• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
נפש הומיה

נפש הומיה

מאת רם אורן

הביקורת של תכלת

תמונה של תכלת
נפש הומיה

נפש הומיה

הוצאה לאור:קשת
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
יפה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

רומן הסטורי השופך אור על תקופה "מחוקה" ומעשיר את האינטילגנציה הכללית של הקורא....בעל כורחי למדתי בכייף על תקופה הסטורית זאת. לכן אני ממליצה בחום על קריאת הספר לכל יהודי השר את התקווה ואין לו מושג מי כתב...מתי כתב...למה כתב...איך כתב...איך נבחר השיר הזה....אני נהנתי....שווה קריאה...

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של שונרא החתול
שונרא החתול
ב
בודהה
3קוראים|גיל ממוצע51|100%נשים

על המבקרת

תמונה של תכלת

תכלת

חברה מזה 18 שנים
25 ביקורות•44 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של תכלת
תכלת
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות25
לייקים שקיבלה44
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת13ספרות מקורית9ספרות קלה - רומנים2

דיון על הביקורת

1 תגובה
שונרא החתול
שונרא החתול•לפני 12 שנים

בערוץ הכנסת, ביום הזיכרון לחללי צה״ל, התקיים דיון בנושא סמלי המדינה.

שלושה מתוך שלושת המשתתפים, כלומר 100% של המשתתפים, אמרו שצריך להחליף את ההמנון כדי שיתאים לכל האזרחים. המנחה לא ממש התנגד. רציתי לשבור את הטלוויזיה. אז ההמנון החדש ייראה כך: שורה בערבית שורה במסתננית שורה בשמאלנית שורה בעוכרית ישראלית ולמי לא נשאר? לעברית. הלכה הלכה הלכה הלכה עד שטבעה בים.
1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של תכלת

ללכת בדרכך

ללכת בדרכך

ג'וג'ו מויס

סיימתי לקרוא את הספר הרהוט הזה, ונשארתי עם הרגשה צורבת של החמצה, הסוף הכל כך דחוס החסר אונים העצוב. זה מסוג הספרים שחייבים לקרא, הוא מאיר איזה פינה שכוחה בלב בעניין הנכים. לפעמים שוכחים שבתוך הגוף המתעקש שלא להגיב לרצון בעליו שוכן מי שחי וצועק חיים אבל איש לא יכול "לשמוע" את צעקתו. אפשר לעזור, לעודד, להרתם, להרגיש מליון רגשות.....אבל בסיפור הזה נעלמה הנכות הזאת היה מי שלא ראתה אותה בכלל והתאהבה בנפש המיוסרת השוכנת בגוף הרופס....
סיפור נוגע ללב, שווה קריאה...ולו רק בשל סגנון הכתיבה הקולח.

לפני 9 שנים•תכלת
אמנות ההקשבה לפעימות הלב

אמנות ההקשבה לפעימות הלב

יאן-פיליפ סנדקר

אמנות ההקשבה לפעימות הלב, מדהים עד כמה חלוקות הדיעות בין המדרגים את הספר - נהנים - ו"סובלים" - אני נהנתי עד מאוד מהספר הכל כך "תמים" הזה.... יש בו נקיון ייצרי טוהר ריגשי כל כך נוגע...ומאידך אכזריות שלא ניתן לתאר במילים....
כדי לדעת אם לקרא אותו או לא....צריך פשוט לקרוא אותו....
סיימתי את קריאתו והוא ללא ספק "ילך" איתי עוד מספר ימים.....הנאה צרופה ...

לפני 11 שנים•תכלת
וידוי

וידוי

יוכי ברנדס

במשך חול המועד של פסח קראתי את הספר המעולה הזה של הסופרת הנדירה יוכי ברנדס,
היא סחפה אותי למחוזות רחוקים באירופה רוסיה וארץ ישראל של המאה הקודמת, יחד עם
כל התיאורים שהקנו לי הרגשה שאני צופה בסרט אמיתי...כי חיים את המראות וחווים את
הריחות ושומעים את הקולות....ובסופו נשארתי עם תובנות מדהימות בעניין "עץ הזית",
וצריך לקרא את כל הספר הזה כדי להבין את החכמה הכל כך קטנה הזאת...אהבתי את כל
הביקורות שנתנו 5 כוכבים לסופרת האלופה הזאת....יישר כח - אני אוהבת אותה מאוד.

