שלושתן נפגשו בסדנה למי שמצאו עצמם תקועים בחייהם, נמצאים באותו מקום ולא מצליחים להיחלץ ולנוע הלאה. הדרה, תמי ודגנית. כל אחת והמקום ממנו באה, הנקודה בה היא נמצאת כרגע והעתיד- מי ישורנו. מיכל המתמחה בפסיכולוגיה מנחה את הסדנה המצומצמת וחסרת השיפוטיות. צעירות למדי, בנות שלושים פלוס עד ארבעים וקצת. כולן עובדות.
דגנית היפה, גרושה מתוקתקת למשעי. אופנתית מכף רגל עד ראש שלא תצא מביתה אלא במחלצות ומאופרת לעילא. האקס התחפף לארצות הברית ומגדלת בן ובת תאומים ששמותיהם שיכול אותיות-תומר ורותם, אבל כל כך שונים. מלאך טוב לב ואחותו- מלאך חבלה, פגע רע, ילדה מפונקת, תובענית וצווחנית שגדלה לנערה כזו. כעת בזוגיות סבוכה, טובה-רעילה עם יריב מזה חמש שנים.
תמי הרווקה, בת בכורה למשפחה מסורתית ושמרנית. הוריה ושתי אחיותיה רואים את העולם ב'תעשה' ו'לא תעשה' ואין אזור אפור. משפחה שכמובן ציפתה לחתונה וילדים לפי הספר. תמי לא הלכה בתלם והתרחקה ממנה. כעת חורשת את בתי הקפה והמסעדות בעיר בתקווה למצוא את האחד והיחיד, מחוברת באינפוזיה לג'יי- דייט ואלרגית למשפחתיות הדביקה בחגים. שלא כדגנית הופעתה מרושלת.
הדרה נשואה לרפי בעל העבר הצבאי המרשים כקצין בכיר. אם לבכורה סתיו הדומיננטית ואליאב. הוא צנחן מורעל ואחותו בזוגיות עם ג'ו, זרוק ומטורלל, דעתן בגרוש שיש לו מה לומר על כל דבר ומאמץ אג'נדה חדשה וצדקנית כל יום. מיודדת עם נדב, חייל משוחרר ובנה של הבוסית.
הן כמהות לשינוי ומיכל מנסה לדחוף אותן אליו. שלושת הנשים השונות כל כך נפתחות, מגלות כל אחת את עצמה וזו את זו. סיפורי חיים לא פשוטים, משברים ואכזבות. הקשרים עם הוריהן שלא כולם נופת צופים. סודות נחשפים, תסכולים צפים אל פני השטח, כל אחת והמאבק האישי שלה, זכרונות מעיקים והווה לא פשוט. איך באידיש? כל אחת וה'פקעלה' שלה.
פרקי הספר הם לסירוגין שמות המשתתפות.
באיזה מקום ניתן לראות בשלוש בבואה חברתית. הרקע, המטענים, החיים לטוב ולרע. הישראליות המשתקפת באיזכורים מהשירות הצבאי. פער הדורות, הבדלי המנטליות והשפה כפי שמתבטאים גם בלגלוגה של רותם על דגנית 'אויש אמא, פאי תפוחים זה כל כך שנות השמונים'.
אין בספר עלילה ליניארית במובן המקובל. הוא מתרכז בדמויות, בדומה ובשונה. מה עובר עליהן ומתרחש בחייהן במהלך הסדנה ולפניה. חושף אותן על חולשותיהן. קצת ארוך ועמוס לטעמי עם הבלחות של הומור משעשע או פחות... הסוף הוא מעין סגירת מעגל מפתיעה. בסך הכל ספר מהנה למדי ובא טוב אחרי כמה 'כבדים' יותר.

סיגל בר-קובץ מוכרת לי מקריאה במאמרים שנכתבו על ידה במקומוני "ידיעות אחרונות".

חברים בואו נודה על האמת, מי מאיתנו לא חווה את תחושת התסכול של עמידה במקום ללא התקדמות?

התחושה הזו הופכת לשכיחה יותר ויותר, ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, מהירות המידע נפרס בפנינו מידית, והדברים הקבועים שהיו בעבר עם שינויים קלים שונים.

אם בעבר התמקדנו בסולם הצרכים של מאסלו, היום יש לנו צרכים נוספים, יעדים שונים וארגז כלים מובדל ממה שהיה לדור הקודם.

ואיך הדברים הללו שרשמתי כאן באים לביטוי?
הזמן רץ.
אני תקוע/ה!
מאיפה מתחילים?
מה אנחנו רוצים בכלל?
הפחד מכישלון והבלתי נודע.
לפחות חלק מהמשפטים הללו ארוגים בתוך תחושת התיסכול: "פנינו לאן?"

אז מה עושים?
פותחים את ארגז הכלים שתקענו בבוידם ובודקים:
עם איזה מברג לפתוח צוהר?
איזה מסמר יהפוך אותנו למאושרים?
ממי ומאיזה חפץ להתעלם או להלום בו בפטיש?

