ובכן ... מאד נהניתי לקרוא את "משחק על זמן" של גיום מוסו. לאחר שהגעתי לעמוד 130, קראתי רצוף את הספר עד לסופו המפתיע. מסופר על בחור בשם אליוט שקופץ בזמן ופוגש את ה"אני העתידי" שלו בעוד 30 שנה. הוא לא מאמין בהתחלה שזה אכן קורה לו, אך כל הסימנים מראים שזו אמת. זה אכן הוא. הספר כתוב בצורה מעניינת וקריאה. קשה להניחו מהיד. מומלץ בחום. אכן מגיע לו 5 כוכבים. ואפילו יותר.

תיהנו ...

נדב.

משחק על זמן/גיום מוסו

ספריי מתח אינם הבחירה האולטימטיבית שלי, נדמה לי כאשר איני מוצאת
שום דבר אחר אני פונה לסוגה זאת, לפחות שם מובטח לי השתלשלות
עלילה רציפה וסוג של עניין.

בעבר קראתי את ספרו הנערה מברוקלין, ספר "עב כרס" לפחות מבחינת
עלילה. איני זוכרת עד כמה אהבתי את הספר, מכל מקום לא סבלתי.

במקרה את הספר הזה שמעתי במקום לקרוא, הייתי ממליצה לקרוא את ספר
כטקסט. יש לזה איכות אחרת שצוללים לתוך טקסט, הדמיון עובד יותר
טוב. הספר מתיימר להביא לקורא סיטואציה של מצבים, בה הגיבור יכול
לשלוט בעבר ובעתיד של עצמו, מה הדבר אומר על בחירותיו, והאם באמת
אנו יכולים לשלוט בניווט היסטוריה הפרטית שלנו, האם זה כדאי?
מי שלא אוהב ספוילרים, שיפסיק לקרוא כעת את מה שאני כותבת, כיוון
שאולי זה ינווט אותו אחרת בהבנת העלילה. למרות שאיני נוהגת לכתוב
ספוילרים, נראה לי מבחינתי דרוש, כיוון שבדעתי לכתוב את הבנתי מתוך
ניסיוני הפרטי, את העלילה.

בעברי הייתי מעורבת ברומן גדול מן החיים שידע התנגשויות ולבסוף לא
צלח לקרום עור וגידים למרות הרגשות מן הסרטים. לא אחת אני מוצאת
את עצמי עדיין חולמת על אותו גבר שהיה אמור להיות כל עולמי, וזאת לאחר
שהוא כבר מת מזה מספר שנים. כל פעם מחדש כשאני מתעוררת, אני
גוערת בעצמי, מה את עושה, הבנאדם כבר מת!!!! האין זאת חזרה בזמן
מבלי להשתמש בחומרים כימיים? ואולי אני עצמי בעלת סגולות נהדרות,
אבל אני לא הסופרת ואין לדעת אם יש לשני הסיפורים יש בסיס משותף, אבל
נפש האדם אינה שונה בהרבה בין אחת לאחרת, כלומר דרך הפעולה, כמובן
שהאיכויות זה סיפור לגמרי אחר.

מכל מקום הספר עוסק בנשמות מן הישוב, לא בכאלה שיש להם אופי
מעוות. כך שאם אני מתייחסת לזה, האם הרעיון אפשרי? כן... עד כמה הוא אמין?
לדעתי במקרה זה מפוספס ברמות גדולות. הוא מעביר את מסננת הזמן תוך
כדי ציון אירועים, תופעות שנכנסו לשוק הצרכנים שמהווים את שעון הזמן,
לרגע נדמה שאנו קוראים ספר היסטוריה של הזמן האחרון, היה נכון בשנת
2007 כאשר הזמן יצא לאור, כאילו הוא קצת התיישן, זה באמת לא מפריע,
אבל לא ממש מכניס אותך למסגרת הזמן. פחות מידי עלילה ותיאור רגשות
או מה עברו הדמויות במשך שלושים כמה שנה, הספר מתרכז באליוט בן
שלושים שנה ומסתיים טיפה אחרי שהוא מת בגיל 61.

תחילה לא הבנתי את ההזיה שלו כשהוא פוגש את עצמו כאני מבוגר, בסך
הכול בחירה של כלי, אולי החלומות הן דבר נדוש? כתבתי ספר שבו אני מתארת
את גיל העמידה שלי, והכנסתי חלום שהיה לי במציאות, ויצא כל כך מצוין
לא להאמין, לא מזמן קראתי את שוב, לדעתי גם חזק וגם מצחיק...
בקיצור למרות מה שחסר בספר משחק על זמן אני ממליצה עליו
ואתן לו 4 כוכבים מתוך חמישה. לפחות העביר לי שבת נחמדה כאשר
לא יכולתי לעשות משהו אחר.

רומן נחמד מעט נושק למדע דמיוני. מותר לחלום על תנועה בזמן למרות שזה נוגד אצת כל החוקים שלנו. מומלץ מאןוד

מעולה! לא להחמיץ!
גיום מוסו הוא סופר מצוין ועד היום מעולם לא התאכזבתי כשקראתי ספר שלו.
הספר הזה הוא אחד מאותם ספרים משובחים.
הרעיון הכללי הוא להתמודד עם השאלה הפילוסופית של חזרה בזמן ("אם אחזור אחורה בזמן ואהרוג את סבא שלי אז איך אחזור אחורה בזמן?"), אבל את הדיון התאורטי הוא מצליח לכבול לתוך עלילה מותחת ומרתקת. אני לא רוצה להוסיף יותר פשוט כדי לא לפגום בהנאה מהספר.
הוא עושה את זה בכשרון רב כל כך, שקשה להניח את הספר מהידיים. מומלץ!

