ביקורת ספרותית על נערה עם עגיל פנינה מאת טרייסי שבלייה
ספר מעולה

---

במרכז העיירה דלפט שבהולנד, שבה מתרחש הסיפור, ישנה כיכר גדולה ובמרכזה כוכב גדול בעל שמונה קודקודים.
כל קודקוד פונה לחלק אחר של העיירה ובכל מקום שאליו פונים הקודקודים, מלבד אחד, ביקרו חריט - גיבורת הסיפור, אחיה ואחותה, בילדותם המשותפת.
אביה של חריט - שצייר על צלחות החרסינה הידועות של העיירה - התעוור בעבודתו, באסון. ובלא פרנסה למשפחה, שנותרה ללא מפרנס - הוצעה הבת הבכורה כמשרתת למשפחתו של הצייר יאן ורמיר.
כך מצאה את עצמה חריט פוסעת לכיוון שאחד הקודקודים פנה, ושבו לא הייתה מעודה - אזור הקתולים.
חלק ממשפחת הצייר - אשתו, חותנתו ואחת מילדותיו - לא ממש התלהבו לקבל אל תוכן את המשרתת החדשה, שהרי "ידוע שמשרתות גונבות כפיות כסף ותכשיטים..."
תסכימו אתי, שלאחר הבעת אמון כזו, כיף לבוא לעבודה...
אחת המלאכות שהמשרתת החדשה נדרשה להן היא ניקוי הסטודיו של הצייר והחזרת כל החפצים למקומם המדויק, לאחר הניקיון.
תאור הטכניקות שבהן השתמשה להחזיר את הפריטים למקומם - שהרי הצייר ממשיך בעבודתו למחרת מהמקום שבו השאיר את הפריטים - הינו חלק מזערי בסיפור, אולם מסופר בצורה יפה ומעניינת.
חריט נדרשה ללכת בין הטיפות - בין המטלות הרבות שהוטלו עליה בבית לבין ניקיון הסטודיו של הצייר, והעזרה שביקש ממנה לציוריו, לאחר שהתרשם ש"יש לה את זה" בציור, וגם "חיבה קלילה" לא נעלמה מהיחסים שהיו ביניהם.
לאחר שצייר את המשרתת הבכירה, זו שקיבלה את חריט לבית, לציורו המפורסם "אישה מוזגת חלב", הגיע תורה של חריט "להיכנס לתמונה."
הניסיונות להסתרת חריט, המשמשת כמודל לציור "נערה עם עגיל פנינה", מחלק מבני הבית, נעשים בצורה כה יפה, עדינה ומתוחכמת במידת מה, כמו גם את הבאת הפנינה של גבירתה אל חריט, כדי שתענוד אותה שהרי: "זה מה שישלים את הציור."
הסיפור מקסים, זורם בעלילתו ומצאתי את עצמי מתאהב (כן, כן, מתאהב) בדמותה יוצאת הדופן ובאופייה של המשרתת הצעירה, המקסימה, הנבונה והדעתנית.
מעט מהדימויים והתיאורים שבסיפור נראו לי מוזרים, כמו:
"הזקנה מעשנת מקטרת..."(מה, באותו זמן, 1666, נשים מכובדות עישנו? ועוד מקטרות, רחמנא ליצלן).
"השמיים בכחול מתגרה..." (ניסיתי לדמיין, לא הצלחתי).
"האיש חייך אל האישה הצעירה כאילו מעך אגסים בשוק לראות אם הם בשלים..." (מה אומר, הסתכלתי מסביבי ב"סופר" ולא ראיתי מישהו מחייך בעת מישוש פירות...).
בסך הכל סיפור מלא בדמויות בעלות אופי שונה ומעניין המתחבר בצורה יפה וזורמת. ומנגד, מעניין מה עבר בראשה של הסופרת בעת שלקחה ציור זה - שהוא בפרוש לא היפה ביותר של ורמיר, לא המעניין שבהם, ואף לא מרובה הפרטים שבציוריו (מבין כשלושים ושבעה ציורים) והחליטה לבנות מסביבו את הסיפור היפה הזה.
אגב, בספר "סיפורו של הציור" שלגביו התייחסתי בעבר, הציור הראשון המופיע (על כל הדף) מייד בתחילת הספר - הוא ציורו של ורמיר: "נערה מוזגת חלב".
* מקסים.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על נערה עם עגיל פנינה