ספר יפה, על נערה שכל עולמה משתנה בעקבות תאונת עבודה של אביה.
הספר מתואר מנקודת מבטה של חריט, כאישה בוגרת.
ידוע עליה מעט פרטים ועל משפחתה עוד יותר מעט, אך לדעתי זה לא מפריע להבנת הסיפור. יש מספר סיטואציות שהיו קשות לקריאה, לא מבחינת המלל, אלא מבחינת הסיטואציה (כמו הפגישה עם אחותה של חריט).
הספר מוגדר כ"רומנטי" אך זה לא הרומן הרומנטי של גבר ואישה במובן הגופני.
לפי דעתי הבגידה היא במישור גשמי (?)(כל הנושא של הציור וההכנות), משהו שאשת הצייר לא היתה שותפה לו וזה נראה קשה יותר מבגידה גופנית.
האישה לא יגלה לסבול שחריט קיבלה אישור לעזור ולהיות החדר הציור והיא לא.

ספר יפה, כתיבה עדינה. לקח לי הרבה זמן לקרא אותו, לא בגלל חוסר ענין אלא בגלל הכתיבה הרצופה.ספר לא ארוך והסיפור יפה.

על הספר הזה שמעתי הרבה, מסוג הספרים ש"חייבים" לקרוא.
אז קראתי.
אני לא יכולה להגיד שהבנתי את המהומה סביבו. הרעיון עצמו נפלא- סופרת שטווה סיפור מסביב לתמונה מפורסמת.
הביצוע- בעיני היה חיוור ואנמי. הדמויות נותרו מרוחקות במשך כל העלילה. כשאני קוראת ספר שבו הגיבורה הראשית מדברת בקולה שלה אני מצפה שיווצרו ביננו יחסים אינטימיים. אני רוצה גילוי לב, טוטליות שלה כלפי, שלא תעמיד פנים שהיא חברה שלי, אבל בעצם רק תגרד את פני השטח ותותיר אותי מחוץ ללב הסיפור. אני רוצה בלעדיות, לא רק מה שמספרים לכולם.
ככה בדיוק הרגשתי עם הספר הזה. הוא סיפר לי את הסיפור, אבל בצורה מרוחקת ואדישה מדי. חריט לא הצליחה לעבור את מחסום האמינות שלי. היא נותרה דמות לא מסקרנת שסיפרה סיפור שמספר טוב היה יכול לעשות ממנו מטעמים.
אחרי שקראתי הבנתי שזה ספר שה"חובה" לקרוא אותו היא אופנתית בלבד. לא מסוג היצירות הגדולות שבאמת חייבים (לרצות) לקרוא.

וואו ספר מקסים !
הסיפור כתוב כל כך יפה, סוחף ומרגש.
הכל בזכות תמונה שצייר יאן ורמר, לפני 380 שנה כמעט.
בכל פעם שקראתי, עצרתי לרגע והבטתי שוב על התמונה שבכריכה. שייכתי את העלילה לאותה משרתת בבית הצייר, על כל מה שהיא עברה בחייה. הרגשתי צמרמורת שאכן התמונה אמיתית, מאות שנים עברו, והיא מופיעה על גבי ספר, וציור.
הסופרת בחרה להפוך את הנערה שבתמונה למשרתת, שהגיעה לבית הצייר עקב מצוקה כלכלית של משפחתה.
מסופר על כל מה שהיא עוברת עם רעייתו של הצייר, ובמקביל עם נער צעיר ויפה, עם ילדיו של הצייר, ועם משפחתה.
הסוף קצת מאכזב ונותר ריקני. ציפיתי לסוף שונה במעט.

דרך אגב- בציור זו בתו הבכורה של הצייר יאן ורמר.

סיפור באמת מרגש ויפה.
אהבתי.

אחרי שראיתי שכל כך הרבה שבחים על הספר.
החלטתי לקרוא אותו רב מכר.
אין ספק שזה ספר בכלל לא רע סיפור על בחורה
שנסיבות פתאומיות קפו עליה להפוך למשרתת,
אצל אומן שהחליט לצייר אותה מבלי שאף אחד מבני ביתו
ידעו שהוא מצייר אותה .
ואיך שנודע לבני משפחתו על הציור איך הם הגיבו.
ספר נחמד כל הספר חכיתי מה יהיה בסוף ~~~~~~~

ספר מקסים, ממש כיף לקרוא. טרייסי שבלייה מתארת באופן קסום ומצליחה להעביר לקוראים את רוח התקופה ורשותיה של חריט (גיבורת הספר) בצורה נוגעת ללב. הדמויות מסתוריות בצורה גאונית - כלומר מסתוריות עד קצה גבול האפשר, כך שהקורא יכול להבין ולהתחבר לדמויות. (הן לא מסתוריות מדי)
תקופה מעניינת ותרבות מעניינת (הולנד), נושא מעניין שאין עליו ספרי עלילה רבים והוא מרתק לטעמי לפחות.
פספוס קטן - הספר קצת קצר מדי ולדעתי יכל להימשך עוד כ70-60 עמ' וכך זה היה מושלם. יש תחושה שהסופרת מיהרה לגמור את הספר בפרק אחרון אחד (אפילוג, במקרה הזה), כאשר נשארו קצוות פתוחים והקורא עוד מסוקרן לגבי ההתרחשויות. עניין זה יכול להיות רלוונטי במקרה של טרילוגיה או סדרה, אך מאכזב במידה מסוימת בספר כגון זה.

הנה ספר שמעביר בגוף את המראות, הריחות, הצלילים והקולות של התקופה, האוירה, העיר דלפט שבאמסטרדם, הלכי הרוח של אז ונימיו העדינים של קשר רומנטי מיוחד במינו אשר טומן בחובו רגשות אהבה אסורים בין משרתת צעירה ועדינה ובין מעסיקה ובעל הבית, מי שהפך ברבות הימים לאחד הציירים הגדולים של העולם המערבי - יאן וורמיר. המחברת עושה את עבודתה נאמנה ואף יותר בהעברת כל מה שאינו מילולי לתיאורים אותנטיים, מרתקים, מנחמים ומרגשים כאחד.

ספר מקסים וענוג.
אי אפשר להשוות אותו לספרים אחרים. הסיפור עצמו לא מהפכני, אבל אופן הסיפור יוצר אווירה מאד מיוחדת. נראה לי שהתחברתי מאד בשל ההתייחסות לצבעים ולאור (אני חוטאת בציור חובבני, כך שהתחברתי לנושאים אלה).
איכשהו הספר מאד הולם את סגנון הציור ההולנדי באותה תקופה (אותה ורמיר מייצג), בו יש אור ואווירה מאד ייחודיים להולנד.

קראתי בנשימה עצורה את הרומן על תקופת ימי הביניים, הדמות של חריט המשרתת הדעתנית כובשת ביותר. הספר כתוב יפה ובצורה מקסימה. ראיתי גם את הסרט שכמובן נופל מהספר אך חביב וניתן לצפיה.