• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של שם עט

תמונה של שם עט
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
פרש הברונזה

פרש הברונזה

מאת פאולינה סיימונס

הביקורת של שם עט

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שם עט
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2002
סדרה:פרש הברונזה #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ravit
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 11 שנים

“22 יוני 1941- היום שבו החבר סטלין הודיע על תחילת המלחמה ברוסיה. טטיאנה נערה בת 17 יפיפייה וחולמנית”

10/266
ביקורות על פרש הברונזה
הבאה
לין
לפני 15 שנים

“רכשתי את כל שלושת הספרים לפני מספר חודשים... לפני כשבועיים גאלתי את מדף הספרים שלי מיסוריו... והת”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

רומן סוחף שסופסוף הגעתי לקרוא אותו. ספר חכם מאוד שכתוב נפלא (הקרדיט גם ובעיקר למתרגמת. דוגמא קטנה מיני רבות לבחירת המילים - "אלכסנדר פלט נשיפה וצחק בלי חדווה" / עמ' 421).

הפעם החלטתי להביא על הכתב את התובנות שהספר הביא לי איתו. אותם תובנות הגיעו אליי גם ובייחוד באותם זמנים שלא קראתי בו, כשמצאתי את עצמי 'מהרהרת' בו ובמה שהוא מצית בי...

'להסתכל על האמת בעיניים ולדעת שהיא קיימת' - זה השלב הכי קשה.

PRIVACY - מושג שקצת קשה לתרגם לעברית כי היא טומן בחובו כמה אלמנטים - את אותם רגעי השקט והאינטימיות העדינים שאמורים להתקיים בין זוג אוהבים.

התקופה ההזויה שבה אנו שרויים (הקורונה והמשתמע ממנה...) ובה בחרתי לקרוא את הספר הזה - הוסיפה לעלילה את רגשות ההזדהות שלי עצמי לימי המלחמה הגועשים שמלווים את הסיפור.

עכשיו מעניין מה יביאו איתם שני הספרים הבאים בטרילוגיה... במיוחד אחרי הספר הראשון שהצטייר כמשובח בעיניי !

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אוהבת לקרוא
אוהבת לקרוא
תמונה של אהוד בן פורת
אהוד בן פורת
תמונה של רץ
רץ
תמונה של תום
תום
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של ✨Avishag
✨Avishag
תמונה של Mira
Mira
תמונה של לי יניני
לי יניני
13קוראים|גיל ממוצע55|69%נשים

על המבקרת

תמונה של שם עט

שם עט

ותיקה
חברה מזה 10 שנים
80 ביקורות•1 נבחרות•348 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מודעות עצמית
תמונה של שם עט
שם עט
ותיקה
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות80
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה348
דירוג ממוצע4.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת29ספרות מקורית28מודעות עצמית2

דיון על הביקורת

11 תגובות
חן
חן•לפני 5 שנים

תמשיכי

ספר מעולה וגם כל הטרילוגיה ממולץ בחום להמשיך !!!
Hill
Hill•לפני 5 שנים

כרמליטה, תודה רבה על דברייך.

כרמלה
כרמלה•לפני 5 שנים

רומן סוחף, אבל עם לא מעט מגרעות.

לקראת הסוף הופך לרומן רומנטי, עם עודף תיאורי סקס. ספרי ההמשך מיותרים בעיניי. מעלתו העיקרית של הספר היא הנגשת המצור על לנינגרד לקוראות.ים. יחד עם זאת ישנם ספרים טובים יותר שמתארים את המצור. למשל "עיר הגנבים" של דיוויד בניוף ו"חייו של אלמוני" של אנדרה מאקין.
Hill
Hill•לפני 5 שנים

לא האמנתי על עצמי שאגיע למצב בו אקרא באופן דיגיטלי,

והנה אני שם.. תענוג מבחינתי זה רק עם גרסאות מודפסות, אבל יכולה לראות גם יתרונות באפליקציה.
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

Hill דיגיטלי זה פשוט תענוג עם האפליקציה הנכונה

Hill
Hill•לפני 5 שנים

תודה על ההמלצה, אתל.

אקרא כאן ביקורות כדי להחזיר לעצמי מושג לגביו. מאמינה שאגיע אליו, אחרי שאסיים רומן ארוך (שרק התחיל) עם סופר צ'יליאני אחד ;) זק- הנחתי שאתה מתכוןן שהספר מעצבן אותך בגלל תיאורי התחושות שציינתי. מתגובתך השניה הבנתי את כוונתך :) גם אני חוטאת בדיגטלי לאחרונה.
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

מה פתאום Hill...

את יודעת כמה ספרים כאלו ממתינים לי על המדף? ההמתנה שלהם מתארכת בעיקר בשל העובדה שאני קורא כיום הרבה יותר ספרים דיגיטליים...
אתל
אתל•לפני 5 שנים

ספר נהדר. כדאי לך לקרוא Hill.

Hill
Hill•לפני 5 שנים

אוי ואבוי זק ;)

אז לדעתך לא להכניס חזרה לרשימה? לא זוכרת כבר מי המליץ לי ובאיזה הקשר ;) אבל זכור לי שמשהו גרם לי לרצות לקרוא אותו כי אכן קניתי אותו..
זאבי קציר
זאבי קציר•לפני 5 שנים

תודה לך שהסקירה שלך הזכירה לי כמה הספר הזה מעצבן...

וכל כך למה? בדיוק מהסיבה שהזכירה Hill... ;)
Hill
Hill•לפני 5 שנים

כתבת יפה.

