ביקורת ספרותית על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1 מאת פאולינה סיימונס
ספר מעולה

---

22 יוני 1941- היום שבו החבר סטלין הודיע על תחילת המלחמה ברוסיה.
טטיאנה נערה בת 17 יפיפייה וחולמנית נשלחת לקנות מזון. כשאין היא מוצאת את מבוקשה היא קונה לעצמה גלידה ומתיישבת בתחנה ואז עיניה פוגשות את אלכסנדר חייל סובייטי חתיך עם עיני ברונזה ומבטא מוזר, תחילת הספר נותנת חלון לראיית הדמיות המלוות את הסיפור שלנו. טניה החולמנית והנאיבית היא שורדת ללא כוונה כלל לשרוד, אלה מכיוון שהיא חיה בעולמה שלה היא פשוט מצליחה לעשות זאת. למעשה היא הכי צעירה בבית ודווקא על כתפיה מוטלת האחראיות למשפחה ותמיד היא בסופו של דבר בצד הנותן דבר נדיר בימים שכל אחד חושב על עצמו ועל הדרך שלו לשרוד....
אלכסנדר החייל החתיך איננו רוסי ועל כן אופיו שונה מכל שאר הדמיות בספר.
באותה הליכה הם נתקלים בדמיטרי חברו הטוב של אלכסנדר שהוא מייצג את הרוסי הקר שחושב רק על עצמו ובלי בעיה גם ידקור את מי שצריך בגב בכדי לשרוד ולשפר את חייו האומללים.
דאשה אחותה הגדולה אגוצנטרית שרואה רק את עצמה.
האב השיכור והמכה המתאבל על מות בנו פאשה, האם שחוץ מלתפור ולבכות איננה עושה הרבה. והסבים שבורחים להציל את עצמם מאימת התופת.
בהמשך נוספו עוד דמוית כמו מרינה הרעבה תמידית בדומה לחברה כולה ובבושקה שעושה ככל יכולתה למען שהמשפחה תשרוד אבל בכל זאת ממשיכה לחיות בבועה שלה במקביל.
העלילה מסתעפת על פני זמן המצור הקשה בללינגרד וממכישה בצורה טובה את הסבל שעבר העם הרוסי.
אני יודעת שהפרטים אינם מדויקים אבל תרשו לי לדבר בשם עצמי, כשאני אומרת שדרך הסיפור למדתי על סבלו של העם הרוסי יותר מאשר כל שיעור היסטוריה אחר .
(ספויילר בקטנה) המפגש המחודש בין שורה לטטיה שבהלכו התחתנו היה קצת ארוך ומייגע אבל כבר הודעתי בעבר שאני מכורה לקיט'ש אז גם פה הוא נסבל.
בשלב הזה לצערי הרב אני קראתי את גבו של הספר השני ככה שהדרמה סוחטת הדמעות נחסכה ממני, אבל יחד עם זאת המחשבות על טטניה ואלכסנדר ועל כל המסע שעברו על מנת להינצל שאב את כולי לתוכו.

אז אחרי שחפרתי (טוב 700 עמודים אז יש על מה לחפור), אני מודה לכם על שבזכות כל הביקורות והשבחים נחשפתי לספר הזה.
למי שמחפש ספר להתמכר אליו אז זה הספר.
מקווה ששני ספרי ההמשך טובים כמו זה....

» ביקורות נוספות של ravit
» ביקורות נוספות על פרש הברונזה - פרש הברונזה #1