"היא חייכה חיוך דומע, פתחה את הספר, התחילה לקרוא, והכניסה את כולם לעולם שלא היו בו פצצות. אולי היה שכול, לעיתים היה פחד, אבל היה גם אומץ להתמודד עם האתגרים האלה."

אני חושבת שניתן להבין את זה מהתקציר, אבל אזהרת טריגר – מלחמה.
אני מודה שמאז תחילת המלחמה לפני כמעט שנתיים, נמנעתי באופן אקטיבי מספרים יותר כבדים ככלל, וספרים שעוסקים במלחמות בפרט. בחודשים האחרונים הרגשתי צורך לחזור ולגוון, ולכן התחלתי להכניס לאט לאט גם ספרים מעט יותר כבדים. את הספר הזה חברה הביאה לי בלי שביקשתי, ואמרה שאני צריכה לקרוא אותו. שמחה לומר שהיא צדקה, גם אם הוא שלח אותי למסע רגשי לא פשוט.
גרייס עוברת במהלך הספר מסע פיזי – מהמקום שהיה ביתה במשך כל חייה היא עוברת ללונדון, עם כל השינויים שכרוכים בזה, אבל גם מסע רגשי – בתחילה מסע "רגיל", של עזיבת מקום מוכר, יציאה לעצמאות והתבגרות – אבל לאחר מכן מסע קשה במיוחד של מלחמה וכל מה שכרוך בכך. ממצב של מלחמה רחוקה למצב של הפצצות יומיות ואובדן של אנשים אהובים. אין ספק שהמלחמה היא המסע הקשה יותר, והיא אכן תופסת את רוב הספר. מצאתי את עצמי בכל כך הרבה מקומות במסע הזה, ואני חושבת שברגעים מסוימים הספר גם עזר לי לעבד חלק מהחוויות האישיות שלי, והרגשות שנשארו שם. בעיניי זה אומר שהספר מוצלח במיוחד.
גרייס היא דמות ראשית שהצלחתי מאוד להתחבר אליה. בין אם במאמץ לשפר ולעשות טוב בעולם, ובין אם במציאת המפלט בספרים. גרייס היא מאוד אנושית. היא כועסת, היא כואבת, היא שמחה, היא אוהבת, היא שונאת. ובכל מקום כזה הרגשתי שאני כל כך מבינה אותה, וכל כך מזדהה איתה. היא כתובה נהדר, והיא מרגישה אמיתית.
אני לא רוצה להכנס לספוילרים, אבל חשוב לי להדגיש שכספר שמדבר על מלחמת העולם השנייה ועל לונדון בתקופת הבליץ – יש מוות בספר, והוא מאוד נוכח. בין אם בהקשר המלחמתי אבל גם מוות בנסיבות טבעיות והקשיים שאדם שחווה מוות קרוב עליו עובר. יש גם הפצצות, ונזק לרכוש ולבתים. אני מודעת לזה שאלו טריגרים אצל הרבה אנשים בתקופה הזו.

לסיכום: אהבתי מאוד. בכיתי, התרגשתי, כאבתי, שמחתי. מסע רגשי משל עצמי, בתוך ספר אחד. ובתור אוהבת קריאה מושבעת, אני חייבת לכלול עוד ציטוט שמאוד נגע בי: "אני חושב שבקרבו של כל אדם יש חלל, פער שממתין שימלאו אותו במשהו. בשבילי המשהו הזה הוא הספרים וכל החוויות שטמונות בתוכם."

השיחה מתחממת, וריב מתלקח. מתוך כעס הוא זורק קללה. והרי אלו רק מילים, נכון?
לא כשאתה מכשף.

שריה חוזר הביתה אחרי זמן רב שנעדר. האירוסין הארוכים-מדי לבת המלך, שהמלך ניסה לדחות ללא הרף, אמורים להפוך לרשמיים באותו הערב. אלא שהמלך ובתו רבים, והוא מקלל אותה. באותו לילה היא נחטפת, ושריה אובד העצות יוצא למסע שנדמה חסר תוחלת, למצוא נסיכה שנחטפה בקסם למקום בלתי ידוע ואז לשחרר אותה מהכוחות ששבו אותה.