אהבתי את תיאורי התחושות שהבאת מהספר. קניתי אותו לפני כמה שנים בציפייה לקרוא, ואז קרה מה שקרה והוא עדיין יושב לו, חדש כאילו נמצא בחנות ספרים. תודה על התזכורת.
11 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של שם עט

תובנות מתורת ימימה

תובנות מתורת ימימה

ענבר אלתר

הספר מורכב מפרקים שמסבירים את תורת הקבלה על סמך ספר הזוהר מהזווית הנשית של ימימה אביטל ע"ה (עליה השלום - כך היא מוזכרת לאורך כל הספר) אשר העבירה בעודה בחיים ולימדה נשים את מה שהיא למדה וקיבלה
הסופרת, ענבר אלתר, היא אחת מהמודרכות של ימימה וברבות הימים גם הפכה למדריכה. היא נבחרה על-ידי בנה של ימימה לסכם את פני הדברים בצורה ברורה ובהירה
ממליצה בחום על הספר לכל מי שרוצה לקבל מושג על הקבלה וספר הזוהר ובכלל מחפש תשובות ודרכים כיצד להתנהל במסע החיים הזה

*סתם הערת אגב
על כריכת הספר כתבתי לעצמי הבהרה שזה ספר לימוד לכל דבר
לצורך מירקור והעלאת תובנות אישיות - ממליצה

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•שם עט
המדריך לשמחת חיים

המדריך לשמחת חיים

יאנה דרום

הספר הוענק לי במתנה ליומולדת האחרון מהמשפחה (הבכורה בחרה וקלעה). הוא מחולק לפרקים קלילים ונעימים לקריאה
למדתי הרבה מהקריאה בו וממליצה עליו בחום

מביאה 2 ציטוטים מפרקים שמתחשק לי לכתוב לי פה

" כשמשהו פאסיבי דוחף אותנו - אין לנו ברירה אלא לנסות. למשל, אם מפטרים אותנו מהעבודה אנחנו נאלצים להתמודד עם הזדמנות לעשות משהו שתמיד חלמנו עליו, או למצוא את הייעוד האמיתי שלנו... בקיצור, כדי להצליח להגיע להישגים או לצבור חוויות חיוביות צריך לצאת מאיזור הנוחות וללמוד להתמודד עם כשלון.
אי אפשר להישאר כל הזמן באיזור הנוחות ולהתפשר בשל הפחד ליפול כי הכשלון מלמד אותך על עצמך. את מתפתחת, צומחת, מרעידה את מיתרי ההתרגשות מהלא נודע. איזור הנוחות באמת נוח אלא אם תישארי בו לעולם לא תתטעמי את הטעם של אושר עילאי. אם לא תרשי לעצמך לעבור לרגע אחד לצד האחר של גרף הסיכון מבחירה ולא מאילוץ את עלולה למנוע מעצמך פסגות חדשות של אושר" (עמ' 204)

פרק קצרצר וחשוב בעמ' 218 #להחזיק ידיים לפיו "תהיי את היוזמת, שלבי את 5 האצבעות שלך ב5 האצבעות שלו בזמן שאתם מטיילים או יושבים בסלון"

לפני 4 שבועות•שם עט
מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

ספר יהודי שאני שמחה שהגעתי לקרוא בו. כמו כל ביוגרפיה שאני אוהבת להיחשף אליה כך גם נהניתי לקרוא על מסעה של נועה ירון דיין. המסע החשוף והכן ריתק אותי והלוואי ויכולתי להתמסר רק לקריאה.
ממליצה בחום לקרוא.

"...הטה אוזנך ושמע, פקח עיניך וראה, והבן והבט האמת לאמתו. הסר עיקשות לב ודרכי ליצנות ושקרים, וחוכמות של הבל הסר ממך. חוסה על נפשך והטה דעתך ומחשבתך אל האמת לאמתו, כי אם חס ושלום תיטה מן האמת, את מי תטעה? הלוא לא תטעה כי אם את עצמך...'
ליקוטי מוהר"ן (מורנו הרבי נחמן מברסלב) ספר היסוד של חסידות ברסלב בגדר ריבוי אור" (עמ' 122)

*מוסיפה בעריכה
מושג חדש שלמדתי בעקבות קריאת הספר "גלות הנפש" - לא רוצה להרחיב יותר כדי לא ליצור ספויילר.

לפני 5 חודשים•שם עט
אהבתה של גברת רוטשילד

אהבתה של גברת רוטשילד

שרה אהרוני

אקדים, אכביר ואומר כי לדעתי כל יהודי באשר הוא כדאי שיקרא את הספר הזה (!) שהרי מי לא מכיר את אדמונד דה רוטשילד (חיפשתי אותו לאורך כל הספר מאחר והרוטשילדים שהספר עסק בהם לא כללו את אדמונד. הנ"ל הוזכר לקראת סופו וגם בצורה מאוד מזערית). הספר משתף את הקורא בבניית האימפריה שנקראת 'רוטשילד' ובהתבססות המשפחה, ולכן הוא מעניין ומומלץ. מי היה מאמין שבשנת 1770 ואילך היו גטאות שבידלו את היהודים מהגויים.

לעיתים אני מדמה קריאת ספר להרפתקה שיוצאים אליה (יתכן מאוד שכבר כתבתי זאת באתר זה, סימניה...) ההרפתקה לא ידועה מראש ואפילו שהומלצנו ליציאה לדרך - הרגליים הפוסעות מהססות מהצעדים הראשונים. גם פה היססתי בקריאת הספר, למרות ההמלצות עליו.
הספר התחיל עם הרבה 'הערות שוליים' שפירשו את נתוני הספר... חששתי שכך יהיה לאורך כל הקריאה - שהרי ה'קריאה השוטפת' מופרעת עם כל הפנייה והעניין די מתיש. ההערות המשיכו, אמנם קצת התמעטו, אבל היו ברקע הספר. המילים זורמות יפה והכתיבה רכה עם נטייה תנ"כית.
(סתם הערת אגב לא חשובה-ככל הנראה מישהו או משהו עבר על פני הכתוב וסימן 'ק' במקום ה'ה' המופיעה בהדפסה המקורית במילה 'אלוהים')

להלן ציטוטים שאהבתי מהספר :

"עוד מעט יתככבו השמיים" (עמ' 16) = השמיים צפויים להתכבות ולהתכסות בכוכבים

"'רוט-שילד' = השלט האדום " הערת שוליים מס' 25 בעמ' 29. מוזכר שוב גם כמגן אדום בעמ' 114 בהערה 70.