לפני 12 שנים•תכלת
פרש הברונזה

פרש הברונזה

פאולינה סיימונס

הספר באומנות מושך את הקורא אל תוך תקופת החושך של מלחמת העולם השנה, על כל האטימות האנושית והאכזריות של היצרים האנושיים.
לפעמים יש תחושה שהספר "כבד מידי" אבל יחד עם זאת בסופו למדתי שמעולם לא הבנתי את מלחמת העולם השניה מנקודת מבט של העם הרוסי שאיבד מליונים מאזרחיו במלחמה חסרת סיכוי.
ספר מומלץ. רגיש ומיוחד מאוד. המוכיח את כוחה של הסובלנות ואת הקנאה השנאה והרשע.... כל כך אמיתי ובלתי נסבל.....
ממליצה בחום

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תכלת
אהובי, אויבי

אהובי, אויבי

רם אורן

במהלך קריאתו של הספר הייתה לי כל הזמן תחושה של סיפור רכילאי....ספר ללא עומק...די רדוד מבחינה ספרותית....בהחלט מתאים כסיפור עיתון בהמשכים.....

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תכלת
הרוזן ממונטה כריסטו (דני ספרים, 2002)

הרוזן ממונטה כריסטו (דני ספרים, 2002)

אלכסנדר דיומא (האב)

בדקות אלה סיימתי את קריאתו של הספר המעולה הזה, שכל כולו חוויה עשירה ומרגשת המתוארת בשפה קולחת המבהירה את כשרונו המבורך של הסופר.
ספר חובה.
מובטחת הנאה צרופה לאורכו של כל הספר - אין בו "קטעים משעממים" או מיותרים. נקרא בנשימה עצורה.
לא דומה לסרט - ראיתי גם את הסרט והוא פשוט עלוב. כאילו שהתסריטאי אל קרא את הספר הזה מעולם.
מומלץ כאמור בחום.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תכלת
עולם ללא קץ

עולם ללא קץ

קן פולט

וואוו.....ספר מעולה. אין בו רגע דל, מותח מעניין והקנה לי הרגשה שאני צופה בסרט מצויין. ממליצה בחום לקרא את הספר המיוחד הזה. אחד הטובים.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•תכלת
סיפור כתוב במניפה

סיפור כתוב במניפה

ליסה סי

מושגי היופי משתנים ברבות השנים, לפני שקוראים את הספר הנפלא הזה מומלץ לרשום בגוגל את שם הספר ולראות באיזה מושג יופי מדובר. שבירת עצמות כף הרגל כדי להשיג כפות רגליים קטנות (למעשה יוצרים נכות) לטובת מושא יופי.
עד כמה שזה נשמע ונראה מזעזע זה מסביר את צעדיהן הקטנטנים של הנשים הסיניות. (אולי בעוד אלף שנים מישהו יזדעזע משקיות הניילון הדחופות לחזה הנשים בימינו).
ספר מעולה....בעל רגישות נדירה....שמופיעה רק בסוף הסיפור ואפשר להבינה רק אם קוראים את כל הספר המעולה הזה.
חוויה צרופה.

לפני 15 שנים•תכלת
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

ספר מצויין, נוגע ללב וממחיש לקורא את המצוקה של האנשים המנודים האלה, הסופרת היטיבה לגעת בנפש הקורא ולגרום לו להבין יותר טוב את המצוקה הזאת...אתה יוצא אחר מהספר הזה עם דחף בלתי נשלט לבקר במחוזות המסופרים בו. כדאי ביותר.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•תכלת

ביקורות נוספות על "נפש הומיה"

נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

לא התכוונתי לכתוב סקירה על ספר משונה וחריג זה ואני אסביר למה אני אומר חריג
כבן הישוב דלית אל כרמל עניין וסקרן אותי לקרוא על אודות אדם ששמו נחרט בנפשותנו כילדים שלא פעם צעדנו בזוגות זוגות שלובי ידיים ושמנו פעמינו מערבה לעבר בית הסר לורנס אוליפנט בית שתמיד היתה לו הילה מפחידה ועטפה אותו מוזריות באבניו שנחצבו מסלעי הכרמל ובציפוי הטיח שעשוי מאדמת החימר שנכרתה על ידי תושבי הכפר הקטן של אז .
תמיד הבטנו בעצי הברוש העתיקים ששריקת הרוח ההררית ליחכה את צמרותיהן הגבוהות אשר הוסיפה למוזריות של המקום שקט מפחיד ומדכא.
ידענו שהבניין המוזר לא היה שייך לתושבי הכפר וששמענו שאדם היסטורי מהזמנים ההם התיישב פה לשמחת התושבים ואני אומר אפילו שבני הכפר התפארו ובצדק שכותב מילות ההמנון עבר במקום והייה לו חלק בפיקוח על ביצוע מלאכת הבנייה.אבל תמיד בגמר הביקור וזה הקטע שהוציא אותנו מהאוירה הדכאונית המורים והמורות הושיבו אותנו בשורות מופתיות בחצר המרוצפת באבני הגיר העתיקה וכל ילד הוציא את שקית הניילון שאמא תחבה לתוך ילקוט של הבית ספר.
מי היה לו בשקית פיתה עם לבנה ומי הצטייד בפיתה עם גבינת עזים או סתם סנדוויץ עם ריבה.
ללא ירקות ללא פירות ללא דני ללא אקטימל וללא מי עדן בטעם אפרסק אבל רבותיי זו הייתה ארוחה שלא קל לשכוח.
"עולים דמעות בעיניי ".
כשסיימתי את הספר עשיתי שני דברים.
הראשון נסעתי לבית סר אוליפנט למחוז ילדותי ועמדתי בחצר המחופת אבן גירית עתיקה והבטתי ארוכות בבית הפעם ההסתכלות הייתה שונה וחודרנית יותר
חיפשתי במבטיי את החדר והחלון שבו ארעה הסינסציה בין הפועלים הדרוזים לבין הגברת ליסה אשתו של סר אוליפנט פרי מוחו הקודח של מר רם אורן.
לא הצלחתי לקשור את הקצוות של הסיפור המביש והמבזה.
דחיתי בשאט נפש את התיאור הנילוז והלא ספרותי והלא אתי.