****

דיסקליימר – קיבלתי את הספר לסקירה.

אני אתחיל מהחלק שהכי הגניב אותי – כמה סיפורים מחדש קראתם על סינדרלה? הרחבה של הסיפור, זווית אחרת, סיפור מחדש? ובכן, למה להסתפק בסיפורי מעשיות מהפולקלור הגרמני, כשיש לנו פולקלור משלנו?
הספר לוקח את "מעשה מאבדת בת מלך", אחד מסיפורי המעשיות המוכרים ביותר של רבי נחמן מברסלב, ובכן – הופך אותו לספר פנטזיה. חשוב לציין (למי שזה חשוב) שאמנם יש אלוהים ודת בספר – אבל האלוהים שם קרוי "רקיעים", וזו לא הדת היהודית.
חוויית הקריאה שלי של הספר מתחלקת לשניים, פחות או יותר סביב חצי הספר, וסביב התפתחות הדמות והאופי של שריה. החצי הראשון היה לי מאוד איטי ולקח לי המון זמן לקרוא אותו, בעיקר כי אני רגילה לקצב יותר מהיר בספרים שאני קוראת. בעיניי, בתחילת הספר, הדמות של שריה בלתי נסבלת – הוא חסר מודעות, נוקשה ומונע על ידי החובה. לא סתם קוראים לחרב שלו ככה. לאורך הדרך הוא מתבשל ומתרכך, ובסוף הספר אין ספק שהוא נהיה דמות נהדרת.
אבל משהו בקצב של הספר היה לי קשה, הוא זז בין קצב איטי להחריד לבין שינויים מהירים להפתיע, והתקשיתי להחזיק מעמד כשהקצב היה איטי – גם אם זה היה חלק מובנה ומכוון בעלילה. שהרי מי שמכיר את מעשה מאבדת בת מלך – צריך להתגעגע. המון זמן.
לעומת זאת, החלק השני של הספר מתקדם בקצב יותר מהיר, והתחלתי ממש ליהנות. הסיטואציה החדשה (ללא ספוילרים), האינטראקציות המעניינות, הלמידה האמיתית – ההתבגרות הרגשית – כל אלו ממש גרמו לי לא לרצות להפסיק לקרוא, וגם אם ידעתי מה אמור להיות הסוף, רציתי לדעת איך מגיעים אליו. במיוחד שאפילו במעשה שסיפר רבי נחמן הוא לא הרחיב סביב הסיום.
בנוסף, בלי להכנס לפרטים, משהו בסוף הספר היה מקסים בעיניי. אי אפשר ישר להתחיל מחדש. גיבורי הספר הם לא כשהיו בתחילה, הם עברו דברים – טובים וגם רעים. בשביל להתקדם – צריך סבלנות, צריך עבודה, צריך רצון. בעוד שהתחלנו עם חובה, סיימנו עם רגש אמיתי וכנה, שמוכן להעמיד את האחר במקום הראשון. מתוק ומקסים.

לא מכירים את מעשה מאבדת בת מלך? מתלבטת אם להמליץ לכם לקרוא אותו לפני הספר או אחרי. מצד אחד – זה ממש מרתק לראות איך הדמויות בסיפור ואיך משפט או שניים הופכים ומתפתחים לעלילה, ואת הכיוון שהספר לוקח עם כל אחד מהם. ומצד שני – זה גורם לספוילרים בשפע, מה שקצת מוריד מהסקרנות הטבעית של הקורא שמקדמת את הקריאה. אני אשאיר לכם את ההחלטה :)

הערה אחת לאנשי ה-OCD כמוני – הספר גדול יותר (פיזית) מהספרים אחרים. ארוך ורחב יותר בכ-2.5 ס"מ. יש אנשים שזה לא יזיז להם, אותי זה שיגע לגמרי.

***

לסיכום: הקונספט של סיפור מחדש של מעשייה של רבי נחמן מגניב בטירוף. הקצב בהתחלה מאוד איטי, אבל אם מצליחים לעבור את זה – זה שווה את זה. וכמובן, אני בעד לתמוך בפנטזיה ישראלית, ואני מרגישה שלרחלי יש עוד הרבה סיפורים לספר לנו ;)

"זה מגוחך. אני לא מכירה שום סוס!"

