ביקורת ספרותית על ארץ האש - אלדורדו # מאת סילביה איפרגירה
ספר מעולה

---

לפני חצי שנה טיילתי בפטגוניה .גם בחלקיה הבלתי מיושבים. שם מתקיים יופי בראשיתי.שרשראות הרים גבוהים עטורי עצים שמשנים כל הזמן את גוונם הירוק ,השלג הלבן שנח על חלק מכיפות ההרים ,האגמים הגדולים שאין להם סוף וממיהם צלולים עד הקרקעית ,משחקים בצבעים שבין כחול, אפור לטורקיז .היערות צפופי העצים שאינם נגמרים במשך ימים.ומתיישבים בודדים הגרים בבקתות מעץ ומקושרים לעולם עם סירות דיג ומעבורות .
ירד גשם בלי סוף ,הקור חדר לעצמות ,והשקט השקט של מקומות שהציביליזציה עדיין לא נגסה בהם היה מלא הוד.

מדוע נזכרתי בזאת ? הספר הזה מספר על אותם מקומות בראשיתיים, על ארץ- האש הדרומית מפטגוניה, אבל מאפייניה דומים אם כי מוקצנים יותר בשל מיקומה הגאוגרפי.

הספר במהותו על התנגשות תרבויות וציביליזציות,במחצית הראשונה של המאה ה-19 ,כאשר אניות של האימפריה הבריטית משייטות באזור ותרות אחר נתיבים ימיים ובתוך כך מבקשים להשליט את תרבות המערב,הדת הנוצרית,המוסר הנוצרי על הילידים .זוהי סאגה סיפורית שבה נפרשת עולמם של הילידים למול זו הבריטית בבחינת השאלות :מהו הטוב? מהו המוסרי ? למי הכלים הטובים יותר לחיות באופן המאושר והמלא יותר כקהילה ,בתוך הקהילה וכיחידים ?!.

הספר מספר את סיפורם האמיתי של ארבעה ילידים משבט יאמאני בארץ- האש ,שנלקחו בשבי ב-1829 ע"י קפטן האנגלי רוברט פיצרוי והובאו ללונדון ,במטרה להעניק להם את התרבות האנגלית ,הדת הנוצרית ,להפכם למיסיונרים ,ולהיות חוד החנית כאשר יוחזרו לארצם בהפצת הציביליזציה המערבית ,האנגלית הנוצרית בקרב בני -עמם .לספר יש תפנית עלילתית שבה נרצחים מיסיונרים מערביים ,ומלחים של אוניה בריטית ע"י הילידים באחד מחבלי ארץ -האש ,ומביאים למשפט את מנהיג השבט שהיה אחד מארבעה הילידים שהוחזרו אחרי שנה לארץ -האש מאנגליה .השאלות הנשאלות במשפט מדוע נרצחו? כי היו מעשי אונס של נשים וילדות ,כי הייתה עבודה בכפייה במיסיון ,כי הרסו לילידים את איזון הציד והטבע במרחב -המחיה שלהם .סופו של המשפט מפתיע .

הספר משלב את סיפורה של אוניית "הביגל" שעליה הפליג צ' -דרווין ב-1830 למחקריו בדרום אמריקה עם הקפטן פיצרוי. בהפלגה הזאת עלו שאלות בין הקפטן לדרווין על מוסר משטר העבדות במטעים של ברזיל ועל "אושרם" של העבדים בהם. והאם "הפרא המתורבת" משיחזור לארצו יהפוך חזרה לפרא או למתרבת .

הסיפור מסופר דרך עיניו ,לבו ,ותבונותיו של ג'ק גברה ,בנם הבלתי -חוקי של מלח אנגלי "שיכור אבל בן תרבות וכופר ",ואם קראולית אוהבת, אנאלפביתית ,נוצריה אדוקה במישורי הפמפס של ארגנטינה.ילד שעוצב והתבגר בין שתי התרבויות והשפות.בהתבגרו הלך לים להיות מלח באחת האניות הבריטיות והיה עד לכל ההרפתקה מתחילתה עד סופה כפי שמתוארת בספר .

ג'ק מתבקש ע"י משרד הימייה הבריטית לספר ולתעד תיעוד שלם על אודות המסע ההוא ,על אותו אינדיאני שהנהיג את הטבח ואשר בגינו נשפט באיים ומה עלה בגורלו ,בהיותו העד היחידי שנשאר . תשובתו של ג'ק אשר הנו כבר כבן 50 , המתגורר במישור הפמפס בארגנטינה עם ילידת המקום ,מורכב משבעה גיליונות ובו התיאורים המתועדים ותובנות משלו על ההתנגשות שבין הציביליזציה למסורת ,בין קדמה לפרימיטיביות, על שתי חברות: האימפריה הבריטית והחברה הילידית אשר נאבקות על מרחב המחיה ,הכוח ,ההישרדות ועל צדקת הדרך, מי הוא המפותח מבניהם ?!מי הוא המתורבת מבניהם?!

מבחינתי לקרוא את הספר הייתה חוויה מכוננת .
נשאבתי לסיפור כאל מסע הרפתקאות מופלא ,עם עלילה שהפתיעה מחדש בכל דף ,ואם תובנות כקוראת שבחנה את עצמה במשך כל קריאת הספר: מי הוא מי האנושי, המתורבת,ובעל המוסר .
גם אם הסופרת הנה ארגנטינאית והיא כתבה אותו אולי באופן הלא אובייקטיבי,זה אינו גורע לטעמי מעוצמת הספר ,כל עוד היא נאמנה לעובדות ההיסטוריות .

מסתבר שתמיד אפשר ללמוד דברים חדשים . זה אחד הקסמים שבקריאה . את המילה "אבוריג'ינים "ידעתי רק בהקשר להיותם התושבים המקוריים של אוסטרליה. מסתבר כי המילה הזאת מקורה ברומאים הקדמונים שהשתמשו בשם "אבוריג'ינים" לראשונה בהתייחסם לתושביה האטרוסקים של איטליה, כלומר, אלו שהיו במקור - Ab-Origin. ומכאן שאפשר לכנות במילה -"אבוריג'ינים",כל קהילה ילידית בעולם ע"ג הגלובוס .

הספר יצא בהוצאת אלדורדו -כרמל במסגרת הספרות הלטינו -האמריקנית החדשה ,שבה ההוצאה מפרסמת תרגומים של סופרים לטיניים משנות ה-60 ,שלאחר "הבום" של מארקס,ורגס -יוסה ועוד ,מתוך תודעה להביא לקורא הישראלי גם סופרים וספרות לטינית אחרת .

הספר הזה הנו ה-9 בסדרה ולכן גם מצוין כך על גבי הכריכה ,צורה ציורית שהפכה לסמל ההוצאה .

הכריכה עצמה יפה בעיני .התרגום מספרדית של שוש נבון מרתק ומותיר את הקורא חסר נשימה .

אם יש ספר שהייתי צריכה להמליץ עליו כספר השנה הזאת הייתי מצביעה עליו ללא היסוס עליו .

הוא עשה אותי מאושרת ב-24 שעות שקראתי בו ללא הפסקה ובלי נשימה .
לפעמיים האושר נמצא בפרטים הקטנים ובהישג יד ,אבל כמה חבל שהוא לזמן קצוב בלבד .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על ארץ האש - אלדורדו #