ביקורת ספרותית על ארץ האש - אלדורדו # מאת סילביה איפרגירה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 31 בינואר, 2021
ע"י משה


הספר הזה מבוסס על סיפור אמיתי, ספר שכולו מלא רגש וסימפטיה לילידים של ארץ האש שנוצלו בכפייה ואכזריות רבה בידי האדם הלבן בתחילת המאה ה-19.
לסיפור ממדים אפיים המקיפים היסטוריה של 50 שנים וסיפור חוצה יבשות. זהו סיפורה ההיסטורי של האניה 'בייגל' שיצאה ב-1830 לגלות את האזור הדרומי ביותר של יבשת אמריקה- ארץ האש. הספינה כללה משלחת בריטית של חוקרים ואנשי דת. שנים אלו היו שיא הקולוניאליזם הבריטי והם עשו בכל חלקי העולם ככל העולה על רוחם ללא כל נקיפות מצפון.
הספינה מגיעה לחופי פטגוניה וחוטפת ארבעה ילידים ומביאה אותם לאנגליה לצורך חינוך מחדש ובצפייה שלכשיחזירו אותם לאדמתם הם ישפיעו על שאר המקומיים לאמץ את תרבות המערב ויקבלו עליהם את עול הכנסייה.
זהו סיפורו של ג'ימי בטונס בן שבט הילידים הפווגי (Fuegian) המקומי שהיה אחד מארבעת הילידים שהובאו לאנגליה, הוא המוכר מארבעתם מכיוון שהצליח ללמוד לדבר אנגלית בסיסית. הוא נפגש עם מלך אנגליה וזכה לתמריצים. לאחר מספר שנים באנגליה הוחזר לארץ האש בציפיה שישפיע על חבריו לקבל את תרבות המערב.
הספר עוסק בניצול עם, נסיון להרוס את תרבותו ומנהגיו לטובת תרבות כביכול טובה יותר.
לילידים המקומיים הייתה תרבות ומנהגים שהתפתחו כדי שיוכלו לשרוד באזור ארץ האש שנחשב לאחד האזורים הקשים ביותר להשרדות בעולם עקב הקור המקפיא במקום, סופות בלתי פוסקות וסערות ימיות לא צפויות. לדוגמא בתרבותם הארץ ובעלי החיים שלה שייכים לכולם ומותר לקחת רק מה שצריך לצורך מאכל, אסור להרוג חיות צעירות וולדות, אסור להרוג יותר ממה שצריך לאכול, תרבותם עוברת מדור לדור בצורה אוראלית על ידי זקני השבט, הם אינם יודעים קרוא וכתוב.
הנסיון לכפות תרבות ומנהגים שאינם מתאימים ואינם רצויים מתרבות אחת לאחרת יכול להוביל להתנגשות חזיתית כמו שקרא כאן, על כך תוכלו לקרוא בספר.
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
כרמלה (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה סנטו.
הנושא מאד מעניין, והקריאה בספר העשירה אותי בידע. אבל, לטעמי, הכתיבה אינה טובה דיה, ולעתים מייגעת.
רץ (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מעניין ואקטואלי לאופן בו האדם מתייחס למשאבי כדור הארץ.
משה (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מסקנה- מי שלא חזק ומסוגל להגן על עמו, תרבותו ומנהגיו מנוצל ואף נכחד בסופו של דבר. חשוב לזכור ולא לשכוח זאת גם בארצנו הקטנטונת. יש עוד דוגמאות רבות לעמים ושבטים שנכחדו מן העולם.
Mira (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סנטו ביקורת מאוד מעניינת, בעלי הוא ציליאני ואומר שניצלו את האינדיאנים וכמעט נכחדו. הם היו הולכים ערומים בחלקם למרות הקור, וזה פשע שלא שמרו על המסורת.
זאבי קציר (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה לך על סקירה מרתקת
דן סתיו (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סנטו ביקורת מרתקת על נשוא מרתק לא פחות. אם אינני טועה, את מה שנשאר מהאוכלוסיה הילידה בחלק הארגנטיני של האיזור היטיבה הממשלה הארגנטינית לחסל בסוף המאה ה-19.
משה (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
ארסמוס המחברת אכן מזכירה את דארווין מספר פעמים, כסמכות המדעית על הספינה אם כי לא מזכירה אותו מפורשות בשמו (בהערות שוליים של המתרגמת זה מופיע בברור). הוא לא מצטייר כדמות מופת בסיפור.
משה (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
מורי אכן מרתק.
פרפר "יפן המסורתית" של שילוני נהדר, ספר ההיסטוריה הטוב ביותר על יפן בשפה העברית ולטעמי גם בחמישיה הפותחת בספרות האנגלית. גם "יפן המודרנית" שלו מצויין.
עמיחי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
סיקרנת. תודה רבה.
ארסמוס (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה על הביקורת.
הסיפור מוכר לי מן הצד הבריטי.
על סיפונה של אותה Beagle שהחזירה את ג'ימי הביתה ב1835 היה לא אחר מאשר צ'ארלס דארווין, אשר רשמיו מן המסע הולידו את תיאוריית האבולוציה, וכמובן את יומן המסע שלו הנקרא "Voyage of the Beagle".
פרפר צהוב (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
תודה, סנטו. בהחלט נשמע מעניין. טוב שהתקדמנו מאז, לפחות חלקנו.
אני קורא עכשיו את "יפן המסורתית" של שילוני ותוהה מה קרה לשבטים "הברברים" בצפון הונשו.
מורי (לפני 4 שנים ו-8 חודשים)
נשמע מרתק.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