אני כותבת את הביקורת מיד אחרי שסיימתי את הספר, ואני מרגישה כאילו אני עדיין מתנשפת אחרי סיום של מסע. ואולי בצורה מסוימת, זה אכן היה מסע.
ברובד הבסיסי "אש ורוש" הוא סיפור ההתבגרות של פולי, מגיל עשר ועד תשע עשרה, בחייה הלא פשוטים עם אמא מעט פסיכוטית ואבא כמעט ולא-נוכח. הסיפור היה יכול להיות רגיל ונורמלי גם אם קשה רגשית, אילולא הסיפור השני, שמלווה אותו ברקע. האם חייה של פולי הם כפי שהיא זוכרת אותם? או שמא אולי הסיפורים שהיא חושבת שהמציאה, החיים המקבילים והדומים-שונים, הם האמיתיים? האם ייתכן שהחיים שהיא חשבה שהיו לה הם לא מה שקרה באמת?

מדהים איך דיאנה ווין ג'ונס מצליחה לכתוב ספר שמספר לכאורה חיים רגילים ויום-יומיים, אבל שזור כולו בקסם ומסתורין. אין רגע מנוחה, גם כשלכאורה הכל רגוע, פולי רק בבית הספר, אבל אנחנו עומדים על קצות האצבעות כדי לראות מה יקרה עכשיו. השילוב הזה בין הקצב האיטי והנורמליות לבין הקצב המסחרר והיוצא-דופן - מתחבר לספר קסום שקשה להניח מהידיים.

קשה לי לסכם את חוויית הקריאה של הספר בצורה אחידה, כי בסופו של דבר היא הייתה מלאת סתירות עבורי. מצד אחד - נהניתי לגמרי. הספר סוחף ומרתק, וכל כך רציתי להגיע לסוף כדי שכל הקשרים יותרו. ומצד שני - הסיום הותיר אותי מעט אבודה, מכיוון שלדעתי לא כל הקצוות הפתוחים נסגרו, וחלק גדול מההסברים שסופקו היו לוקים בחסר. לאורך הקריאה אני חושבת שהצלחתי לתפוס לפחות חלק מהרמזים שחולקו, אבל אני חושבת שלא היה ניתן לפתור את כל התעלומה לבד, על סמך מה שנכתב בספר, מה שמעט אכזב אותי. זה לא הופך אותו לפחות קסום, אבל השאיר אותי קצת כקוראת חיצונית ופחות כמי שמנסה יחד עם פולי לפענח את התעלומה. אמנם זה נותן מקום לרובד פנטסטי שהקורא לא יכול לדמיין להכנס, אבל זה מותיר תחושה של הסתכלות מבעד לחלון. זה לא לגמרי שייך לי.

עניין נוסף, שהוא מעט ספוילרי אבל אני חושבת שאולי כדאי לדעת למי שזה טריגר עבורו - בעיניי יש פה היבט קטן של גרומינג. רוב הספר זה לא מרגיש ככה, אבל בנקודה מסוימת על ציר הזמן זה מעט נוכח. לשיקול מי שזה מהווה טריגר עבורו.

תרגום הבלדה "טאם לין" נהדר. אם אתם לא מכירים את הבלדה, ממליצה לא לקפוץ לתרגום המלא שמחכה בסוף הספר אלא לחכות לנקודה בספר שבה העלילה פחות או יותר תזרוק אתכם לקרוא אותו, כדי להמנע מספוילרים.

***

לסיכום: זו דיאנה ווין ג'ונס. ברור שרצים לקרוא. אבל אני חושבת שצריך טיפה להנמיך ציפיות כדי לאפשר לקסם לסחוף אותך ולא להתעכב על הדברים שחסרים. רוצו עם המסתורין ותגלו עולם שלא ידעתם שמתחבא שם.

