ביקורות ספרים על הספר התפסן בשדה השיפון - מהדורה מחודשת - 6 הנבחרים #

צחקתי בקול, בכיתי, התעצבנתי ובעיקר התאהבתי עד כלות נשמתי. ... המשך לקרוא

עדן הרטמן

ספר מרתק ומותח,הרושם שנשאר בסיום הקריאה הוא לתקופה ארוכה,מומלץ מאד.... המשך לקרוא

Eli.A

ספר מעולה ... המשך לקרוא

הקוסם מארץ לעולם לא

בעיניי הספר הכי טוב שקראתי, פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא וגם לא רציתי שייגמר. עד קריאת הספר מחשבות רבות שעברו בראשי על החברה שסביבי נראו לי כרשעיות ומוגזמות ותהיתי לי: ״איך רק אני רואה את הצד המזוייף בזולת?״ אבל הספר הבהיר לי שגם בארה״ב של שנות ה50 וגם בכל תקופה בהיסטוריה היו אנשים שראו את המיינסטרים כעלוב ועדרי, וזה בעיניי המסר החזק ביותר מהסיפור, כמובן שישנו את הפן ההתבגרותי והמוטיבים החוזרים הנהדרים, כמו לדוגמא: ״ לאן הברווזים עפים כשהאגם קופא?״ מוטיב שהזכיר לי את הסדרה האהובה עליי ״הסופרנוס״ ושעשע אותי במידה מסויימת. אבל אני מאמין שכל אחד יכול ל... המשך לקרוא

TheDorisman

הדבר הזה הוא הרבה יותר ממה שהוא נראה. לכאורה מדובר כאן על הרפתקאותיו המפוקפקות של נער בן 16, לא ממש מאוזן בנפשו, מיזנטרופ ולא יוצלח. הוא לא מחזיק מעמד במסגרות, יש לו קשיים חברתיים הן עם בני גילו והן עם "המבוגרים". על אף היותו צעיר, הוא כבר הספיק לפתח חיבה יתרה לטיפה המרה והקיבולת שלו לא הייתה מביישת פועל פחם בריטי, המבקר קבוע בפאב. הוא אינו יציב ונוטה למצבי רוח קיצוניים – יכול להתפרץ בבכי או להתנפל על בן שיחו בפתאומיות. הוא נער שוליים, אם כי לא במובן הקלאסי של המילה. הוא מכסה את פגיעותו ועדינות נפשו בציניות וגסות מעושה. רק לאחותו הקטנה פיבי שמורה פינ... המשך לקרוא

Pulp_Fiction

אני סוג של דיכאוניסט וחושב שעדיף היה לא להיוולד מאשר להיוולד רק בגלל העובדה שזה בחינם. האם אני פסיכופת? האם אהבתי לקרוא את שר הטבעות? לא ואני חושב שאלו ספרים שמוערכים יותר מידי אז אולי אני באמת קוקו. מהצד הפיננסי אין חשבונות שצריך לשלם ואין בוס ועוד בוס ושורה ארוכה של בוסים בלתי נראים ומנהל מזופת גדול שיושבים לי על הצוואר= נשמעת כמו אחלה עסקה, ומהצד הנפשי לא שומעים יותר את שירת הציפורים המזורגגת מעבר לחלון או לוקחים את אותו הקו המזורגג יום-יום מהבית עד לבית המטבחיים או רואים את כל הפרצופים המרוטים והמזויפים האלו ששקועים במסכים המטונפים שלהם ושוחים... המשך לקרוא