הוראות למשא ומתן "מאיר, שמבטו התמקד כל העת בנתן (בנו), הסב כעת פניו אל אמשל ושלמה (בנים נוספים). "זכרו זאת גם אתם, כדי לא להיחשף, עלינו לנהוג כלפי חוץ מנהג של עסקים כרגיל. לעולם לא נחשוף חולשה ולא נניח לתחושות שלנו להשתלט עלינו. שליטה עצמית היא מפתח להצלחה. שליטה עצמית מתבקשת באינספור מצבים בחיינו, גם במשא ומתן. אל תרשו לעצמכם לצאת מגדרכם.
גם אם מתחשק לכם למלוק את ראשו של הסחטן הפיננסי הניצב בפניכם, דברו אליו ביראת כבוד, בנועם, ובה בעת בדקו בתוככם אם ראוי יהיה לוותר על העסקה או שמא היא כדאית וטעות תהיה להחמיצה. זכרו, אל לכם לרסן את להיטותם, עליכם לרסן את צפונות לבכם. הישמרו מהכתלים, כי אליהם צמודות אוזניים מאיימות. פעלו באופן שגם המסובב הגדול מכולם לא יצליח להציל מפיכם דבר. הרצון לדעת הוא נטייה טבעית של האדם, של כל אחד מאיתנו. כל שעלינו לעשות, בניגוד לאחרים, הוא לשמור לעצמנו את הידיעה מצד אחד, ומנגד להשתמש בה כמנוף מהיר אל העושר. ככל שנקדים לדעת לפני כולם, כך תהפוך הידיעה שלנו כלי יעיל לפעולה" (עמ' 203)

"הריב הוא פורקן נהדר. ההתפרקות היעילה ביותר היא זו הנעשית בתוך המשפחה, בין אנשים קרובים, שתמיד מותירה אחריה שובל חם של פיוס" (עמ' 370)

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•שם עט
גברת בירד היקרה

גברת בירד היקרה

איי. ג'יי. פירס

ספר טוב שהתברר כ'טוב' מנקודת מפנה בו-לא ציינתי בפניי את מס' העמוד שזה קרה ולא רוצה גם לציין פה את הסיטואציה שגרמה לשינוי החיובי, אבל יכולה לכתוב פה שבהחלט היה שווה לחכות לנקודה מסויימת אשר שינתה את הספר מאחד כזה שהעלילה נראית בנאלית וידועה מראש לסיפור 'מתגלגל' ולא ידוע כיצד יגמר.
באופן אישי אני לא יודעת אם הייתי מתחילה בקריאת הספר הזה באם לא היינו במלחמה... הספר מתאר את חייהם של צעירים אנגלים המתגוררים ועובדים בלונדון וכיצד הבליץ (התקפה פתאומית כבדה, בעיקר מן האוויר) משפיע על רחובות העיר.
אמנם הייתי צריכה להתרגל לאופן הכתיבה - בכל-זאת מדובר בתרגום מאנגלית (ע"י דנה טל) וכן לשמות הנפשות המוזכרות בספר (לעיתים השמות הרבים בלבלו, שהרי אני לא קוראת ספרים ברצף, אלא עוצרת וממשיכה בזמני הפנוי) אבל, בכלליות הספר היה טוב וחביב בעיניי - יכולה לקרוא לו 'ספר טיסה' כפי שהוא הוצע לי... אבל, אני, כאמור, קראתי אותו עם עצירות ועדיין נהניתי מתוכנו כי הוא כתוב בתמימות יפה, משתף את הקוראת בהגיגי הגיבורה בכנות יפה.

לפני 11 חודשים•שם עט
בשביל הנפש

בשביל הנפש

חנוך דאום

היה כיף להיתקל בספר שמורכב מפרקים-פרקים שלא קשורים האחד לשני והאחד בשני.
התכנון שלי היה לקרוא פרק או שניים ממנו ולהמשיך בדרכי. התחלתי עם הפרק ששמו הכי מצא חן בעיניי ו/או הרגשתי הכי 'קרובה' אליו בבחינת פרק שרוב הסיכויים ימשוך אותי לקרוא בו...
הפרק הזה היה השני בספר "אולי צריך להספיק לי שאיש כל-כך מוכשר נמצא איתי. דליה: אישיות מביסת-עצמי" בעמ' 48.
קטעים שרוצה לתעד מפרק זה פה :
" הספר 'אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים' של ד"ר סוס הוא נפלא לדעתי (כך כותב אריאל הרטמן, פסיכולוג קליני המטפל בגישה האינטר-סובייקטיבית), לא רק מפני שהד"ר מצליח, כמו תמיד, לשרטט ביד נאמנה סוגיה מרכזית בחיינו, אלא מפני שהוא מצליח לתאר במילים ספורות את מהות הטיפול הפסיכולוגי, ואת הפרדוקס המרתק והמורכב של הנפש האנושית: אם נאזור אומץ, נעז, נצא ונחדש, נגלה, נגדל ונתפתח. אולם איך אפשר לצאת אם החוץ כל כך מפחיד? ומצד שני, רק אם נצא ונסתכן, נגלה שלא כל כך מסוכן בחוץ. בכל אופן, מסוכן פחות משדמיינו. בספר, הילד יוצא, נתקל בקוצים, פוגש מפלצות. הוא הולך ונחבט, אך גם חי ונהנה. בשלב מסוים הוא מגיע למקום שבו אנשים מחכים – הם מחכים לכל מיני דברים חיצוניים שיקרו להם ויעזרו לחייהם להשתנות. לאחר תיאור קצר של המקום, אומר לנו ד"ר סוס שזה לא מקום בשבילו. הוא לא אוהב לחכות, הוא רוצה לנוע ולחוות. רק לא לחכות...

הטיפול הנפשי עוסק במקומות תקועים, באזורים נפשיים שבהם האדם מתקשה לפעול באופן חופשי ומשוחרר. רוב האנרגיה של המטפל מושקעת בניסיון להגיע לאותם אזורים ולפרום מעט את הקשר שבתחילת הטיפול נראה בלתי ניתן להתרה. דבר זה עלול להימשך שנים. פרויד טען שיש דמיון בין הפסיכולוגיה לארכיאולוגיה. לעיתים קרובות נראה שמקורות הבעיות הנפשיות טמונים מתחת לשכבות מתקופות שונות של חיי האדם. אני סקרן לגלות אותם, מרותק אל תהליך החפירה הזה, כמעט מאוהב בו. כל חפירה היא אחרת, כפי שכל מטפל שונה מעט כשהוא מצוי במחיצת מטופל אחר.