אמנם להיות ילד בן 10 בברית המועצות זו לא משימה פשוטה, אבל איוון היה פחות או יותר מרוצה מחייו. אבל אז הוריו מחליטים להצהיר על יהדותם כדי לצאת מברה"מ ולאפשר לאיוון חיים טובים יותר. ביחד עם הקשיים של הזהות החדשה שנוספה לו ועם קשיי המעבר, במהלך שיטוטים סביב החווה של בן דודו, איוון נקלע לקרחת יער. והוא הרי לא מאמין באגדות, נכון? אז למה הוא כל כך בטוח שהיא מכושפת?

***
למי הספר מיועד? למבוגרים. יש תיאורי אלימות לא פשוטים, והתייחסויות לעירום ולמין. זה לא עיקר הספר, אבל זה שם.

***
דעתי על הספר היא חצויה. מצד אחד - היה לי קשה להתניע את הקריאה. הוא לא משעמם, והכתיבה טובה, אבל היה לי קצת קשה להיכנס מבחינה עלילתית, וגם לא הפריע לי להפסיק גם באמצע רגעים מותחים.
ומצד שני - וואלה, זה מגניב. אורסון סקוט קארד עשה כאן עבודה נהדרת של ההגעה לתרבות אחרת, למידה והיטמעות. לדעתי בהרבה ספרים וסרטים זה נעשה בצורה לא מוצלחת, וכאן מאוד נהניתי לקרוא את זה. מנסה שלא לספיילר, אבל אומרת שהוא עשה את זה בכמה מובנים שונים, ואעצור כאן :)
בסך הכל - גרסה מקורית לסיפור היפהפיה הנרדמת, עם פולקלור רוסי.

עוד ספר עתיד דיסטופי לארסנל. ומצד שני, אהבתי מאוד את הרעיון. לדעתי הדמות של סינדר כתובה טוב, עם עומק והמון כנות- היא רחוקה מלהיות מושלמת. פיזית, נפשית ורגשית.
מהשם של הספר ומהתקצירון אפשר אולי כבר להבין ולקשר- הספר מבוסס על הסיפור של סינדרלה, והאגדה (עם ציטוטים ממנה) שזורים בספר בצורה מתוקה שמעלה חיוך. ספוילרון שהוא לא ספוילר: גם בספרים הבאים יישזרו אגדות נוספות (קל לנחש משמות חלק מהספרים).

הספר הוא ספר נוער במובן שהוא די תמים- אמנם יש מניעים מאוד אפלים מתחת לפני השטח אבל מערכות היחסים הן יחסית פשוטות, תמימות, רומנטיקה די קיטשית, יחסי כוח (אם חורגת-בת, מלך-נסיך,נסיך-נתינים) שהם די טריוויאליים. זה גם אומר שבאופן כללי כן יש חלוקה יחסית דיכוטומית בין הדמויות- הטובים הם טובים, הרעים הם רעים, מלבד בודדים יוצאי דופן (בספרים הבאים, סקרלט וקרס, יהיו יותר יוצאי דופן). מצד שני, הספר כן מאפשר להזדהות גם עם רגעי המועקה והקושי של הדמויות (ויש לא מעט כאלו. לפעמים כשלא הכל מסתדר זה קצת יותר אמין..) אבל גם עם רגעי השמחה. סינדר היא מי שהיא, לא מנסה להתנצל על מי שהיא.

אהבתי מאוד את בני הלבנה והרעיון שעומד שם. תיאור העתיד בספר גם הוא מגניב מאוד, ותיאור המגיפה- טוב, עם הקורונה לא היה צריך להרחיק לכת בדמיון.

חסרון גדול: הספר הרביעי בסדרה, ווינטר, לא תורגם לעברית (ולדעתי גם אין צפי כזה). בנוסף, יש ספר וסיפורי ביניים שלא הכרחיים אבל גם לא תורגמו.

***
למי הספר מיועד? נוער בוגר לדעתי, ומבוגרים שאוהבים ספרי נוער כמוני :)
***

לסיכום: ספר קיטשי ומתוק, לא מופת ספרותית אבל בהחלט מומלץ לקריאה קלילה. עולם מקורי ומעניין, חשיפה לפוליטיקות מאחורי הקלעים במוסד המלוכה, וללוות את הדמויות ברגעים בהם הכל משתבש. ושוב. ושוב. אבל אנחנו עדיין אוהבים אותם.