דוקטור ברקל

גיבור הספר הוא נער בן 16, הולדן קולפילד, שלימודים הם לא ממש הצדק החזק שלו. הסיפור מתרחש בניו יורק, לאחר שהחליט לעזוב את בית הספר בשבת בלילה, בשלושת הימים הבאים שלפני חופשת חג המולד. אפשר לחשוב שהולדן הוא מיזנתרופ גדול, ואולי זה נכון לרמה מסוימת, הוא בהחלט יכל בכמה דק של שיחה עם בן אדם למצוא בו הרגלים שהוא ישנא ומספיק סיבות טובות לתעב אותו, ובכל זאת אני חושב שמעל הכל הוא פשוט שונא את מה שעולם המבוגרים מייצג, והוא עצמו בסהכ נער צעיר מבולבל שמחפש את עצמו במציאות זרה. לטענתו אנשים, בעיקר מבוגרים, אף פעם לא שמים לב, באמת, לשום דבר, רק כשמתחשק להם או כדי לעשות ... המשך לקרוא

Rasta

בקרבת ביתי מצוי אגם,או אם נגיד את האמת הגרסה של המזרח התיכון הצחיח-שלולית חורף.מדובר באיזור נמוך אליו מתנקזים מי גשם בחורף ומתאדים בעונה החמה.אל השלולית מגיעים עופות מים רבים וכשהולדן שאל לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא אני תמיד תהיתי לאן הם עפים כשהוא מתייבש. אם יש ספר עם כריזמה הרי שמדובר בתפסן בשדה השיפון-הולדן קולפילד (או סלינג'ר)לא אומר הרבה יותר ממתבגר מרדן אינטיליגנטי ממוצע אך הוא יודע איך להגיד את זה,ותאמינו לי,יש לו הרבה מה להגיד. רבים שאלו מדוע החליט סלינגג'ר להתבודד,מדוע הוא ויתר על התהילה(אבל נראה לא על ההון)וחי לבדו באחוזה בניו המפשייר ע... המשך לקרוא

greenforest

זהו הספר המזופט הטוב ביותר שקראתי. ג'.ד. סלינג'ר כותב כאן ספר קשה, הוא מתבל אותו בהרבה חוש הומור,שמגיע לשיאו כשהאגן אומר לחברתו היפה שהיא לא יותר מאשר כאב תחת,ממש נורא, שפה נמוכה. מה שהוא רוצה להגיד בסיפור,אני חושב,שכל העולם תלוי בעצם,במוחנו וכיצד אנו מפרשים אותו,הפעם זהו עולמו של נער מתבגר שרואה את הכל בשחור ולבן,הכל רע,מחורבן צבוע ומזוייף, כמו בית הספר שלו או לבן כמו הנזירות והילד שהתאבד,אבל בסופו יש תקווה, האגן מתחיל להבין שראייתו היא הבעייתית ובעולם יש הרבה גוונים ונכון יש גם שחור ולבן.... המשך לקרוא

קובי

על הסופר סלינג'ר שמעתי מלפני אבל נחשפתי לראשונה אל כתיבתו דרך הסיפור "יום נפלא לדגי בננה" סיפור קצר מתוך סדרת סיפורים על משפחת גלאס. הסיפור "יום נפלא לדגי בננה" בדומה ל"תפסן בשדה השיפון" מביע ביקורת על החברה המודרנית החומרנית ותחושת זרות בחברה. הספר "התפסן בשדה השיפון" כתוב בשפה נמוכה מנקודת מבטו של הולדן נער מתבגר אשר הודח מפנימיית "פנסי" היוקרתית ובעברו הודח מעוד ממסגרות לימודיות אחרות. עקב זה שהודח הוא החליט לעזוב את פנסי לפני הדחתו בחופש חג המולד ולא לחזור חזרה הביתה. במהלך חזרתו לעיר מגוריו ניו יורק הוא פוגש כל מיני סוגים של אנשים ממעמד חברתי... המשך לקרוא

סימליה

את הספר הזה הייתי אמור לקרוא אי שם בתיכון, אך בשל עצלנותי באותה תקופה לא עשיתי זאת, וטוב שכך. מדוע טוב שכך? כי לטעמי הספר מתאים הרבה יותר לאנשים שעברו דבר או שניים בחייהם, ולא לתלמידי תיכון. אמנם הולדן הינו נער, אך הסיפור מספר את בדידותו, התסכול שלו מהחיים, והתחושה שהוא טיפה בים בתוך העולם המורכב והקר שאנו חיים בו. אלה דברים שאדם חווה כשהוא יוצא מבית הוריו, גר לבד, משלם את החשבונות, נמצא בקשרים, מפסיק קשרים וכו'. זהו ספר שכתוב בפשטות, עם תרגום שאני מעט חלוק לגבי איכותו וכדאי שאקרא את הגרסה האנגלית, אך הפשטות בו היא היופי. החיים שלנו קשים, מורכבים, וכל זה בצ... המשך לקרוא

