ביקורת ספרותית על רוחו של סטאלין מאת מרטין קרוז סמית
ספר טוב

---

במשך עשרות שנים הדרך שבה יוצרים מהמערב הציגו את רוסיה וברית המועצות בסרטים וספרים הייתה שטחית ורדודה, תמיד שיחקו אותם אמריקאים שלמדו בעל פה כמה משפטים עם מבטא מחריד, כל הרוסים תמיד היו קומוניסטים אכזריים ושיכורים ותמיד קר ומושלג בכל מקום. הדרך שבה הספר מציג את רוסיה של שנות ה-90 הקשות שלאחר פירוק ברה"מ היא קצת יותר נכונה אך יש עוד דרך ארוכה עד שתוצג תמונה מתאימה לרוסיה.

לספר יש כמה קווי עלילה טובים: בלש הוגן שצריך להתנהל במערכת אכיפת חוק מושחתת, פשעי מלחמה בצ'צ'ניה שמנסים להסתיר, אנשים שמדווחים שראו את סטאלין ברכבת התחתית, תחרות שחמט שבה משתתף שחקן צעיר ויוצא דופן ומערכת בחירות עם מועמד פופלארי חדש ומפוקפק. הבעיה העיקרית היא שכל קווי העלילה לא מתחברים היטב יחדיו, לקראת סוף הספר נראה שהגיבור היה פשוט בעל יותר מזל משכל. הוא לא שרלוק הולמס שפתר את התעלומה והוא גם לא אינדיאנה ג'ונס שהביס את הרעים. בסך הכל ספר נחמד שרצוי לקרוא אותו עם קצת ידע מראש על רוסיה של שנות ה-90 ותחילת ה-2000.

» ביקורות נוספות של אדם
» ביקורות נוספות על רוחו של סטאלין