וואו. פשוט וואו. שמעתי על "חוט של כסף" של אותה סופרת, ומכיוון שזה היה נשמע לי כמו האח הקטן והפחות מוצלח, החלטתי לקרוא אותו קודם. ופשוט לא הצלחתי לעצור.
נעמי נוביק טווה כאן סיפור שנע על התפר בין העולם שלנו לעולם בדיוני. ממלכות פולנייה ורוֹסיה נשמעות כמו פולין ורוסיה, שמות הדמויות הם בעלי צליל מזרח אירופאי, האיכרים, האבירים ושושלת המלוכה- כולם נראים מוכרים. אבל אנחנו בעולם אחר, בו יש קסם וקוסמים, ויער מרושע שלא חוסך מהשפעתו על אף אחד.
כמה אני אוהבת דמויות פגומות. הדמויות שהן לא המושלמות ביותר, אלו שאתה מוצא את עצמך בהן- גם ברגעים הטובים ביותר שלהן וגם ברגעי השפל. כל דמות בספר בנויה היטב, בכנות חסרת רחמים ובישירות. הטוב, הרע, הכל שם. אגניישקה, קאשה, הדרקון, וכל מי שנחשף לעינינו נגלה לנו בצורה מלאה וחסרת מעצורים. זה מדהים בעיניי. חיי פשוטי העם, הצבא, המלוכה, הקוסמים- כולם הגיוניים, כולם מובנים, כולם אמיתיים.
אהבתי את בניית העולם, את הנבל, ואת הפתרון (מה שממש לא מובן מאליו בכל כך הרבה ספרים לצערי. לב פלדה, מישהו?).
הספר הוא ספר קסום ואפל בו זמנית. לא יכולתי להפסיק ולא הפסקתי לרצות לעצור ולצאת מתוך הסבך. לא תמצאו כאן סוף מושלם- אבל כן סוף שמעלה חיוך.
חסרון מר עד כאב: לא ניתן להשיג את הספר לרכישה. ההוצאה לאור אינה קיימת, ואפשר למצוא עותקים בספריות ובמקומות ספורים.

לסיכום: כן כן כן. פנטזיה קסומה ואפלה, דמויות בנויות היטב, אור וחושך משמשים בערבוביא וכל מה שאני רוצה לעשות מרגע שסיימתי את הספר זה לדפדף להתחלה ולקרוא מחדש.

קריאה שנייה אחרי הרבה זמן.

בגלל שאני קוראת את כל הסדרה ברצף כרגע הספרים מתערבבים לי, וזה לא מפריע לי. אני אוהבת שהעלילה מרגישה אחידה.

הופתעתי מעד כמה הספר הכאיב לי.
לפני שאתייחס לספר הנוכחי, אני רוצה להתייחס למערכות היחסים בספרי הסדרה. כמעט וכל מערכות היחסים בספר לא נבנות מול הקוראים, אלא מופיעות יש מאין. אני מבינה שכתיבה של השלבים הראשונים במערכת יחסים היא לא פשוטה, אבל החוסר הזה בעיניי משפיע ומוביל לקשיים שהיו לי בספר הזה.
אני מניחה שבגלל שזה הספר לפני האחרון צריך ליצור נקודות שבר במערכות היחסים הקיימות כדי להגיע לתיקון בספר האחרון. אז רוב מערכות היחסים בספר הזה מתנפצות. חלקות נבנות מחדש, חלקן לא. הקושי שלי במערכות היחסים שלא נבנו לעינינו הוא שבגלל שאני לא מבינה איך מערכת היחסים התפתחה ומדוע בני הזוג יחד (כן, pillow talk לא מספיק כדי לשכנע אותי שהם צריכים להיות ביחד) לפעמים הייתי בעד ההתנפצויות של מערכות היחסים, כי הן פשוט לא נראו לי מוצדקות. קצת קשוח מצידי, אני יודעת, ועדיין. אני רוצה להבין מה בני הזוג מוצאים אחד בשני. אני רוצה להרגיש שהם צריכים להיות יחד, ולרוב זה פשוט לא קרה לי. אני חייבת לציין שלא מדובר כאן בהכרח על מערכות יחסים זוגיות, גם מערכות יחסים חבריות ומשפחתיות עמדו למבחן בספר הזה, כך שאין צורך לראות את ההמשך כספוילר אלא כזרקור על מערכות יחסים ספציפיות.