אך בכל חפירה בנפש, בכל תהליך התמודדות עם קושי, יש פרט משמעותי ביותר - מידת האחריות שהאדם נוטל על חייו. כל האנשים הם במידה זו או אחרת קורבנות של תנאי חייהם. איש מאיתנו לא בחר לאילו הורים להיוולד ולאיזו משפחה. איש מאיתנו גם לא בחר את המטען הגנטי שלו. אפשר, אם כן, להעביר חיים שלמים בלי לקחת אחריות על המתרחש, מתוך תחושה שנסיבות חיינו יצרו אותנו ואת בעיותינו ולנו אין כל שליטה על חיינו. לכן פעמים רבות מה שעוזר בטיפול הוא לעמת את המטופל באופן אקטיבי עם האפשרויות השונות שבהן היה יכול לבחור כדי להתמודד עם בעייתו. להראות לו שהיה יכול לפעול גם אחרת. הישארות מתמדת בעמדת הקורבן אינה מאפשרת לאדם להשתנות "

לאחר הפרק הראשון (מבחינתי) שקראתי המשכתי לפרקים נוספים עד שבאיזשהו שלב עזבתי את הקריאה בספר. ה'חיטוט' בנפשות מטופלים מורכבים יותר ויותר (אישיות פסיכוטית וכד') כבר לא 'קסם' לי ואולי אפילו הפחיד אותי בהשוואה למה שקורה אצלי...

בכל אחד מאיתנו חבוי (או גלוי-תלוי במינון ובעוד מאפיינים רבים) אי אילו שריטות, שלא לדבר על כאלה שהעמיקו והפכו ל'סדקים' עמוקים יותר.

בכל מקרה, הספר כתוב באופן מעניין, ברור ובשפה שניתנת ל'הבנת העם', למרות שמדובר בפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה.

לפני שנה•שם עט
המדריך לאושר והצלחה בעבודה

המדריך לאושר והצלחה בעבודה

איילין מאליגן

סיפורי האישי לפני חוות דעתי על הספר החיובי הזה :
קיבלתי את הספר הנ"ל מאמא שלי בזמן שהייתי מובטלת. חוויית ה'מובטלות' הזו הגיעה אליי בפעם השנייה בחיי. הפעם הראשונה הייתה לא חיובית (בלשון המעטה)-הופתעתי מאוד כאשר פוטרתי ע"י מנהלת המחלקה מעבודה שמאוד אהבתי (את המקום עצמו פחות אהבתי ועם האנשים למדתי להסתדר). הייתי מובטלת כחצי שנה והרגשתי אכזבה מעצמי ומהסיטואציה... ברבות השנים שוב פוטרתי, לצערי. הפעם פחות אהבתי את העבודה והייתי זו שהתפטרה וחזרה מהחלטתי-כך שכאשר הפעם פיטרו אותי - התגובה שלי הייתה הודיה והכרת תודה למצב שנקלעתי אליו. בשלב זה אמא שלי נתנה לי את הספר הזה (מבלי שהיא בעצמה קראה אותו) ובמשך 2 חודשי האבטלה, וגם אחרי שחזרתי לשוק העבודה.ב"ה.המשכתי לקרוא את הספר.
בהתחלה חשבתי שיש יותר מידי הוראות בספר הזה, אבל בהמשך הקריאה בו הבנתי שמדובר ביועצת ארגונית שכתבה את הספר מהניסיון הרב שלה עם הלקוחות שעבדה איתם במרוצת השנים כך שהיא מספרת את הסיפורים כמעט בגוף ראשון והתרגולים שהיא מציעה בו משכו אותי לבצעם.
טיפים לתקשורת :
הקשבה - עמ' 149
בהירות - בעמ' 150
קשר עין
שפת גוף
חיוך
תוכן
טון דיבור
'הסוד' - ספר שהומלץ ע"י הסופרת
*חוק המשיכה כ'חוברת הכנה' לספר הנ"ל

ספר חביב שמיועד למי שנקלע למצב של תסכול מעולם העבודה ( ובינינו-למי זה לא קורה, לפחות פעם בחיים... :) וגם בכלל-יש בו הצעות לא רעות בכלל לסיגול לחיים

לפני שנה•שם עט
אפשר למות ביום אחר

אפשר למות ביום אחר

אורנה גאון רוזנבלום

לבקשתי נוסף הספר לאתר
אבל מאז ביקשתי את הוספתו 'נטשתי' את הקריאה בו כי הוא לא משך אותי מספיק...

ההתרשמות שלי עד לנקודה שבה עצרתי את הקריאה הייתה
שקשה לתפוס את הגישה המגוננת על אדם שאמור להיות שותף לחיים ומגונן ובמקום זאת-פוגע. במזיד או מתוך הרגל שפל.
העולם זקוק ליותר כנות - בינינו כבני אדם ובין הנשים בפרט

לפני שנה•שם עט
אהבה אבודה

אהבה אבודה

אליסון ריצ'מן

זה כיף שספרים מגיעים אליי

הספר הזה הונח אצלי כבר הרבה זמן אבל נמנעתי מלקרוא אותו למרות ובגלל השם, תמונת הכריכה ואפילו הרישום שעל גביו 'רומן עטור שבחים מאת מחברת רב המכר גן המכתבים'-כל אלה לא שיכנעו אותי... ההרגשה שמדובר בספר קיצ'י גרם לי להמשיך להתעלם ממנו

סגנון הכתיבה היפהפה הזכיר לי ספר אהוב אחר של הסופרת (אליסון ריצ'מן) שלא מזמן קראתי, הציור האחרון של ואן גוך, וגם פה בא לידי ביטוי הציור. לפי התיאורים גם בספר זה אני כמעט בטוחה שהסופרת מציירת או לפחות אוהבת מאוד את התחום.

*מי שתהה כמוני מה פירוש המילה "לינולאום" שמופיעה (גם בספר זה) - מדובר בחומר עמיד למים משעם, המשמש לריצוף, לבניית קירות, מעילים ועוד

** "תמיד האמנתי בקיומו של היסוד המיסטי. אי אפשר ללמוד את מדע ההתעברות ולעסוק במיילדות בלי לחוש יראת כבוד לאופן שבו גוף האדם יוצר חיים חדשים. בבית-הספר לרפואה לומדים שכל מה שחיוני לחיים נמצא בקו האמצע של הגוף. ואותו דבר אפשר לומר גם על אהבה.
המוח, הלב, הרחם. שלושת אלה שזורים יחד במחול קדוש. אגן היריכיים של האישה כמוהו כשעון חול עם היכולת לקבוע את הזמן. הוא גם יוצר חיים וגם מגונן עליהם. כאשר מזונה של האישה אינו מספק, הרכיבים התזונתיים נלקחים משיניה ועצמותיה. הנשים בנויות לחיים לא אנוכיים" / יוזף. פרק 12 עמ' 89

ספר מומלץ בחום

לפני שנה•
★★★★★
•שם עט

ביקורות נוספות על "פרש הברונזה"

פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

מי שמע, מי ידע (פרט לעולים מברית המועצות ) על 900 הימים (כמעט 3 שנים) של המצור שעשו הגרמנים על לנינגרד (שנקראת היום בשמה המקורי סנקט פטרבורג) ?

