ספר מענין אשר שופך אור על תקופת ההסטוריה שלנו ומביא נקודות שההסטוריה התעלמה מהן.
הספר עוסק בשלש דמויות עיקריות:
לורנס אלפנט נוצרי, סופר, חבר פרלמנט בריטי והרפתקן שביצע את טרום העליה הראשונה עד שכספו אזל ולתוך תמונת ההתיישבות נכנס הברון רוטשילד.
אליס אשתו של לורנס שהיתה בת אצילים, נוצריה עשירה ויפהפיה.
נפתלי הרץ אימבר יהודי, משורר ומחבר "התקוה" אותו אנחנו שרים בכל מיני טקסים בלי לדעת דבר על המחבר. איש עם נפש פגועה, מיוסרת. עני מרוד שחי בדוחק ונתמך על ידי אחרים.
אנחנו נקלעים לחיי היהודים ברוסיה ובפולין במאה ה-18 בו נוצרות התנועות החשובות - החסידות וההשכלה, קהילת הטמפלים וכתות משיחיות באנגליה ובארה"ב.
רואים שיש כאן מחקר מקיף על התקופה אך הרגשתי אי נוחות מסויימת מסיפורה של ליידי אליס והתרועעותה עם הדרוזים ונראה לי שזו על בסיס רכילות זולה או בדיה.
בנושא הזה יש לי ספקות שכן אני מכירה את העדה הנפלאה והמכניסה הזו ונראה לי שהסיפור הזה לא כל כך מחמיא ולא מתאים כלל. עובדה היא שבחצר הבית שגרו בו בדליית אל כרמל בימי הקיץ יש מצבה לזכרה של אליס שעליה כתוב -
אני ישנה ולבי ער (מתוך שיר השירים) באנגלית לכיוון הים ובערבית לכיוון הבית.
לעניות דעתי אם הסיפור היה נכון הדרוזים היו עושים כל שביכולתם למחוק אותו וגם את המצבה.
אליפנט היה בעל חזון וכסף, מיסטיקן עם אדיאולוגיה. התאהב באליס היפהפיה שהיתה גם מסטיקנית והובלו לעוד הרפתקה לעזור ליהודים נרדפי הפוגרומים במזרח אירופה ולעלות ליישב את ארץ הגלעד. כדי ליישם את תוכניתו נפגש עם הסולטן ושיתף אותו בתוכניותיו אך זה דחה אותו. מי כמו אלפנט ההרפתקן זה נתן לו תמרדיץ וחיוניות לרכוש קרקעות באר. לאורך תוואי הרכבת העתידית בין יבשתית.
נפתלי הרץ אימבר שהתגלגל לתורכיה והיה בה מורה התוודע לזוג והוצע לו להצטרף אליהם ולשמש כעוזרו. כמובן שהסכים, ובהמשך היה לצלע שלישית במערכת היחסים הזו.
בארץ התגוררו במושבת הטמפלרים בחיפה והתחילו בבנית הישוב העברי. סר אוליפנט קשר קשרים אמיצים עם הילידים וביניהם עם הדרוזים שראה בהם ציבור חביב שהעניקו לו במתנה קרקע בישוב דליית אל כרמל ועליו בנה את בית הקיץ שלו ושל אליס. (כיום משמש כבית יד לבנים).
הספר ברובו מתמקד בסר אלפנט דמות גדולה מהחיים שפעל על דעת עצמו בעקבות האנשימיות שראה והזעזוע מכך . היו שראו בו מושיע ודווקא שמי שעלו לארץ היו חסרי הכסף ואילו בעלי ההון לא גילו עניין בתוכניתו.
חיי המתיישבים היו קשים מנשוא ומצד שני כספו של מושיעם נגמר ולתוך התמונה נכנס הברון רוטשילד שאותו כבר אנחנו לומדים כגואל האדמות וההתיישבות הראשונית.
נפתלי הרץ נחשף כאן כמשורר רומנטי בעל שירים רבים שאנחנו מכירים רק את ההמנון שכתב. המנון שאותו דחו כל הזמן על הסף עד שבסופו של דבר נבחר. איש רדוף שחייו היו רצף של טלטלות ודחיות.
ממליצה על הספר ולו בגלל הידיעה שהברון רוטשילד לא היה הנדבן הראשון, ומי יודע אם היה בכלל פועל.
לדעתי סר אוליפנט שאחרי שנים רבות הוכר כחסיד אומות העולם על פועלו הוא ורק הוא שנתן תמריץ והכשיר את הקרקע להתיישבות.ועוד נוצרי.
ממליצה בחום.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
