ביקורת ספרותית על Semper Idem [תמיד אותו דבר] - סיפורה של ילדות, כרוניקה שלא הושלמה מאת ג'ורג'ה לבוביץ'
ספר מעולה

---

Semper Idem "תמיד אותו דבר" היא הכתובת שהתנוססה בחזית הכנסייה האוונגליסטית בעיר המרכזית עליה ג'ורג'ה לבוביץ מספר - סומבור שביוגוסלביה.
כשהוא שואל את סבתו מה פירושה של הכתובת היא אומרת לו שהרשע בעולמנו, הוא תמיד אותו רשע כי מקורו בכפירה של האדם באל ובדרכו ולכן הרוע מרים את ראשו מעת לעת וחושף את פניה המכוערים של האנושות.
את נפשו המרתקת של ג'ורג'ה ומשפחתו הענפה שהתפזרה ברחבי אירופה נפגוש בדיוק בתקופה בה הרוע זקף את ראשו, אולי בצורה הבולטת ביותר במהלך חיינו - ימי מלחמת העולם השנייה.

יוגוסלביה ששימשה כמגרש המשחקים של מדינות הציר, בותרה ואת חלקיה חילקו בין גרמניה הנאצית, הונגריה, בולגריה, איטליה ואף לשלטון עצמאי שקם בחסות הנאצים באדמתה של קרואטיה ובוסניה של ימינו (סיפורי זוועות על שלטונם ניתן למצוא בספר "גיהנום ושמו יאסנובץ", ארווין מילר).
לג'ורג'ה הזדמן לחיות בחלק שסופח להונגריה במלחמה ולכן הוא לא מצא את מותו בתחילת המלחמה כמו רוב יהודי סרביה אלא חי במשך מספר שנים בעירו טרם גירושו לאושוויץ, במובן המלחמתי - זהו לא ספר קלאסי על תקופת השואה בה נוכל לקבל תמונה של עולם כאוטי במחנות שהוקמו ברחבי אירופה אלא נלך יד ביד עם תודעת המספר בתחנות בהן הוא נתקל באותו הרוע שהוא מספר עליו.

את כרוניקת ילדותו הוא מתיישב לכתוב בערוב ימיו כשהוא מוצא את רשימותיו מהעבר ומשחזר את זיכרונותיו, לפרק הראשון הוא קורא "מגן עדן לגיהינום" בו הוא מחייה את הילד שבו וכותב בלשון מיוחדת את נקודת מבטו על העולם שסביבו ועל זאגרב העיר בה חי אז שאותה החשיב לגן עדן עלי אדמות עד לאותו מפגש עם הרוע - חבורת גרמנים שתקפה אותו ללא כל סיבה נראית לעין שאותו הוא החשיב לגיהינום.
ג'ורג'ה הילד שם לב לאט לאט לנוכחות המעניינת של סבו בחייו, "סבא יוסף" שמעולם הוא לא פגש ואף לא ראה את דמותו בתמונה, אך באותו הגיהינום דמותו מגיעה לעברו ומושיעה אותו, את סבא יוסף הוא פוגש מדי פעם במצבי קיצון (מלחמה, מגפה וכו'), כל אותם מפגשים מצטיירים כהשגחה עליונה שלי כקורא הרגישו מאוד אמתיים ומסקרנים ומשום מה לא הטלתי בהם ספק.

מעבר לפגישותיו עם דמותו הרוחנית של סבו, כל אדם שפגש ג'ורג'ה בילדותו צבע את חייו בצבעים שונים, אימו נהגה לתת לכל איש צבע, הרשעים אדומים והתמימים לבנים, הירוקים הגונים והכתומים דו פרצופיים.
ניכר שג'ורג'ה פגש בחייו את כל סוגי הצבעים והוא מצייר במכחול את דמויותיהן של יקיריו ביד אמן ובעזרת הרבה הומור, את דודו האהוב סטוואן אנחנו פוגשים מדי פעם כשג'ורג'ה מצטט את המוטו שלו, "לאן שלא תלך, התחת יימצא מאחור".

חובבי הביוגרפיות שבנינו ימצאו בספר הזה את כל מבוקשם.
תודה לדינה קטן בן ציון על עבודת התרגום המדהימה (כמו תמיד).

» ביקורות נוספות של bebid
» ביקורות נוספות על Semper Idem [תמיד אותו דבר] - סיפורה של ילדות, כרוניקה שלא הושלמה