ביקורת ספרותית על החיים שנועדו לי - רומן - פרוזה # מאת קריסטין הרמל
ספר לא משהו

---

יש שלושה סוגים של ספרות פנטזיה, כך אמר אחיין שלי נעם שמתארח אצלנו השבוע בזמן שהוריו בחו"ל. אני פחות מכירה את האחיין הזה, כי כשהיה צעיר הוא לא נטה ליצור איתנו קשרים הדוקים כל כך, והשבוע הזה הוא הזדמנות להכיר אותו קצת יותר. כמו למשל בסיווג ספרות הפנטזיה לשלושה סוגים: עולם שונה מכדור הארץ, עולם מקביל לכדור הארץ, או עולם מעורבב המכיל מציאות בשני רבדים. אמרתי לו שהוא צריך להוסיף סוגה נוספת של מציאות אלטרנטיבית, אבל הוא לא ממש מסכים ואנחנו עדיין בדיון על זה.

עכשיו אני שמה ברקע את השיר "מה שיכולנו להיות" של רן דנקר ועילי בוטנר וממשיכה לכתוב את הסקירה. תחושת "מה היה אילו" כחברה או כאדם פרטי מציקה ומטרידה ויוצרת מגוון רב של ספרים. עמוק בפנים אנחנו מאוד אוהבים דלתות מסתובבות, לחשוב על נקודה אחרת שבה בחירה שונה היתה יוצרת מציאות שונה לחלוטין, ואולי זה הבסיס לכל הספרות באשר היא. בעיקר השאלה עולה אצל זוגות שהפגישה ביניהם נראית אקראית מאוד ולא מובנית מאליה. אהבתי סיפור של אסימוב שמציג לזוג כזה מראת קסמים וכך מדגימה שאיך שלא היה הם היו נפגשים במוקדם או במאוחר ומשלבים עתיד יחד. הספר מצרפי המקרים של יואב בלום בא לספר איך צירופי מקרים כאלה מתוכננים מראש על ידי כוח עליון ואינם מקריים למרות שזה מה שנראה. אמונה אלון כתבה את הספר "במופלא ממני" ובה יש שני עתידים שונים לאותה אישה - באחד היא נישאת לאדם ומקימה איתו בית מדרש, ובשני היא נותרת רווקה ומתגדלת בתורה ובמצוות לבדה. ואלה דוגמאות קטנות שבאו רק להדגים את היצירות האהובות עלי בתחום הזה.

קיית היא אלמנה בת ארבעים המגלה זמן קצר לפני נישואיה בפרק ב לדן שהיא כבר אינה פוריה ולא תוכל ללדת. זה תופס אותה בהפתעה, וההפתעה הזאת מפתיעה את הקורא, כי קיית היא אישה אינטליגנטית ואמורה להיות מודעת למושג שעון ביולוגי ולירידה החדה בפוריות גם לנשים שנראות ומרגישות צעירות מכל בחינה אחרת. במקביל לתגלית הזאת ולהצעת החתונה של דן קיית מתחילה לחלום חלומות שנראים מציאותיים ביותר - על בעלה המנוח פטריק ועל הבת המשותפת שלהם האנה שהיא כבדת שמיעה. החלומות מטרידים את קיית אבל גם מושכים אותה באופן מוזר. ראיתי באחת הסקירות שמכנים את החלומות שלה בשם חלומות צלולים, אבל זה ההיפך הגמור, כי בחלום צלול אדם מודע לכך שהוא חולם והוא גם מצליח לנווט את החלום. החלומות של קיית מתערבבים לה עם המציאות ומטרידים אותה מאוד. במקום לעשות את הדבר ההגיוני ולפנות לפסיכולוגית או פסיכיאטרית שיעזרו לפתור את הנקודות המטרידות שעולות מתוך התת מודע, קיית עושה דבר מוזר ולא הגיוני ונרשמת לקורס לשפת הסימנים שמעביר מדריך נאה וסימפטי. אין לבחירה הזאת צידוק הגיוני בטקסט.

הספר כתוב בצורה בינונית למדי, מצליח ליפול בכל אחת ממלכודות הקלישאה שהעלילה מציגה בפניו: אובדן, נישואים שניים, הבחור הנכון וזה שלא, לקויות וטיפול, אימהות, סרטן, חברות, אהבה ומה לא. אני לא יודעת למה ציפיתי ליותר מספר שנכתב על ידי סופרת קיטשית ושעל הכריכה שלו השם מופיע בגופן כתב יד. להגנתי ייאמר שמריאן קיז, למשל, כותבת בדרך כלל ספרי קיטש ובכל זאת הצליחה להוציא ספר אמיתי ומרגש בנושא אובדן ("יש שם מישהו"). חשבתי שהנושא הרציני יוציא מקריסטין הרמל יותר, אבל זה לא קרה. אולי מפתיע שאני מופתעת.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החיים שנועדו לי - רומן - פרוזה #