המצור התחיל ב 8.9.1941 והסתיים 27.1.1944 ובו מתו, רק מרעב איום, בין 1-2 מיליון תושבים וחיילים. לפי השמועות, היטלר, יימח שמו וזכרו, נתן פקודה שלא לקבל כניעה של תושבי לנינגרד (כלומר – כל תושבי העיר דינם למיתה) ולכן, בתחילה, סטאלין מיעט לשלוח לעיר אוכל (שבקושי היה לו) כי חשב שחבל לבזבז אוכל על אנשים שבוודאי ימותו. לכן, בתחילת המצור תושבי העיר סבלו מחרפת רעב איומה ואנשים הגיעו למצב שנאלצו לאכול, לא עלינו, גויות אדם. אבל, הקב"ה חשב אחרת מסטלין, והעיר עמדה בגבורה כנגד הגרמנים בחודשי המצור הראשונים וההספקה לעיר חודשה בהדרגה.

את כל זה לא הייתי יודע עד היום אם לא הייתי קורא את הרומן הנפלא והארוך "פרש הברונזה" של הסופרת האמריקאית, שגרה בצעירותה בלנינגרד, פאולינה סיימונס.

הרומן מתחיל ביום הפלישה של הגרמנים לרוסיה, ביוני 1941 ומתאר את חיי הגיבורה הראשית טטיאנה מטאנובה שחיה בחדר אחד עם כל משפחתה – אחות (מבוגרת ממנה בשבע שנים וישנה איתה באותה מיטה), אח והורים בלנינגרד. הרעב, המצור, ההפגזות ותנאי החיים הקשים הורגים את כל בני המשפחה ורק היא, שבקושי חיה, ואחותה הגוססת מצליחים לצאת מהעיר בזכות קצין בצבא האדום, אלכסנדר.

קצין זה, היה חבר של האחות, ששמה היה דאשה, אבל התאהב אהבה אמיתית, במקרה, בגיבורת הסיפור. הוא היה חייב לשחק משחק כפול, כלפי חוץ, להישאר החבר של האחות, ומאידך, בסתר, להיפגש עם טטיאנה. עד שדאשה מתה בזמן שהתפנתה מהעיר ואז, אחרי מספר חודשים, הוא נפגש עם אהובתו האמיתית, רחוק מלנינגרד, למשך כחודש, והם נישאו וקיימו הרבה הרבה יחסי מין.
בהמשך, הקצין חוזר ללנינגרד למלחמה ואף אשתו חוזרת בלי ידיעתו לשם, והעניינים שם מתחילים להיות מורכבים מאד, מסוכנים ומפותלים.

לא אפרט עוד. אשאיר לכם את המתח.

אבל חייבים להזכיר מספר דברים.
גיבור הספר, אלכסנדר, הוא בן של זוג קומוניסטי אמריקאי שהיגר בשנות ה-30 לאמא רוסיה מתוך אידיאלים ומצא שם את מותו. איך בנם שרד והגיע לדרגת קצונה בצבא האדום ? תקראו בספר.
(הערה: באותם שנים היו גם קומוניסטים יהודים בישראל שהיגרו לאמא רוסיה ורובם חוסלו.)

המטרה הנסתרת והעיקרית של אלכסנדר וטטיאנה היא להגר מרוסיה לארה"ב – הארץ הטובה מאד לעומת רוסיה – הארץ הרעה מאד. טטיאנה, בסוף הספר, מצליחה להגיע לארה"ב ולהוליד שם, עם הגעתה, את ילדם המשותף. אלכסנדר נשאר ברוסיה עם סכנה של משפט על התחזות או אולי אפילו ריגול לארה"ב, שהעונש על כך הוא כמובן מוות. האם זה באמת מה שיקרה ? כנראה שלא – אבל על זה יסופר בשני ספרי ההמשך שנכתבו ל"פרש הברונזה". שטרם קראתי ואני אקרא בקרוב.

יש שמבקרים את הסופרת על אריכות הספר, לדוגמא: תיאורים ארוכים מאד ומיותרים של סקס. אולי זה נכון. אבל, מחוץ לזה, הספר מעורר עניין רב מאד, כתוב היטב, ומשך את הקורא (אותי) לקרוא אותו עד הסוף ולהמשיך ולקרוא את ספרי ההמשך.

לפני סיום. ברור לי שברוסיה ממש לא אוהבים את הספר, שלא עושה טוב לתושבי העיר וללוחמים הרוסיים בעיר, ולכן אין עליו בויקיפדיה הרוסית ואף אין על הסופרת. אבל, למה, בויקיפדיה העברית, נפקד מקומו של הספר והסופרת עד היום ? אינני יודע.

ועוד שאלה . בויקיפדיות השונות לא כתוב כלום על דתה של הסופרת – פאולינה סיימונס. אבל כן כתוב ששם משפחתה המקורי מרוסיה היה הנדלר שהוא שם משפחה יהודי מובהק. האם מישהו יודע האם הסופרת באה ממשפחה של יהודים ?

