ביקורת ספרותית על האלמנה מאת פיונה ברטון
ספר בסדר

---

מפריע לי הדמות הראשית ג'ין טיילור היא בת 38 והרגשתי שהיא בת 80 באופייה היא בקושי יוצאת מהבית והיא יוצאת בעיקר לספר במספרה אין לה תחביבים חוץ מאהבה לילדים היא ובעלה נשואים ללא ילדים. מי שלא רוצה ספויילר שלא יקרא את ההמשך...בעלה גם דמות אפורה למדי ועקר. השאלה שאלתי לי לאורך כל הספר למה להישאר איתו? ג'ין קיבלה משמים את גזרת גורלה בלי לנסות לשנות אותה. ג'ין היא דמות אפרורית שמגינה על פשעי בעלה בכל מחיר אך כל אחד מסתיר סוד אפל מהשני. ולרגע שאלתי את עצמי למה? למה להגן על פדופיל הנושא הזה שיש פושע והאישה הקטנה מגינה עליו מעצבן אותי. היא מוכנה לשקר בשבילו לאורך כל הדרך. ג'ין טיילור בורחת מהתקשורת ולא ברור למה התקשורת כל הזמן מנסה להשיג ראיון איתה. העניין שרוצים להבין אם היה לה קשר או לא דבר שמתגלה בסוף הספר. מריחה של המון עמודים על רדיפת התקשורת אקטואלי לימינו...
הסיפור מתחלק לשלושה סיפורים שבסוף נפגשים. הסיפור הראשון האשמה של אם עם ילדה בת שנתיים שנעלמת וספארקס הבלש מהמשטרה שלו יש יחסים פורמליים עם קייטי העיתונאית שמנסה בכל בכל מחיר להוציא מידע על ג'ין. וכמובן הסיפור מנקודת מבטה של ג'ין. באמצע הספר אנחנו בוודאות כבר יודעים מי החשוד אבל אז כל פעם הסופרת מנסה להשים חשוד אחר במקומו. פחות התחברתי לסיפור בכריכה רשום מתחן פסיכולוגי בעיניי הספר מתרכז לא פחות בעניין התקשורת והעיתונאות שמחפשת כתבה בלעדית על אירוע מסויים. מי שמדבר עליו רצח ומציאת הרוצח יכול להתחבר אני פחות. הסוף מפתיע וסוגר את הקצוות הפתוחים שנשארו.

» ביקורות נוספות של יפעתוש
» ביקורות נוספות על האלמנה