#
רוסיה מהלכת עלי קסם. אין לי הסבר לזה. ההתנהלות של המדינה הענקית אף פעם לא נראתה הגיונית בעיני. העם הרוסי היה נתון מאז ומעולם לשרירות-לב ההנהגה שלו, וזה לא התחיל במהפכה הבולשביקית. מזג האוויר שם איום ונורא, יותר שלג וקור ממה שסביר בעיני. אבל אני שמחה לקרוא כל ספר העוסק ברוסיה, כמעט בכל ז'אנר. למען הסר ספק – מעולם לא רציתי לבקר ברוסיה. אם יתחשק לי פתאום טיול בין אנשים זועפים, אסע לירושלים, שבינתים לא דורשת ממני ויזה ובינתים אני יכולה להסתדר בה, בערך.
סמית (מרטין קרוז) מיטיב, לדעתי, לתאר את האווירה ברוסיה של אחרי נפילת ברית המועצות. הספר פורסם לראשונה ב 2007, בארץ ב 2008. זיכרון של מנהיג שהיה "גבר גבר" וזכה "לתהילה גם בחו"ל". שאיפות של "עמך" שיהיה להם שוב "אבא", שיאמר להם איך לחיות כי קר מדי בשביל להחליט לבד. מזימות פוליטיות, משטרה מושחתת שהאינטרסים של בכיריה עומדים בראש סדר יומה, אלימות רבה בין כולם, עושר מוגזם של עשירים, עוני ועליבות הנעזרים בשתיית אלכוהול מופרזת.
ארקדי, חוקר משטרה מזן עצמאי, שהוא דמות שלא הרגישה לי אותנטית. איכשהו "עצמאי" לא נראה לי שייך לתרבות הרוסית והוא חריג בין הדמויות שסמית מתאר. לארקדי יש עבר בעייתי מאד, המגיע עד אביו הגנרל שהיה גיבור מלחמה קשוח ומעוות-רגשות, שילד הוא הדבר האחרון שהוא צריך או רוצה. יש לו הווה בעייתי לא פחות - זוגיות בעייתית והורות מאמצת בעייתית עוד יותר. היה לי קצת קשה לעקוב אחרי הסיפור שהיה מעורפל ומעורב בכל טוב.
"כסיפור מתח רווי דם ורציחות הספר בסדר" כך כתב עומר ציוני על הספר ואני מסכימה איתו. כמה חבל שהיכולת של סמית בתחקיר ויצירת אווירה אינה מתממשת, כשמדובר בטוויית סיפור. קרעי סיפורים לא מושלמים, המון דמויות שאתה לא יודע מה מטרתן, סיפורי משנה שמשתלטים על הרקע ומטשטשים את הסיפור.
אמ.לק: רקע אותנטי ומעניין לרוסיה, כתיבה טובה, סיפור ברמה נמוכה. פיספוס.


