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•עקיבא
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

ספר בינוני
הספר כלל וכלל לא מצדיק את השבח ואת המילים הטובות שנאמרו עליו.ֿ
והסיבה לכך, שהספר נמרח לשווא סביב שני אנשים אלכסנדר וטטיאנה שמתאהבים בצל המלחמה
והמצור על עיר לנינגרד אך אין בו עלילה שמדרבנת ומעודדת את הקורא להמשיך בקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

אני חושב שהדבר שהכי משך אותי בלהתחיל לקרוא את "פרש הברונזה" היה ה עובדה שלא רק שהיה עב כרס, ראיתי אותו בכל מקום והוא עלה בהרבה המלצות. אכן הסיפור טוב, ארוך ומקיף מאד בתיאורו של מצור, המצור על לנינגרד. הספר במתחיל בהכנות למלחמת העולם השניה וכבר בפרקים הראשונים יש התייחסות לאיך המבוגרים שידעו מה צפוי להם, בשל נסיונם במלחמת העולם הראשונה בעוד הצעירים לא הבינו את גודל המצוקות והטרגדיות אותן יפגשו. אני חושב שפרש הברונזדה הוא ספר טוב, אם כי לא מסתיים בקטרזיס גדול וניכר כאילו בפרקים האחרונים הסופרת מיהרה בדרכה לסיים את הסיפור ולא הקפידה בפרטים, מצד שני, היא סופרת ואני קורא אז מי אני שאשפוט את המאמץ שהשקיעה בכתיבת ספר. קראתי ספרים טובים יותר, אבל יחד עם זאת הספר, מעבר לסיפור האהבה השזור בו, נותן לקורא הבנה, עד כמה שניתן להבין מקריאה, מה היא המשמעות של מצור

לפני שנה•
★★★★★
•Eiad Shalabne
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

בכל פעם שאני קוראת ספר על מלחמת העולם השניה והשואה בפרט, אני לא יכולה שלא לתהות מה הייתי עושה במקום הגיבור/גיבורה, וכך גם בספר הזה. איך הופכת נערה רגילה ועליזה, חובבת קריאה, למכונה שורדת שיכולה לכל הקשיים הנקרים בדרכה, למרות ששום דבר בחייה הקודמים לא הכין אותה לכך?

הספר "פרש הברונזה" מתחיל בתיאור היום הראשון של המלחמה בברית המועצות – שידור רדיו של ה"חבר" מולוטוב, שר החוץ של סטלין, המודיע על פלישת הגרמנים לברית המועצות.
ברגע אחד מתהפכים חייה של טטיאנה, נערה בת 17, בת למשפחה בת שלושה ילדים, הוריהם וסבא וסבתא, הגרים בשני חדרים בלנינגרד הסוביטית. בתחילה טטיאנה מנסה להתעלם מן המציאות שגם כך לא מזהירה תחת שלטון הקומוניזם, אך במהרה המציאות משיגה אותה והיא נאלצת להתמודד.

התיאורים של המציאות בזמן המלחמה ולנינגרד הנצורה הם אמינים ומצמררים. האנשים שתחילה מסרבים לקנות קופסאות שימורים כי זה "מגעיל" ואחר כך אוכלים לחם שרובו עשוי מנסורת, קיצובי המזון ההולכים וקטנים, הרעב הגדול, המחלות, האנשים שרגישותם הולכת ומתקהה לנוכח הסבל האינסופי.
מתי מתרחש המעבר בין ההתכחשות למציאות לבין ההבנה שהנורא מכל כבר כאן?
"מלחמה חברים! ברוכים הבאים למציאות, מוגשת לכם באדיבות היטלר. תקנו את הקוויאר והחמאה שלכם ותאכלו אותם הערב. כי תרשמו זאת לפניכם, מאתיים הרובלים שלכם לא יקנו לכם כיכר לחם בינואר הבא."

אבא שלי היה ילד בברית המועצות של אותם ימים. סבא שלי ויתר מרצונו על הרכוש המשפחתי כדי להמלט מחותמת של "בולשביק" ושמח עם פלישת הגרמנים שיצילו את היהודים מהסובייטים. הוא היה מהראשונים שנרצחו. אחותו, דודתי, היתה בגילה של טטיאנה, ילדת תפנוקים יפיפיה שנאלצה להתמודד עם המציאות הדמונית שנכפתה עליה. היא לא ניצלה.

אילו היה הספר מתמקד בכל אלו הייתי נותנת לו חמישה כוכבים ללא היסוס. הייתי אפילו מוכנה לקבל את סיפור האהבה המתמשך בין טטיאנה לבין אלכסנדר, שלמרבה התסבוכת הוא החבר של אחותה הגדולה, על עליותיו ומורדותיו. כפי שכבר יצא לי לכתוב בביקורות אחרות, אני נמשכת לקדחתנות הרוסית.
אבל חוסר האמינות כאן הוא כל כך גדול, עד שכאן סיימונס איבדה אותי. תיאורי האהבה קיטשים עד כדי גועל, ונמרחים על פני מאות עמודים. גם תיאורי הסקס הלא אפשריים גרמו לי לאבד את הסבלנות. עבודת עריכה טובה יותר היתה יכולה בקלות לקצץ 200-300 עמודים (כן, כן, הספר הוא כמעט בן 700 עמודים) ולשפר את הספר לאין שיעור. במקום זה מסתבר שזו טרילוגיה, ולספר ישנם שני המשכים, שאף עולים עליו במספר העמודים.

אני לא אקרא את ההמשכים "טטיאנה ואלכסנדר" ו"גן הקיץ". ובכל זאת אני ממליצה על "פרש הברונזה", כמסמך המתאר את החלק של המלחמה הנוראה ההיא שלא קשור ליהודים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•בלו-בלו
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

סיפור אהבתם הבלתי אפשרית של טטיאנה ואלכסנדר על רקע מלחמת העולם השניה בברית המועצות הקומוניסטית.
לא יודעת, מה אני כבר יכולה לחדש על הספר הזה? מדובר ברומן היסטורי הנחשב לקלאסיקה. מהסיפורים המיוחדים שניתן לקרוא אליהם.
ההתחלה הייתה לי הרבה יותר קלה מהסוף. תיאור הפגישה הראשונה בין הדמויות היה קסום לדעתי. ממש אהבתי את הקטע בתחנת האוטובוס עם הגלידה. סיימונס הצליחה לתאר את המשפט "love at first sight" בצורה הכי טובה שיצא לי לקרוא עד כה. תיאור המלחמה והמצור על לנינגרד נכתב בצורה מעולה. הרגשתי את הקושי דרך המילים. סיימונס תיארה את המלחמה בברית המועצות בצורה מאוד אמינה ולא שיכתבה את ההיסטוריה לפי ראות עיניה, אלא דבקה בעובדות. ממש אהבתי את החלקים של המלחמה.