קרויצר

עוד ספר שנמנה על רשימת הספרים הבית-ספריים גם אותו אני מאחלת לעצמי לקרוא שוב אי פעם, בזמן לא מוגדר בהמשך... אבל, כל זה בתנאי שאהיה "שבעה" מכל אותם ספרים שקראתי בכיף ובהנאה צרופה ... מגיע לבנאדם לחלום, לא ?...... המשך לקרוא

שם עט

מה כבר אוכל לכתוב שלא נכתב? מה כבר אוכל לומר שלא נאמר? ובכל זאת אני מסתכנת וכותבת מרחשי לבי דברים שבטח כבר היו טובים ממני שהעלו אותם. היו לי את כל הסיבות, לכאורה, לתעב את הולדן: הוא מיזנתרופ שונא אדם, הוא קיצוני בדעותיו, הוא מלודרמטי, קטנוני, אגוצנטרי. ובכל זאת, מעבר לכל התכונות השליליות הללו, עמוק בפנים, מסתתרת נשמה טובה ונפש הומיה. הומיה באמת, לא במובן הציני של מחשבות... הולדן עוזר לילדים קטנים. הוא עוזר לילדה קטנה לקשור את הסקטים, הוא מסב את תשומת לבו של נער שרוכסן מכנסיו פתוח, הוא רוצה קשר אנושי וסולד ממנו בו זמנית. הולדן הוא אדם בודד, גלמוד, ועמוק בלב... המשך לקרוא

מיכל

ספרים שנחשבים לקלאסיקות אני תמיד מגיע אליהם בחשש מאוד גדול. הרי עצם המושג קלאסיקה, או ספר שכל אחד חייב לקרוא גורמת לך לציפייה אם תרצה ואם לא. ואיך אומרים בד"כ? כגודל הציפייה כך גם גודל האכזבה... אז לספר הזה באמת הגעתי באמת בגלל השם שלו שהולך לפניו שנים רבות, ואיך תולעת ספרים כמוני עוד לא קראה את התפסן בשדה השיפון? אך הפלא ופלא ברגע שלקחתי את הספר ליד גיליתי שאין תקציר מאחורה, רק תזכורת לקורא שזה ספר ממש מפורסם שנבחר עקב הצלחתו הכבירה להוצאה מחודשת. ובמקום ללכת לויקיפדיה או לסימניה ולהשלים את החסר החלטתי לצלול אל תוך הספר בלי לדעת שום דבר. האמת? אחת הה... המשך לקרוא

On The Road

עוד עשרה ימים, זה יהיה חודש. הזמן עובר כשנהנים, כמו שאומרים. לפני 20 יום גמרתי עם בית הספר. החטיבה לפחות. עזבתי בית ספר ואת הנופים שלו. את המורים. הילדים. הפינות הקטנות. הספריה. הדשאים, העצים והבניינים. הקפיטריה. ההתרגלות לנסוע באוטובוס של מועצה ולקום בשבע בבוקר. התנתקתי מהבית ספר הזה, וכשאני חושבת על, טוב שכך. טוב שאני אלך לסיבוכים של המגמה שם, טוב שנפטרתי מכמה ילדים שאחר כך הבנתי כמה אני שמחה שלא אראה אותם יותר, מהמערכת שהיתה מעט שמרנית ודרמטית לדעתי. טוב שהלכתי. טוב שהלכתי למסגרת אחרת, לאומניות, שם רוב הילדים מוזרים קצת ורובם קוראים ספרים ואוהבים אומ... המשך לקרוא

