ספר שלא דומה לדבר שקראתי מזה זמן. תערובת מוטרפת של ארועים ויחסים מורכבים בין בתיה-מורה לשעבר ובשלנית מעולה לפרנסתה בהווה- לבנה אורי בן ה-13, בעלה יוני העובד שעות ארוכות לפרנס את משפחתו וחברתה הטובה אלינוער, מאלפת אריות לשעבר הקרובה גם לאורי. יחסים המשתלבים בחופשה האמורה להיות רגועה בצימר בראש פינה אליו לוקחת בתיה את בנה כמתנת בר מצווה ולהתרחק מעט מהחיים בדירה הקטנה בתל אביב שצריך לעלות אליה בשבעים מדרגות ולהתעורר בבוקר לרעש האוטובוסים. בצימר היא יוצרת קשר רומנטי עם מורה לאנגלית, ג'נטלמן בריטי טיפוסי המכנה אותה 'מִיליידי' ומתגעגע לרעייתו ובתו בבריטניה.
אורי אינו ילד קל. לצד היותו גאון בהיסטוריה ומעריץ של 'הדלתות' וג'ים מוריסון הוא לוקה באסתמה, מסוגר, יכול להתפרץ בגעש וללחוץ על הכפתורים המטריפים את אמו כולל סירוב עיקש למזון בריא וחי על ג'אנק פוד. עם אהבתה אליו בתיה נדחפת לא פעם לאבדן עשתונות והעניינים מסתבכים כשהיא נקלעת לסיטואציה מטורפת ומתבצרת בצימר. הבעלים – עליזה ואיציק- לא בטוחים מה לעשות עם המשוגעת מתל אביב והילד, המשטרה מכתרת את המקום וכדי לנסות להרגיע את המצב הדפוק מגיעים יוני ואלינוער.
לקראת הסוף נקלעים בתיה ואורי למנוסה מטורפת במכוניתה החבוטה וברגל כשמזג האוויר הסוער תואם את סערת נפשה אחרי הטירוף אליו הדרדרה חופשתם.
הספר מובא על ידי בתיה בגוף ראשון (בסוף כל פרק מביא אורי את חוויותיו) ומוליך את הקורא לעָבָרַה, ילדות בצפת וזכרונות מאושרים יותר. סצנות הזויות כמו סקס עם קולגה בשירותים ואורגיה עם תאומים בצעירותה. ביקור בקרקס עם אורי כילד מהופנטים ממופע הטרפז והאריות. היא שונאת מקומות המתחילים ב'בֵּית'- בית חולים, אבות וקברות ולעומת זאת אוהבת אחרים כמו בית קפה. מגדירה עצמה 'אישה קטנה עם תחת ענק שזכאי לאזור חיוג משלו'. אישה מורכבת בצד איזו פשטות. שהיו לה כילדה ומתבגרת רשימת 'מה לעשות כשאגדל' (bucket list) שלא התגשמה. שנאלצת להתמודד עם קשיי החיים כולל מצב כלכלי לא קל חרף המאמץ.
הספר נוגע בנקודות הכי ישראליות וכואבות שנצרבו בתודעה הקולקטיבית- פיגועי התאבדות קשים בכל הארץ, שיא האינתיפאדה. מדינה מדממת המבכה הרוגים ופצועים (רמז לדולפינריום ומסעדת מצה). טראומת רצח רבין ומלחמת המפרץ על מסכות הגז וחדרים אטומים.
הכתיבה שונה. לעתים מתארכת מדי, לטעמי. נטולת שמאלץ ושונה מהעומק הספרותי וחדירה לנפש של סופרות ישראליות אחרות אבל יש בה משהו. עומק מסוג אחר, מיוחדות סגנונית.
"הרוח שורקת בין הביתנים, לועגת לנו, מיייי אתם חושבים ששששאתם? אפילו אקדחים לא עומדים בפניייי"...
ביטויים כמו "בשין-קוף -ריש"
ספר שצריך להיכנס אליו, לאווירה ולסגנון, להקדיש לו זמן. במילה- אחר.