החלק של אחרי המלחמה, כשטטיאנה ואלכסנדר סוף סוף מתאחדים, למרות כל הסיכויים, היה לי ממש קשה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה - סבלתי מהקטעים הארוטיים. על רוב הדפים רציתי לדלג. היו הרבה קטעים בספר שנמרחו עד אין סוף, במיוחד הקטעים שבהם טטיאנה מתנהגת כמו מזוכיסטית אמיתית וסובלת ברצון רב את כאב הלב שלה ולפעמים ממש מחפשת סיבות להעצים את הכאב ולדחוף את אלכסנדר ממנה. כל הזמן דואגת לכולם מלבד לעצמה. היא הזכירה לי את הנשים החלשות שהיו מוכנות לסבול סתם רק בשביל שיראו בהן נשים צדקניות וטובות לב. זה כל כך הרגיז אותי. לפי נקודת המבט שלי, אהבתם של טטיאנה ואלכסנדר מאוד בעייתית ורעילה. אני מניחה שאם הייתי קוראת את הספר שנים לפני, אולי הייתי רואה את זה אחרת.

קשה לי להסביר את חווית הקריאה שלי. הספר בכלל לא נורא, אם כבר ההיפך. למרות הקטעים שנמרחו ולמרות שקשה לאהוב את הדמויות (חוץ מאלכסנדר - היחיד שהתחברתי אליו), הסיפור עצמו הוא סיפור מקסים ונהדר והשאיר אותי מרותקת. לא יכולתי להוריד את הידיים ממנו.
הספר נותן תחושה של טלנובלה רוסית משובחת.

היה לי קשה לדרג את הספר. הכתיבה מעולה, הסיפור עצמו מדהים! אבל הספר נמרח המון וזה גרם לי סבל והיה אפשר לקצר אותו. אז אל תהרגו אותי, אבל בשבילי זה 4.5 כוכבים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ספרים
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

קניתי אותו בשבוע הספר האחרון, לא הכרתי את הסופרת או שמעתי אי פעם על הספר ולכן קראתי אותו אחרון- ואני כ"כ שמחה שעשיתי את זה!!

להפתעתי הרבה, נהנתי ממנו מאוד מאוד,
הפן ההיסטורי דיבר אלי מאוד, הספר היה כתוב בצורה קלילה ונעימה לקריאה,
הדמויות בספר הן קיצוניות מאוד, תמימים וטובי לב או אנוכיים וחסרי הבנה, ולמרות זאת התאהבתי.

איפה יש גברים כמו אלכסנדר??
הסיפור המרכזי ריתק וסחף אותי למרות שאני מזמן כבר לא בת 16.

אז נכון, זהו אינו ספר מושלם, קטעי הסקס מפרכים, מאולצים ונגרמת הסמקה לאורך 50 העמודים המפורטים עד מאוד, כמוכן ישנם דברים שלא מסתדרים עם קווי העלילה ואופי הזמנים ולמרות כל זה נהנתי.
מי לא נהנה לקרוא על אהבה שכזו?על דאגה והקרבה והכל על רקע לנינגרד העולה בלהבות?

אני מודה ומתוודה, קראתי את הספר יותר מפעם אחת ולעיתים אני חוזרת שוב ושוב לאותם המונולוגים שאהבתי כ"כ, לקטעים ששימחו אותי והעלו לי דמעות בעיניים.
כשהבנתי שיש ספר נוסף, חלק ממני שמח שאני אוכל לשוב אל טטיאנה ואלכסנדר שלמדתי לאהוב, אבל היה גם חלק נוסף שממשיך לחשוב שאולי, אולי דברים טובים צריכים להסתיים.

הספר אינו רק דרמה רומנטית לבני הנעורים, זהו סיפור על מאבק, על המלחמה ממבט שלא כולם זוכים להכיר,

קטע אהוב במיוחד שזכור לי היה הקטע בו טטיאנה ואלכסנדר צופים בפינוי מוזאון ההרמיטז' המדהים ודנים בחשיבות שמירת האומנות על פני שמירת האנושות, הקטע הזה הבהיר לי יותר מכל דבר אחר את אופי החיים שלנו כבני אדם ומה אנחנו בוחרים לשמר בעת שהכל עולה בלהבות.

אהבתי איך שסיימונס שוזרת לאורך הספר את אהבתה הרבה לספרות הרוסית, את הציטוטים מפושקין (שגרמו לי לקרוא שוב את "יבגני אונייגין" שהזנחתי מאז ימי התיכון) ואת תיאור נופי לנינגרד המדהימה.

הרבה מעבר לסתם סיפור אהבה, הסאב טקסט מבחינתי אמר הרבה יותר.
ממליצה!!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•עדי
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הרבה זמן נמנעתי מלקרוא את הספר. אבל בהמלצה חוזרת ונשנית של חברה , החלטתי הכל זאת לבדוק על מה המהומה ...
אובכן, רוב מהומה על לא מאומה

ראשית, כיוצאת ברית המועצות, קשה לי לקרוא על רוסיה הסובייטית בשפה זרה.
אבל השערורייה בספר הוא כבר מהתחלה: אמריקאי אמיתי במדי החייל הסובייטי באמצע לנינגרד. הגיבור הראשי של הרומן הוא אמריקאי אנטוני אלכסנדר ברינגטון. כמה נורא!
איך אפשר ליצור כזה סלט בתוך לנינגרד הסובייטית ביום הראשון של מלחמת העולם השניה? המטרה של הסופרת היא ליצור השוואה בין החיים החופשיים של הפרט בעולם המערבי מול החיים הנוראים של האזרח בברית המועצות. התיוג של האזרחים כולם כסוכנים צבועיים של הNKVD ושל החייל הרוסי דמיטרי כפחדן חסר עקרונות. היה אפשר להביע את המחאה שלה כנגד השלטון הסובייטי הקומיניסטי בצורה יותר עמוקה וערכית. הדימוי של החייל הרוסי שנלחם בחייל הנאצי הוא בעצם אמריקאי!
סבי היה חייל רוסי אמיתי שלחם בנאצים והדף אותם מאדמת רוסיה ושחרר את בודפשט ווינה מהשלטון הנאצי! סבי לא היה אמריקאי :)

שנית, התיאורים של היחסים של הגיבור הראשי עם טטיאנה אהובתו מעט פדופילים לטעמי. המבט הגברי שלו בה ,התיאורים שלו אודותיה.
היחסים בין בני הזוג בהיותם בלזרבו מתוארים בפרטי פרטים פורנוגרפיים על פני מאה עמודים. האלימות שמתפרצת ממנו כלפיה בשיבתה ללנינגרד, מחליאה!
אני לא מצליחה להיזדהות עם דמותו בשום אופן (וזה לא בגלל שהוא אמריקאי) לא מתיישב לי גבר ערכי ומצפוני יפה תואר ששורד ונלחם ומצליח לגבור על מכשולים, אלים כל כך כלפי אהובתו. כל אותם תיאורים בהם הוא אלים כלפיה והיא לוחשת מולו די די.... ואחר כך עוד מתנה איתו אהבים.

