ביקורת ספרותית על בריכה עירונית מאת אדוה בולה
ספר לא משהו

---

אני בעד להיחשף לסופרים וסופרות לא מוכרים. כך גיליתי כמה בעלי איכות אמיתית.
הפעם ניסיתי את אדוה בולה.
ששה סיפורים שמרכזם בבריכה עירונית. דמויות שונות, כל אחת וחייה. בחלקם המספרת בגוף ראשון –שיכולה או לא להיות אותה אחת בחלק מהסיפורים (האמת, אין לזה ממש חשיבות)- אישה הלוקה במחלה שאפשר לנחש את טיבה. שרוצה חיים מסודרים יותר בדירה שתהיה של משפחתה ופנסיה מובטחת בבוא הזמן. שרוצה 'טיים אאוט' מחברה. אחרות- שחקנית עבר עטורת תהילה שאינה מעוניינת מסיבותיה להגיע לערב לכבוד בעלה, מציל המתאהב בשחיינית לילית. הדמויות לפחות בחלקן קשורות זו לזו בכמה מהסיפורים.
זוגות מסוכסכים, חברויות ויריבויות, יחסים משפחתיים כולל אימהות מבוגרות מנג'סות, סבתא ונכדתה והורים לזאטוטים. מעין תמצית חברה אנושית שגרתית למדי שכולנו מכירים.
חוקים בלתי כתובים לגבי מסלולי השחייה וכמה זמן אפשר לתפוס אותם כשהצפיפות גוברת.באחד הסיפורים מתעוררת חמתם של האחרים כשהמספרת עוברת בהרבה את הזמן במעין אקט מרדני.
משום מה היו לי ציפיות לספר טוב יותר אבל לא התחברתי. הסגנון קופצני מאד, מעברים חדים מדי מזה לזה, מהווה לעבר וחזרה. בית הספר, צבא וקשרי עבר. הרצף נקטע. המון פסיקים מיותרים גורעים ('...לתחושתה של תהל,היתה על הסט אווירה של עייפות, שהלכה והחריפה, והיא, שרגילה היתה בחנות משלה,סבלה'). אין מבחינתי משהו שאפשר להגיד על הספר שהופך אותו למיוחד. יש אלמנטים של דרמות, כעס, סכסוכים, סיפור אחד (שלטעמי הטוב) על עולם התיאטרון ומאחורי הקלעים.
אממה, הכתיבה בפשטות- זה לא זה. מעֵבֵר לזיגזג המוגזם אין עומק אמיתי, הנסיון לחדור לנבכי הדמויות מצליח באופן חלקי ולא משכנע.
מודה שיש תחושה שהסופרת באמת מנסה להביא דבר מה שונה ורענן אבל משהו בביצוע חורק.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על בריכה עירונית