<mark>סילביה איפרגירה</mark> הארגנטינאית כתבה יצירה קצרה, דחוסה אך למרות הקיצור היא נקראת כאפוס נשגב ומרגש. אפוס בו הטבע משחק חלק חשוב, טבע קר, אכזר ובתולי השורר בשפיץ של הקצה של דרום אמריקה - המכונה ארץ האש או פטגוניה.
מקום מיסתורי זה שהתגלה ע"י האירופאים הסקרנים במחצית הראשונה של המאה ה-19 הופך לזירת מפגש בין הילידים לחוקרים/כובשים/מיסיונרים - הקיפו את התשובה הנכונה, ולצערנו הסוף ידוע מראש.
איפרגירה מציגה

ארץ האש, <mark>סילביה איפרגירה</mark> (2011)
הספר המרתק "ארץ האש" מוקדש, בעצם, להעלאת המודעות לעובדות היסטוריות של השתלטות הכתר הבריטי (או, הממלכה הבריטית) על האיים הדרומיים ביותר של אמריקה הלטינית, הקמת מיסיון בשטח הכבוש, וניסיון לחנך מחדש ולנצר את הילידים.
שתי הדמויות המרכזיות הן נערים – האחד, ג'ק הוא אירופאי למחצה והשני, ג'מי באטון – בן של שבט עתיק יומין שחי באיים של דרום אמריקה הלטינית.
לאחר תקופה של א

הספר הזה מבוסס על סיפור אמיתי, ספר שכולו מלא רגש וסימפטיה לילידים של ארץ האש שנוצלו בכפייה ואכזריות רבה בידי האדם הלבן בתחילת המאה ה-19.
לסיפור ממדים אפיים המקיפים היסטוריה של 50 שנים וסיפור חוצה יבשות. זהו סיפורה ההיסטורי של האניה 'בייגל' שיצאה ב-1830 לגלות את האזור הדרומי ביותר של יבשת אמריקה- ארץ האש. הספינה כללה משלחת בריטית של חוקרים ואנשי דת. שנים אלו היו שיא הקולוניאליזם הבריטי והם עשו בכל

ספר טוב והפתעה נעימה.
הספר הזה האיר לי והכיר לי את אחד המקומות היותר מפורסמים אבל פחות ידועים בעולם. ארץ האש כפי שהיא נראתה בעיני ילידיה ובעיני האימפריאליסטים האנגלים.
מעבר לתיאורי הנוף, יש כאן "כניסה יפה מאד לדמות" של התושב המקומי שנולד לתרבות ולמקום מול תפיסת העולם והתרבות של "המספר" שאמורה להיות מאוזנת אבל נוטה לצד האימפריאליסטי. המפגש בין התרבויות, שאולי אין מרחק גדול יותר מהמרחק בין שתיהן,

לפני חצי שנה טיילתי בפטגוניה .גם בחלקיה הבלתי מיושבים. שם מתקיים יופי בראשיתי.שרשראות הרים גבוהים עטורי עצים שמשנים כל הזמן את גוונם הירוק ,השלג הלבן שנח על חלק מכיפות ההרים ,האגמים הגדולים שאין להם סוף וממיהם צלולים עד הקרקעית ,משחקים בצבעים שבין כחול, אפור לטורקיז .היערות צפופי העצים שאינם נגמרים במשך ימים.ומתיישבים בודדים הגרים בבקתות מעץ ומקושרים לעולם עם סירות דיג ומעבורות .
ירד גשם בלי סוף

פתחתי את הספר בהרגשה שאין סיכוי שאצליח לסיים אותו, מהרגע שפתחתי קראתי את הספר כמעט ברצף. עלילה מדהימה כתובה ברגישות רבה ובטוב טעם. נהניתי מאוד וממליץ בחום.

ספר נפלא, קצת פילוסופי, אנושי ובעל עוצמה
על מפגש תרבויות. המערבית, האנגלית הקולוניאלית מיסיונרית מול התושבים המקומיים.
ברור מי ישאר ומי יושמד.
אבל הספר הוא גם אנושי, הוא מציג ניואנסים של מיפגש בין בני אדם, מחשבות ותגובות אנושיות.
הסיפור הוא על ג'מי באטון( שם שהאנגלים נתנו לו), יליד פטגוניה שנחטף במהלך שיט של הספינה ביגל. הוא מובא לאנגליה לחינוך מיוחד ולהפיכתו לאנגלי , נוצרי מתורבת.
הניסוי נכ