התוכן שבו יחלוף כמו עוד ספר ששוכחים בנבכי הזיכרון

את 'הנסיך הקטן' אני מכיר כבר כמעט 30 שנים, עוד מימי ילדותי. האיורים הפשוטים זכורים לי היטב וגם השורה המפורסמת: "צייר לי כבשה". בתור ילד עילעלתי בדפים לא מעט פעמים, מבלי לקרוא את השורות וזנחתי את הקריאה כי תמיד אמרו לי: "זה ספר למבוגרים", [אבל היי- אני מבוגר כבר לפחות 15 שנים (!)] עד לפעם הראשונה לפני שבועיים.
אני חושב שהספר מתאים למבוגרים בכל הגילאים, הקריאה קלילה וחמימה, פרקים קצרים שהתוכן מותיר חומר למחשבה. דרך הסיפור הבנתי, או יותר נכון התחדד לי עד כמה ילדים מבינים את המשמעות הפשוטה של החיים שמבוגרים הספיקו לשכוח עם השנים. השאלות ה"סתומות" של הנער (שנשמעות כה מיותרות) בעצם כל כך לגיטימיות שהסכמתי עם כל תשובה בכל אפיזודה. הפן הפסיכולוגי בסיפור נאיבי וצנוע. דרך הקטעים הרגשתי כמה הילדות בעצם כל כך נבונה ובוגרת ועם זאת גם עצובה. ואפרופו עצב- פרק 26 כה נוגע ללב, כשהסיפור הקטן הזה גווע ומשאיר לנו זיכרון עצוב-מתוק...

קראתי את הספר באנגלית ליומן קריאה ומזל שבחרתי ספר כל כך מקסים.
הסיפור הוא מתוק, מיוחד, שונה, עם אנושיות באופן מפתיע ומוסר.
כמובן הייתי חייבת לקנות אותו (הפעם בעברית) וכמובן שאקרא אותו שוב יום אחד וארצה לספר אותו לילדים שלי :)
ממליצה בחום.


“But eyes are blind. You have to look with the heart.”