התפתחות של דמויות שנהניתי לקרוא:
איזי- סוף סוף משהו בתדמית שהיא משדרת החוצה נסדק, נהניתי לחוות את מנעד הרגשות שהיא מגלה.
סיימון- עדיין צריך למצוא מקום לגדול רגשית, אבל הוא בכיוון. סיימון חווה טלטלות לא קטנות בספר, אבל הוא מתנהל בהן בכבוד.
אלק ומגנוס- כאן ממש מתממש הקושי שהיה לי במערכת יחסים שפשוט נוצרה, בלי שקראנו על זה. אני מאוד אוהבת אותם (אפשר גם לקרוא את הסקירה שלי על "מגילות הכשף האדומות"), אבל מעבר לזה ששניהם בני אדם טובים, ואם אני מתעלמת מ"מגילות הכשף האדומות" שבפועל לא נכתב בשלב הזה למרות שהוא מתרחש קודם, אני מאוד סקרנית להבין איפה הקליק ביניהם נוצר. בספר הזה נחשפים לנו קשיים במערכת היחסים שגם אני הצלחתי להתחבר אליהם, ואני מתחברת לכנות ולכאב של אהבה לצד קושי. הלוואי והיה קל לתקשר עם בן הזוג במצבים כאלו, אבל כמו שלנו קשה- גם להם קשה.

עוד קצת מחשבות:
קליירי היא דמות לא פשוטה. אין ספק שהיא ילדותית- אבל היא ילדה. בסה"כ בת חמש-עשרה? שש-עשרה? למרות שבספרים הקודמים היא נתקלה בהתלבטויות וקשיים, אני חושבת שכאן לראשונה היא מבינה שאין שחור ולבן, היא לא יכולה לרוץ לתוך הסכנה ולעשות מה שבא לה בלי לחשוב על התוצאות, כי בכל תוצאה אפשרית משהו או מישהו שהיא אוהבת ייפגעו. אני מקווה שבספר האחרון נקבל קליירי קצת יותר בוגרת, קצת יותר שקולה.

סיכום ביניים לפני שאני עוברת לספוילרים:
אין ספק שהספר, כמו כל הסדרה בעיניי, מעניין ומאוד מקורי. נהניתי מאוד לקרוא אותו, אבל הוא פחות סחף אותי מהקודמים. בעיניי זה בגלל שהוא מנסה לבנות קרקע לספר האחרון בסדרה, אבל אין ספק שיש כמה טוויסטים שמחזיקים אותי שבויה עד הספר הבא.

זה המקום להתאכזב מההוצאה. הספר השישי יצא ב2014, ותרגומו נדחה שוב ושוב. אני נשברתי, ואתחיל לקרוא את השישי באנגלית. חבל.

קהל יעד: כרגיל- נוער ומבוגרים, הספרים אינם נקיים וכאן יש אפילו קצת מעבר ברמת ההתייחסויות המיניות (גם אם אין תיאורים בפועל).

*
*
*
*
*

אני כל כך שמחה על המקום שג'ונתן (סבסטיאן) קיבל בספר הזה. אמנם חלק גדול מהזמן הוא אניגמטי ולא ניתן לקריאה, אבל ברגעים שהוא כן- כל כך הרגשתי את הקושי. מודגש כמה פעמים שהוא לא יכול להרגיש רגשות אמיתיים, ומשהו בזה דווקא התחבר לי לתסמונות בהן יש קושי בביטוי רגשות. הדמות של הנער שננטש על ידי אימו וגודל על ידי אב שלא טרח להתייחס לרגשות מולו, שמנסה למצוא את השייכות שלו בעולם- כל כך כואבת. השיטות שלו גרועות, המטרה שלו נוראית, אבל בסופו של יום הוא הולך בדרכים בהן גידלו אותו. האמפתיה שלי כלפיו למרות כל הרע שהוא עשה הפתיעה אותי מאוד, ובעיניי זו כתיבה מצוינת של דמות. אני לא יכולה להצדיק אותו, אבל אני יכולה להבין אותו.