שלישית, זהירות ! ספויילר בדרך ...
הספר ארוך ומלא חזרות! ניתן לקצר אותו בקלות בחצי. אבל מה קרה בפרק האחרון? הסופרת קיבלה התראה לסיים מיד? לאורך 600 עמודים אנחנו מקבלים פירוט מלא של יומיום בחיי הזוג. אך בפרק האחרון פתאום קפיצה של חודשים במאורעות. טטיאנה אחות בבית חולים , באה למשמרת בבוקר ומגלה כי אלכסנדר הפצוע אינו במיטתו.
היא יוצאת למסע של חייה לחצות את הגבול ללא אלכנסדר. מה קרה לו ? כיצד נפצע? כיצד הגיעו לבית החולים ולהכרות עם רופא פינלנדי?
פתאום יש חור במידע, הסופרת מנסה ליצור כאן מסתורין לקראת ספר הבא ?

אני בטוח לא אשאר לגלות מה קרה

הספר נקרא בחלקים מסוימים בדבקות כדי להבין מה קורה הלאה, העלילה סוחפת. הסופרת הצליחה ליצור מתח בחלקים מסוימים.
לסיכום, בזבוז זמן מוחלט

לפני 3 שנים•
★★★★★
•קטרין
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

כשרק נכנסתי לסימניה, לפני חודשיים פחות או יותר, בכל רשימות הקריאה שנברתי בהן הספר הזה הופיע, ובציון גבוה.
(גם עכשיו - הדירוג של הספר הזה בממוצע של מעל 400 קוראים - 4.611, גבוה משל מלכוד 22 אפילו)

כשהגעתי לספריה לפני חודש בערך, אחרי שאמא שלי ביקשה - 'תביאי לי ספר ארוך ומעניין לקרוא בחופש' - כל הספרניות כולל כמה משאילות התעלפו כמעט על הדלפק- 'ספר אדיר, מרגש, אמא שלך כ"כ תהנה'.

אחותי התחילה לקרוא אותו - וכשפלטה בטעות שהיא קוראת את הספר הזה, כל מי שהיתה בסביבה המליצה על הספר הזה עד אין קץ.

החברה הספרנית (מידענית, מידענית, בסדר..) שלי- גם לה היו רק מילים טובות עליו (אם כי לדעתה מספיק לקרוא רק את פרש הברונזה, השאר די זהה)

וכבר קראתי ספר של פאולינה סיימונס - 'הנערה מכיכר טיימס' ואפילו חיבבתי אותו פלוס פלוס.

אז כשנפגשנו בבית של חברה, והספר הזה היה שם וקיבל כזו המלצה חמה מאותה חברה- נכנעתי, והשאלתי אותו ממנה.

העלילה בקצרה? דאשה וטטיאנה הן אחיות ברוסיה שנלחמת בנאצים. דאשה חוזרת ערב אחד מאוהבת אחרי 'דייט' עם אלכסנדר הקצין בצבא האדום, ובאותו יום ממש מתאהבת גם טטיאנה בקצין- אותו אלכסנדר ממש.

לסכם 600+ עמודים במשפט?
רומן רומנטי ארוך במיוחד.

וזה לא שיש לי משהו נגד רומנים רומנטיים (כל עוד הם כתובים היטב) והסופרת כבר הוכיחה את עצמה בעבר כאחת שיודעת לכתוב ואני אוהבת סיפורים רוסיים בכל תקופה שהיא . אבל זה פשוט לא זה - אם אני הצלחתי לנחש מההתחלה מה יקרה בסוף - זו בהחלט לא עלילה מורכבת.

ומשהו על התרגום- זה ספר שמספר על רוסיה של שנות ה40. יכול להיות שזו רק אני- אבל משפט כמו - 'בחוץ התקפל אלכסנדר מצחוק' אפילו לספר שכתוב בעברית בת זמננו הייתי מתלבטת אם להכניס..
ולמה כל הויכוחים מתנהלים כל הזמן ב'צרחות'?מה רע בצעקות הישן והחביב?

סוג של הכלאה לא מוצלחת בין רומן רומנטי לרומן היסטורי.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•rachis
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

לפי נתוני האתר, נכון לכתיבת חוות דעת זו, 17350 התעניינו בספר,
38 בנים 271 בנות דירגו את הספר,
ממוצע של 4.6 מתוך 5,
ו.. 124 ביקורות,(לא כולל זו...)
מהנתונים אפשר להבין שהספר בלשון העם "פ-צ-צ-ה"...
גם אני מצטרף לרוב הקוראים שהיללו את הספר ונשאבו לתוכו וממליץ למי שלא קרא עדיין "לרוץ לחנות הקרובה ולרכוש את הספר,להתקשר לעבודה ולדווח על מחלת השיכחה,
לשכוח מהבעל/חבר/משפחה/סביבה/"טורקיה.."ומה לא..האמת הספר נקרא בשקיקה וזה עניין של יומיים שלושה עד שחוזרים לשיגרה.
אין לי מה לחדש בביקורת כי הקודמים לפניי כתבו הכל בצורה הטובה ביותר,(ולא מתאים לי להיות יצירתי)
אבל אני רוצה להמשיך ולהעלות את המודעות של הספר...כי זה ספר מעולה ,ואחד הדברים החזקים ששאבתי מתוכנו זה:
"כמה כח יש לאהבה"
תמיד הינהנתי ששמעתי את המשפט הזה
אבל שהסופרת ממחישה בצורה הטובה ביותר לא נותר לי אלה להפנים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•מנואל