snow fox

וואו. איזה ספר מזוויע.אני לא מאמין שהספר הזה נכנס לרשימת הספרים שחייבים לקרוא, הוא פשוט גרוע בעיניי. שטחי, מלא סתירות אופי, לא מעניין, מנסה להיות מדובר בשפת רחוב אבל נשמע גרוע, וכואב לא פחות- תרגום בינוני ונמוך. אולי הספר הכי גרוע שקראתי בשנה האחרונה. ממש אילצתי את עצמי לסיים אותו, וכשסיימתי נאנחתי אנחת רווחה- סוף סוף הוא מאחורי.דמות לא אמינה, המון דמויות-בובות מיותרות, אין מסקנה, אין כיוון עם זאת יש משהו אחד יחיד שאהבתי בספר, וזה הקטע עם "התפסן בשדה השיפון". זה היה יפה, שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו. אכזבה צורמת, ממליץ לא לקרוא. ואני באמת מצטער שאני כות... המשך לקרוא

adielz

כבר כתבתי ביקורת על הספר הזה בעבר, זה עם הכריכה הכחולה. אז למה אני בכל זאת בוחר לכתוב ביקורת נוספת על הספר? האם זה בגלל שקראתי אותו פעם שנייה? לא. ואני גם לא אקרא אותו פעם שנייה, כי אם הייתי קורא אותו פעם שנייה, מה שהוא היה עושה לי כנראה היה רחוק ממה שהוא עשה לי בקריאה הראשונה, ואני לא רוצה שזה יהרוס לי (וגם כי אני בדרך כלל לא נוהג לקרוא ספרים יותר מפעם אחת). החלטתי לכתוב פעם שנייה על הספר, למרות שלא קראתי אותו פעם שנייה, כי נתקלתי פתאום בביקורת של ג'ים עליו, שהזכירה לי פתאום את הספר - ויחד עם זה גם העלתה בי זיכרונות. 'התפסן בשדה השיפון' הוא ספר שקוראים רק פ... המשך לקרוא

זה שאין לנקוב בשמו

"הי, אני בחור מתוחכם כזה.אני חושב שכולם "מזוייפים" או מה שזה לא אמור לומר.זה מצחיק כי גם אני מתנהג כמוהם כמו ה"מזוייפים" קטע מורכב כזה שצריך רגע כדי להבין אותו, זה משהו שנקרא אירוניה מסתבר למדתי את זה בשיעור אנגלית,זה המקצוע היחיד שאני לא נכשל בו כי אין לי ממש זמן ללימודים, אני עסוק בלהתלונן שכולם בעולם אידיוטים ואני ככ מסכן, אני חושב ל זה ככ הרבה שיש לי שערות אפורות." ובכלל כל הספר זה סוג-של משל שצריך ממש להבין למה כל דבר כתוב כפי שהוא.אבל על כל דבר אפשר להמציא נמשל מורכב שרק אנשים ככ חכמים ומיוחדים יכולים להבין בסהכ מה שמלמדים אותנו בשיעורי ספרות בכיתה ... המשך לקרוא

ג'ים

קלאסיקה שדורות של תלמידים גדלו עליה, אולי משום קרבת הגיל של גיבור התפסן לגיל התלמידים ואולי מסיבות אחרות. כך או כך, לחזור לסיפור אחרי עשרות שנים ולגלות ששום דבר מהקסם לא אבד אומר הרבה על הספר. הולדן קולפילד גר בניו יורק ולומד בבית הספר התיכון פנסי. הוא בן 17 ולקראת חג המולד הוא עומד להשלח הביתה, שלא על מנת לחזור. זו לא הפעם הראשונה שהוא נשלח עם כרטיס לכיוון אחד. קל זה לא יהיה משום שאביו העשיר היה רוצה בן משכיל כמותו, אבל הולדן מעולם לה היה כמו כולם ובטח לא כמו אביו. כשתקראו מה הולדן לא אוהב תחשבו שזה טיפוס. הוא לא אוהב כמעט איש מחבריו, לא אוהב את בית הספר,... המשך לקרוא

מורי