הספר "מחר אולי תשתני" מגולל את בית הכלא מאחורי הסורגים בעזרת שלוש נשים: דגנית, תמי והדרה.

שלושתן נפגשות ב"סדנה לאנשים תקועים" בראשון לציון, ובמסגרת אותה סדנה הן פושטות את עורן בפני מיכל הסטודנטית, שחיפשה אנשים תקועים למטרות מחקר.

תמי בת 34, מועסקת כמנהלת השיווק וקשרי קהילה, במכללה למינהל כבר שש שנים. כאחת שחונכה על ברכי הדת, נחשבה לכבשה השחורה של המשפחה. יחסיה עם בני המשפחה היו מרוחקים ואת המשפחה פגשה בערבי חג ופה ושם באירועים. תמי אישה בעלת ממדים, אוהבת גלידות, פרלינים, קצפות וחולה בשקלדת. מגיל 16 נאבקה במשקל ורק לאביתר לא היה אכפת ממשקלה.

את אביתר החנון, הממושקף, המתנשא לגובה 160 ס"מ, עם עור סבוני וסנדלים תנכיות, תמי הכירה במסגרת הדייטים וקפיצותיה ממיטה למיטה.

למה? מה הסוד הגדול שהיא הסתירה מאז היותה בת 16 ולא העזה לגלות לאף אחד?

דגנית-גרושה מדורי בת 45, אם לתאומים ובמערכת יחסים עם יריב. מועסקת כמנהלת בכירה ברשת אסתטיקה רפואית, מתוחזקת היטב, מתוקתקת וסכין המנתחים עוד לא חרש את פניה, אך זקוקה ל-restart.
דגנית מאוד דאגה לניראותה והגשימה בחייה היום יומיים את המשפט ״יהיו מזונותיך תרופותיך ותרופותיך מזונותיך״.

לתאומים רותם ותומר שילדה, לא היה שום דבר משותף, פרט לאותיות התואמות. רותם הייתה נבחנית, יללנית, רוב הזמן כעוסה, עקשנית וחוצפנית, לעומתה תומר היה "הכול" חוץ מכל אלה.

דגנית לא סבלה את הבת שלה, ומה היא כתבה בדף שמיכל ביקשה ממשתתפות הסדנא? "אני לא יכולה עוד"....."אני לא יכולה לסבול עוד את מערכת היחסים עם יריב, בן הזוג שלי בחמש השנים האחרונות". (עמוד 30)

למה? ממה דגנית פחדה? למה היא לא נוטשת את מערכת היחסים הזו? למה היא נכנעת ליריב?

הדרה-נשואה לרפי הלום הקרב, ומצויה במערכת יחסים שיצאה לפנסיה ללא תקווה ותשוקה. שניהם חיים אחד ליד השני ב"כאילו". האינטימיות עם בעלה התגמדה ומה נותר? הנאמנות למשפחה.

הבת סתיו עזבה את הבית, ועברה להתגורר עם החבר שלה, שאת ראשו עיטרו ראסטות. הדרה תיארה אותו "מקולח עם אידיאולוגיה שקטף אותה בקמפוס ומילא את הראש של רותם בשטויות רוחניות". (עמוד 36)

בנה אליאב התגייס לצה"ל לחטיבת הצנחנים, מתואר על ידי הדרה כילד שקט, בישן וחסכן במילים שחי בצל של אחותו – סתיו.

מי ומה גרם להדרה להגיע לסדנה הזו? נדב, חייל משוחרר יפה תואר וצעיר ממנה בכ-20 שנה. הכיצד? האם בעזרת נדב תוכל הדרה לענות על השאלה, מדוע המשפחתיות והזוגיות לרפי כל כך חשובים לה? מה בעברה תרם להתנהגות זו?

המפגש בין הדמויות הופך את הקושי לדינאמיקה מעניינת ולעיתים משעשעת. באותם מפגשים הן משוחחות על הכול, בפתיחות ללא צנזורה, וסוף סוף הן מבינות ומרגישות שהיורה הגיע ופותחות את המטריה...

סיגל בר-קובץ קיבצה יחד עיצבה שלוש דמויות שונות מאוד, מרקע וסטאטוס שונה שיחדיו מצליחות ליצור חיבור נוגע ללב: תמי הרווקה, דגנית הגרושה והדרה הנשואה.

בסדנה שלושתן חופרות בעברן, מרגישות אשמה ומגיעות יחדיו לתובנות שגורמות לשינוי. כל אחת מהדמויות מתחילה את השינוי בצעד קטן, ואט אט מתווספים לשינוי צעדים נוספים.

ספר אנושי, מרגש, נקרא בנשימה עצורה, קליל, משדר אופטימיות, כתוב בכנות, בשנינות, גם מרגש ונבון.

לדעתי, כל אחד מאיתנו יוכל למצוא את עצמו בכל אחת מהדמויות הללו, ולכן אין לי ספק שהספר יהפוך במהרה לרב-מכר.