ממליצה בחום!

הספר מתרחש בארץ, בשנת 2005- התקופה הנפיצה שלפני ההתנתקות.
הדמות הראשית היא גליה ילין, עורכת ראשית ובעלת עיתון מקומי מצליח בחיפה. גליה היא דמות מורכבת, של אישה מצליחה וחכמה, שמסתירה סודות על העבר שלה מפני האנשים הכי קרובים אליה, ביניהם בעלה. בסיטואציה בלתי אפשרית הבת של גליה נחטפת וגליה נסחטת על ידי אחותה, תושבת התנחלות קיצונית.
לצד הליווי של גליה, הנחשדת בניסיון רצח של שר בממשלה, אנו עוקבים אחר בעלה דורון, קצין בכיר במשטרה. גליה ודורון חיים בנפרד, אולם למרות חוסר שיתוף הפעולה של גליה, דורון יוצא לחקירה משלו אחר המניעים של גליה לניסיון רצח של שר.
***
למי הספר מיועד? מבוגרים. ישנן סצנות של קיום יחסים, גם אם הן לא מפורשות ולא בוטות לדעתי זה פחות מתאים לנוער.
***
כבר הרבה זמן לא נתקלתי בספר כזה ששאב אותי פנימה. אחד הדברים שאני לא אוהבת בספרי מתח הוא שיש טוויסט עלילתי שאני מגלה לפני הזמן. הדרך הגאונית של ורד להתמודד עם זה היא שאין טוויסט. הקלפים פתוחים על השולחן בשלב מוקדם מאוד, ואנחנו נשארים עם הרצון המשוגע לדעת איך הדברים יתפתחו. כמובן שלא כל הדמויות יודעות את מה שאנחנו יודעים, ואנחנו זוכים ללוות אותם בתהליך הגילוי שחושף לנו מידע נוסף על הדמויות, החיים, הרגשות, העבר והמניעים שלהן.
נקודה אחת שמאוד חשוב לי להתייחס אליה היא נושא ההתנתקות. הנושא קרוב לליבי והוא עדיין נושא רגיש עבורי ועבור רבים מהסובבים אותי. היה לי קשה שהמפגש היחיד עם דתיים בספר הזה מציג אך ורק קבוצה קיצונית, מה שעלול לקבע רושם שגוי אצל קוראים שלא מכירים את החברה הדתית. קיצוניים יימצאו בכל חלקי החברה, אבל במיוחד בסיטואציה כזו הייתי רוצה לראות הבחנה בין רוב הציבור הדתי לבין מיעוט פוטנציאלי קיצוני.
***
לסיכום: עלילה סוחפת, הדמויות בנויות היטב. בסוף הספר מקבלים סגירה מקסימה ואני סיימתי את הספר עם חיוך.

הספר מתרחש ביקום של סדרת "בני הנפילים" (The Mortal Instruments), ומבחינה כרונולוגית הוא נמצא בין הספרים השלישי והרביעי ("עיר של זכוכית" ו"עיר של מלאכים נופלים").
הדמויות הראשיות בספר הן אלק לייטווד, צייד הצללים, ומגנוס ביין, המכשף העליון של ברוקלין. בעוד שתחילת מערכת היחסים שלהם מתוארת בסדרת בני הנפילים, הספר לוקח אותנו לטיול רומנטי קצר באירופה בו הם מנסים לבנות את מערכת היחסים ולקדם אותה לאחר המלחמה והאירועים המתוארים ב"עיר של זכוכית".
מערכת היחסים בין אלק למגנוס היא בעייתית מלכתחילה, משני היבטים עיקריים. הראשון הוא העובדה שבעוד אלק הוא צייד צללים, מבני המלאך, מגנוס הוא מכשף- בנו של שד, אחת משוכני התחתיות. השני (ובעיניי הוא המשמעותי מבין השניים)- אלק הוא בן תמותה, בעוד מגנוס הוא בן אלמוות. זה בעייתי גם במחשבה על העתיד, אבל בעיקר על העבר- מגנוס חי מאות שנים, בהן קרו לו דברים רבים שהוא מעדיף לשמור לעצמו. הבעיה הזו צפה ועולה לאורך הספר. כת מוזרה הסוגדת לשדים מתחזקת ופוגעת בשוכני תחתיות, ונראה שמגנוס מילא בה תפקיד מרכזי בעבר. המתח בין הניסיון של אלק ומגנוס לטפל ולעצור את הכת, לבין הרצון של מגנוס לשמור לעצמו מידע על העבר שלו משפיע על מערכת היחסים הדי בוסרית שלהם, בעוד הם מנסים לעבוד עליה.