אם אינני טועה, זהו הספר המוקדם ביותר שכתב מוסו שתורגם לעברית.

הכתיבה כבר קולחת ומרתקת, אבל ניכרת בוסריות מה לעומת ספריו המאוחרים יותר, אף על פי שקשה לשים עליה את האצבע במדויק.

סך הכל הספר מרתק, כהרגלו של מוסו, העלילה סובבת סביב נסיעה בזמן, קצת מזכיר במשהו את ספרו "מחר".

פחות אהבתי חלק מההנחות שעשה מוסו על הנסיעה בזמן בהיבט שלעיתים דברים משתנים לחלוטין לאחר שינוי מסוים בעבר ולעיתים, התפיסה והנסיון של האנשים עדיין זוכרים את מה שהיה צריך להיות והשתנה (קצת פגם לי בקריאה כמי שמקפיד על עקביות).

סך הכל, למרות הביקורות השוליות, ספר מצוין. למוסו יש ספרים יותר טובים ממנו, אך מה שהוא עוד לא למד בספר הזה (ובהחלט הפנים בספריו המאוחרים יותר), סופרים אחרים ומנוסים יותר עדיין מנסים ללמוד.

תיהנו!

אפשר לסמוך על ספר של גיום מוסו להעביר את הזמן בקצב מהיר וקליל בתקופה איטית בחום המעיק.
על כריכת הספר נכתב מחבר רב המכר של "הנערה מברוקלין" אשר, לעניות דעתי, היה פחות טוב מספריו האחרים, למשל "מחר" שגם די דומה ברעיון של הספר שלפנינו: מפגש בחיים בתקופות זמן שונות.

הרעיון של הספר אולי בנאלי – מסע בזמן אל העבר/עתיד, ומזכיר סרטים כדוגמת "בחזרה לעתיד", "אפקט הפרפר", "דלתות מסתובבות" אבל אולי זה סגנון הכתיבה, הטוויסטים וההפתעות בעלילה אשר מקנים כנראה לסופר את היכולת להפוך גם את הבנאלי
ל-בא לי ...... אז במה עסקינן?

אליוט, רופא כירורג כבן 60 החולה בסרטן ריאות, מקבל הזדמנות נדירה לחזור 30 שנה אחורה בזמן על מנת לפגוש את שאהבה נפשו, אילנה, אשר נפטרה לפני 30 שנה. המפגש בין אליוט המבוגר (60) לאליוט הצעיר (30), רופא בראשית דרכו, מוביל לשרשרת אירועים והתחבטויות בדבר ההשלכות של ההתערבות בעבר על חיי העתיד.
אליוט הצעיר לא רצה ילדים. גדל במשפחה עגומה, בין בעיית אלכוהול של אביו לבריאותה הנפשית המעורערת של אמו. זיכרונות ילדות של אלימות ופחד חסמו ממנו את האופציה להורות ולו רק בשל החשש שלא ידע לאהוב. אליוט המבוגר הוא אב לבת מסטוץ בכנס רפואי, אנג'י, כבת עשרים, הלומדת רפואה ואותה גידל כאב חד הורי. התערבות באירועי העבר פירושה לבחור בין בתו לבין האישה שאהב. הצלתה של אחת תעלה לו בחיי האחרת.

האם ההחלטה כל כך ברורה? מה יעלה בגורלם של אליוט הצעיר/המבוגר וכל הסובבים אותם?

המפגש בין העבר לעתיד (שנת 2006 למול שנת 1976) טומן גם אזכור של אירועים משעשעים כדוגמת המפגש של אליוט הצעיר עם הפלאפון של אליוט המבוגר...."קופסא זעירה, שחורה-כסופה, עם מסך קטן וכפתורים ממוספרים......נבצר ממנו להבין למה הדבר משמש, עד אשר החל פתאום המכשיר לצלצל......"(עמ' 150).

דמות נוספת בספר היא חברו של אליוט, מאט, המלווה אותו מגיל צעיר. מאט, בחור צרפתי ומוחצן החובב נשים יפות ותענוגות שהגורל והמשחק על זמן שזורים גם בסיפור חייו. אחת הסצנות בספר, בין מאט לאליוט, עוררה בי מחשבה של מה היה קורה אילו ניתנה לי האפשרות לחזור בזמן ולתלוש לאבי את הסיגריות מפיו, האם לא הייתי מאבדת אותו לאותה מחלה, סרטן הריאות......

כנראה שכל החיים האלה זה – "מה היה קורה אילו?" אחד גדול.......

קליל, סוחף ומהנה וגם למי שבא ככה סתם "להרוג את הזמן"- זה הספר בשבילו.

קריאה מהנה!

מהמם. מלא מוסר השכל יחד עם עלילה מרתקת. יש בספר הכל אהבה , מתח, מוסר, בעיות של עבר הווה עתיד ועוד מומלץ.

נחמד , אך מעט קלישאתי וצפוי