לסיכום אני מצטטת מדבריה של מיכל המנטורית: "המפתח לשינוי נמצא בידיים שלך".

ממליצה בחום.

לי יניני

כנרת זמורה ביתן, פרוזה מקור, 271 עמודים, 2017

מחר אולי תשתני? למה לא להשתנות כבר מהיום, הרי כבר עזרנו כח והצטרפנו לקבוצת תמיכה עם המנחה מיכל, זה בדיוק כמו דיאטה , אתחיל מחר , ביום ראשון לפני האירוע וכו'.

שלוש נשים , דגנית גרושה יפהפיה טורפת את החיים, נמצאת בזוגיות סוערת עם גבר שרמנטי עם דרישות בו נגיד קצת נועזות עבורה , אבל ...דגנית זורמת בדיוק כמו הדם התוסס בעורקיה.

תמי, רווקה מלאת חיים אבל נכשלת בהם לטעמה טו מאץ, דייט אחרי דייט אחרי דייט וכלום, כמובן שברקע יש בעיית משקל, בעיית ילדות, בעיית חוסר בטחון עצמי.

הדרה, נשואה לאיש צבא, ילדים מוצלחים, על פניו עשתה וי על כל מה שרצתה למרות העבר הנורא והמתנכר אליו נולדה.

סדנה לאנשים תקועים...

טוב , בואו, מי לא תקוע בחיים מי תמיד מסתכל מעבר לכתף אולי שם יהיה יותר טוב.

אומרים שהשינויים נעשים בדברים הקטנים, במנות קטנות קטנות, בזעיר אנפין

אבל שינוי הוא שינוי הוא שינוי.

אז יאללה לא ממחר מהיום. ולמה אולי, בטוח, בטוח תשתני אם אזרת אומץ והלכת לסדנה בראשון לציון.

כל הכבוד ובהצלחה.

כמה פעמים בחיינו אנחנו מבינים שאנחנו צריכים שינוי, אבל כזה שבאמת ישנה לנו את החיים,ופשוט אין לנו אומץ לעשות כלום? ואולי פשוט אנחנו צריכים את התמיכה הנכונה שתגרום לנו לבצע את השינויים האלה.

שלוש נשים נפגשות ב”סדנה לאנשים תקועים”. הסדנה היא עבודה סמינריונית של מיכל, סטודנטית לפסיכולוגיה שמטרתה היא לעזור לאנשים לצאת מהקיבעון בו הם נמצאים.

אל הסדנה מגיעות שלוש נשים שונות לגמרי אחת מהשניה וכל אחת עם בעיה אחרת בחיים ש”תוקעת” אותה מלהתקדם הלאה והופכת אותה לאומללה.

תמי – רווקה שמנמנה ומלאת חיים, באה מבית דתי ששברה את כל המוסכמות. בגיל 34 היא עדיין רווקה כי היא לא נותנת לעצמה באמת הזדמנות להקשר למישהו. היא אינה מאמינה בעצמה ושמחת החיים שלה מכסה עצב גדול מאד שהיא סוחבת עוד מנעוריה. העצב הזה, הסוד הגדול שהיא סוחבת איתה ממרר לה את החיים ולא נותן לה באמת לאהוב ולהתאהב.

דגנית- גרושה יפהפיה, בתפקיד ניהולי בכיר ואשת שיווק מעולה, אמא לתאומים מתבגרים שלא סובלת את בתה. יש לה מערכת יחסית דורסנית כבר חמש שנים עם גבר שמתייחס אליה כאילו היא אפס והיא אינה מסוגלת להפסיק להיפגש איתו. היא אף פעם לא הייתה הטיפוס האימהי שאוהב לרוץ אחרי הילדים אבל רותם ביתה החוצפנית והמעצבנת גורמת לה לא לרצות בכלל להיות אמא.

הדרה – נשואה לאיש קבע במיל’ ואימא לשניים. הדרה ננטשה על ידי שני הוריה וגודלה על ידי דודתה, וכל חייה רק חלמה על משפחה משלה שבו תרגיש בנוח. אבל החיים מביאים איתם הפתעות, והמשפחה שחשבה שתהיה לנצח המקום הבטוח שלה מול העולם, מתנפצת אל מול עיניה.

בסדנה הן מחטטות עמוק ביחד ולחוד, בנסיבות שהביאו אותן למצב בו הן נמצאות היום וכל תובנה שמתקבלת, עוזרת להן להתקדם צעד אחר צעד לעבר שינויים שהן חייבות לעבור.

לאט לאט הן מתחילות לגלות שהשינוי הגדול שהן כל כך רוצות לעשות בחייהן, מתחיל משינויים קטנים שמצטברים ויכולים להביא למהפך של ממש בחייהן.

ספר שנון ומרגש, נקרא בנשימה עצורה וגורם לנו לחשוב שאולי גם אנחנו יכולות ויכולים לעשות שינויים קטנים בחיים, שינויים שיכולים להביא למהפך גדול.

מומלץ בחום