***
למי הספר מיועד? הסדרה בגדול מיועדת לנוער ומבוגרים. באופן כללי הסדרה אינה חפה מאזכורים מיניים, וגם כאן יש לא מעט אזכורים. לא הייתי ממליצה לילדים.
חייבת לציין שלקסנדרה קלייר היה חשוב ליצור מערכת יחסים להט"בית בסדרת ספרי נוער ולהעלות אותה על הכתב, היא מדברת על כך ב"תודות" בסוף הספר, שהפעם עניין אותי לקרוא.

***
מצד אחד, נהניתי מאוד לקרוא את הספר. הוא מצחיק וכיפי, מעניין וסיימתי אותו ממש מהר (אפילו הפרתי בשבילו את חוק ה"לקרוא רק בשבת" שלי). מצד שני, העלילה די מופרכת בסך הכל, ופחות אינטואיטיבית וזורמת מספרים אחרים. נראה שהעלילה מורכבת מ"הפרעות": ניסיון לרומנטיקה? משהו מפריע לזה. זה פחות או יותר מה שמקדם את העלילה, וזה מאוד הפריע לי כקוראת. בנוסף, הצלחתי לנחש הרבה דברים שהיו אמורים להפתיע אותנו לאורך הספר, מה שקצת תסכל אותי כי אני מאוד אוהבת פלוט טוויסט טוב :)

חשוב לי לציין שאהבתי את הפוקוס על אלק ומגנוס, ששניהם דמויות מיוחדות בעיניי (אלק מהמם, בואו), שלא קיבלו מספיק במה בסדרת "בני הנפילים". אני כן מתחברת לניואנסים הרגשיים ולהתחלה של מערכת יחסים חדשה, הגישוש הזה וההיכרות. בהקשר הזה- הכתיבה מקסימה.
אני חושבת שכל מערכות היחסים הזוגיות בספר הזה הן להט"ביות, שמצד אחד זה מעניין ומצד שני מרגיש כמו משהו מאוד מכוון ופחות טבעי.

תרגום- היה לי לא קל לקרוא את הספר. אחד הדברים שתסכלו אותי היה שבעוד כותרת הספר (The Red Scrolls of Magic) תורגמה ל"מגילות הכשף האדומות", הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים באזכור של זה בגוף הספר הן מוזכרות כ"מגילות הקסם האדומות". בהמשך הן משתנות למגילות הכשף האדומות. זו רק דוגמא אחת, לאורך הספר היו הספר בעיות הגהה- אותיות חסרות, מילה שתורגמה לא נכון, או מילים שתועתקו ולא תורגמו ("דקדנטי" זו לא מילה בשימוש נפוץ בעברית!). אני חושבת שהיה אפשר לשפר בהיבט הזה (הסקירה פורסמה במקום נוסף, שם נציגת ההוצאה הגיבה ואמרה שיתייחסו לזה במהדורות עתידיות).

***
לסיכום: אמנם הספר לא הספר הכי טוב שקראתי מבחינה עלילתית, אבל הוא עדיין מצחיק וכיפי לקריאה. כתיבת הרגשות ומערכת היחסים בין אלק למגנוס מעניינת וטובה מאוד בעיניי, ובסך הכל אני ממליצה לקריאה קלילה וללא ציפיות גבוהות מראש.