ביקורת ספרותית על עיר של נשמות אבודות - בני הנפילים #5 מאת קסנדרה קלייר
ספר טוב

---

קריאה שנייה אחרי הרבה זמן.

בגלל שאני קוראת את כל הסדרה ברצף כרגע הספרים מתערבבים לי, וזה לא מפריע לי. אני אוהבת שהעלילה מרגישה אחידה.

הופתעתי מעד כמה הספר הכאיב לי.
לפני שאתייחס לספר הנוכחי, אני רוצה להתייחס למערכות היחסים בספרי הסדרה. כמעט וכל מערכות היחסים בספר לא נבנות מול הקוראים, אלא מופיעות יש מאין. אני מבינה שכתיבה של השלבים הראשונים במערכת יחסים היא לא פשוטה, אבל החוסר הזה בעיניי משפיע ומוביל לקשיים שהיו לי בספר הזה.
אני מניחה שבגלל שזה הספר לפני האחרון צריך ליצור נקודות שבר במערכות היחסים הקיימות כדי להגיע לתיקון בספר האחרון. אז רוב מערכות היחסים בספר הזה מתנפצות. חלקות נבנות מחדש, חלקן לא. הקושי שלי במערכות היחסים שלא נבנו לעינינו הוא שבגלל שאני לא מבינה איך מערכת היחסים התפתחה ומדוע בני הזוג יחד (כן, pillow talk לא מספיק כדי לשכנע אותי שהם צריכים להיות ביחד) לפעמים הייתי בעד ההתנפצויות של מערכות היחסים, כי הן פשוט לא נראו לי מוצדקות. קצת קשוח מצידי, אני יודעת, ועדיין. אני רוצה להבין מה בני הזוג מוצאים אחד בשני. אני רוצה להרגיש שהם צריכים להיות יחד, ולרוב זה פשוט לא קרה לי. אני חייבת לציין שלא מדובר כאן בהכרח על מערכות יחסים זוגיות, גם מערכות יחסים חבריות ומשפחתיות עמדו למבחן בספר הזה, כך שאין צורך לראות את ההמשך כספוילר אלא כזרקור על מערכות יחסים ספציפיות.

התפתחות של דמויות שנהניתי לקרוא:
איזי- סוף סוף משהו בתדמית שהיא משדרת החוצה נסדק, נהניתי לחוות את מנעד הרגשות שהיא מגלה.
סיימון- עדיין צריך למצוא מקום לגדול רגשית, אבל הוא בכיוון. סיימון חווה טלטלות לא קטנות בספר, אבל הוא מתנהל בהן בכבוד.
אלק ומגנוס- כאן ממש מתממש הקושי שהיה לי במערכת יחסים שפשוט נוצרה, בלי שקראנו על זה. אני מאוד אוהבת אותם (אפשר גם לקרוא את הסקירה שלי על "מגילות הכשף האדומות"), אבל מעבר לזה ששניהם בני אדם טובים, ואם אני מתעלמת מ"מגילות הכשף האדומות" שבפועל לא נכתב בשלב הזה למרות שהוא מתרחש קודם, אני מאוד סקרנית להבין איפה הקליק ביניהם נוצר. בספר הזה נחשפים לנו קשיים במערכת היחסים שגם אני הצלחתי להתחבר אליהם, ואני מתחברת לכנות ולכאב של אהבה לצד קושי. הלוואי והיה קל לתקשר עם בן הזוג במצבים כאלו, אבל כמו שלנו קשה- גם להם קשה.

עוד קצת מחשבות:
קליירי היא דמות לא פשוטה. אין ספק שהיא ילדותית- אבל היא ילדה. בסה"כ בת חמש-עשרה? שש-עשרה? למרות שבספרים הקודמים היא נתקלה בהתלבטויות וקשיים, אני חושבת שכאן לראשונה היא מבינה שאין שחור ולבן, היא לא יכולה לרוץ לתוך הסכנה ולעשות מה שבא לה בלי לחשוב על התוצאות, כי בכל תוצאה אפשרית משהו או מישהו שהיא אוהבת ייפגעו. אני מקווה שבספר האחרון נקבל קליירי קצת יותר בוגרת, קצת יותר שקולה.

סיכום ביניים לפני שאני עוברת לספוילרים:
אין ספק שהספר, כמו כל הסדרה בעיניי, מעניין ומאוד מקורי. נהניתי מאוד לקרוא אותו, אבל הוא פחות סחף אותי מהקודמים. בעיניי זה בגלל שהוא מנסה לבנות קרקע לספר האחרון בסדרה, אבל אין ספק שיש כמה טוויסטים שמחזיקים אותי שבויה עד הספר הבא.

זה המקום להתאכזב מההוצאה. הספר השישי יצא ב2014, ותרגומו נדחה שוב ושוב. אני נשברתי, ואתחיל לקרוא את השישי באנגלית. חבל.

קהל יעד: כרגיל- נוער ומבוגרים, הספרים אינם נקיים וכאן יש אפילו קצת מעבר ברמת ההתייחסויות המיניות (גם אם אין תיאורים בפועל).

*
*
*
*
*

אני כל כך שמחה על המקום שג'ונתן (סבסטיאן) קיבל בספר הזה. אמנם חלק גדול מהזמן הוא אניגמטי ולא ניתן לקריאה, אבל ברגעים שהוא כן- כל כך הרגשתי את הקושי. מודגש כמה פעמים שהוא לא יכול להרגיש רגשות אמיתיים, ומשהו בזה דווקא התחבר לי לתסמונות בהן יש קושי בביטוי רגשות. הדמות של הנער שננטש על ידי אימו וגודל על ידי אב שלא טרח להתייחס לרגשות מולו, שמנסה למצוא את השייכות שלו בעולם- כל כך כואבת. השיטות שלו גרועות, המטרה שלו נוראית, אבל בסופו של יום הוא הולך בדרכים בהן גידלו אותו. האמפתיה שלי כלפיו למרות כל הרע שהוא עשה הפתיעה אותי מאוד, ובעיניי זו כתיבה מצוינת של דמות. אני לא יכולה להצדיק אותו, אבל אני יכולה להבין אותו.

ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של ספיר
» ביקורות נוספות על עיר של נשמות אבודות - בני הנפילים #5