שלא כהרגלי-קישור לאחד השירים המוזכרים כמה פעמים בספר.
https://www.youtube.com/watch?v=tEXlWgMOtqc

ספר שלא דומה לדבר שקראתי מזה זמן. תערובת מוטרפת של ארועים ויחסים מורכבים בין בתיה-מורה לשעבר ובשלנית מעולה לפרנסתה בהווה- לבנה אורי בן ה-13, בעלה יוני העובד שעות ארוכות לפרנס את משפחתו וחברתה הטובה אלינוער, מאלפת אריות לשעבר הקרובה גם לאורי. יחסים המשתלבים בחופשה האמורה להיות רגועה בצימר בראש פינה אליו לוקחת בתיה את בנה כמתנת בר מצווה ולהתרחק מעט מהחיים בדירה הקטנה בתל אביב שצריך לעלות אליה בשבעים מדרגות ולהתעורר בבוקר לרעש האוטובוסים. בצימר היא יוצרת קשר רומנטי עם מורה לאנגלית, ג'נטלמן בריטי טיפוסי המכנה אותה 'מִיליידי' ומתגעגע לרעייתו ובתו בבריטניה.
אורי אינו ילד קל. לצד היותו גאון בהיסטוריה ומעריץ של 'הדלתות' וג'ים מוריסון הוא לוקה באסתמה, מסוגר, יכול להתפרץ בגעש וללחוץ על הכפתורים המטריפים את אמו כולל סירוב עיקש למזון בריא וחי על ג'אנק פוד. עם אהבתה אליו בתיה נדחפת לא פעם לאבדן עשתונות והעניינים מסתבכים כשהיא נקלעת לסיטואציה מטורפת ומתבצרת בצימר. הבעלים – עליזה ואיציק- לא בטוחים מה לעשות עם המשוגעת מתל אביב והילד, המשטרה מכתרת את המקום וכדי לנסות להרגיע את המצב הדפוק מגיעים יוני ואלינוער.
לקראת הסוף נקלעים בתיה ואורי למנוסה מטורפת במכוניתה החבוטה וברגל כשמזג האוויר הסוער תואם את סערת נפשה אחרי הטירוף אליו הדרדרה חופשתם.
הספר מובא על ידי בתיה בגוף ראשון (בסוף כל פרק מביא אורי את חוויותיו) ומוליך את הקורא לעָבָרַה, ילדות בצפת וזכרונות מאושרים יותר. סצנות הזויות כמו סקס עם קולגה בשירותים ואורגיה עם תאומים בצעירותה. ביקור בקרקס עם אורי כילד מהופנטים ממופע הטרפז והאריות. היא שונאת מקומות המתחילים ב'בֵּית'- בית חולים, אבות וקברות ולעומת זאת אוהבת אחרים כמו בית קפה. מגדירה עצמה 'אישה קטנה עם תחת ענק שזכאי לאזור חיוג משלו'. אישה מורכבת בצד איזו פשטות. שהיו לה כילדה ומתבגרת רשימת 'מה לעשות כשאגדל' (bucket list) שלא התגשמה. שנאלצת להתמודד עם קשיי החיים כולל מצב כלכלי לא קל חרף המאמץ.
הספר נוגע בנקודות הכי ישראליות וכואבות שנצרבו בתודעה הקולקטיבית- פיגועי התאבדות קשים בכל הארץ, שיא האינתיפאדה. מדינה מדממת המבכה הרוגים ופצועים (רמז לדולפינריום ומסעדת מצה). טראומת רצח רבין ומלחמת המפרץ על מסכות הגז וחדרים אטומים.
הכתיבה שונה. לעתים מתארכת מדי, לטעמי. נטולת שמאלץ ושונה מהעומק הספרותי וחדירה לנפש של סופרות ישראליות אחרות אבל יש בה משהו. עומק מסוג אחר, מיוחדות סגנונית.
"הרוח שורקת בין הביתנים, לועגת לנו, מיייי אתם חושבים ששששאתם? אפילו אקדחים לא עומדים בפניייי"...
ביטויים כמו "בשין-קוף -ריש"
ספר שצריך להיכנס אליו, לאווירה ולסגנון, להקדיש לו זמן. במילה- אחר.

שלא כהרגלי-קישור לאחד השירים המוזכרים כמה פעמים בספר.
https://www.youtube.com/watch?v=tEXlWgMOtqc