והדבר השני שעשיתי חציתי שלוש רחובות ברגל ותוך ארבע דקות נכנסתי בשערי ביתו של אדם קשיש ממשפחתי שגילו נושק ומתקרב למאה ושניים שנים .
הקשיש המכובד והנבון קיבל אותי בסבר פנים ושאל אותי מה מביא אותי ומה באמתחתי מהחדשות ברומי עולם.
לאחר ששתינו את הקפה לחשתי באוזניו עם מכשיר השמיעה אם ידוע לו או שמע או סופר אפילו בלחש שלגברת אוליפנט היה סיפור רחמנא ליצן של התגופפות עם שני צעירים עירומים מבני הכפר.
הקשיש נעמד על שתי רגליו כשפניו מאדימות וסומק נוצץ מכסה את לחיו ועיניו רושפות ברק מאיין אני מביא דברי בלע אלה.
התנצלתי בפני הקשיש ובקשתי מחילה על מה שסחתי אם לא שקלתי נכון את דבריי אך זה מה שכתוב באחד הספרים שקראתי לאחרונה.
הקשיש ממרומי גילו המופלג הרביץ בי נאום חוצב להבות ואמר מילים כדורבנות ללא הפסקה ובכעס
"דלית אל כרמל ידעה ועדיין יודעת איך מקבלים אורחים
דלית אל כרמל יודעת להעניק כבוד ומעניקה לבאים בשעריה
דלית אל כרמל לא תפגע בכבוד אשה באשר היא ואיך אורחת
דלית אל כרמל שמרה ועדיין שומרת על שמה הטוב הצח כשלג
דלית אל כרמל מכבדת ותמיד תכבד את זכרם של משפחת אוליפנט"
התנצלתי בשם כל מי שקרא את הספר .
כאב לי על הפגיעה בשמם הטוב של משפחת אוליפנט.
דברי הקשיש הם המסר שרציתי לשלוח לאלה המחפשים בצע כסף על חשבון כבודם של אלה שלוא יכולים כבר להתגונן
אצלנו אומרים חאראם

לפני 13 שנים•חלבי
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

אחרי חלק ראשון שהיה נראה לי בהתחלה קצת הזוי התחילו הדמויות והארועים להיקשר ואז זה הגיע..."נכנסתי לספר"...
רם אורן מצליח לקרב תקופה של יותר ממאה שנה לנופים של היום, מכיר לקוראים את ה"ה לורנס ואליס אוליפנט ואת מחבר "התקווה" נפתלי הרץ אימבר תוך כדי משולש אהבה טרגי שלא התממש בשילוב סיפור הקמת הערים הראשונות בארץ ישראל בתקופת המנדט התורכי.
שלושה אנשים שהתחברו כל אחד מבדידות זו או אחרת אבל עם רעיון אחד של בניית הארץ, אחרי ניסיון כושל בכת באמריקה.
מי שלא הכיר כמוני את לורנס אוליפנט היה בדעה כל השנים שהברון רוטשילד היה הראשון שעזר ונידב מכספו לבניית הארץ ובעקבות רם אורן מתנפץ המיתוס...לורנס אולפינט היה לפניו...
רם אורן "מזכיר" למי ששכח איך נבנתה הארץ שהיתה רק חולות מכל עבר ומספר על אהבה אסורה בין משורר צעיר ,עני, יהודי לבין אשת איש עשירה, נוצריה.
וכל זה בתיאורים כל כך ציוריים ומוחשים.
קריאת הספר גרמה לי לחפש מסלול בחיפה בעקבות הטמפלרים במושבה הגרמנית...שגם להם חלק נכבד בספר ובבניית הארץ ורצון ללמוד ולדעת עוד על הנושא, כי כמו שכתבתי בביקורת קודמת על ספר של רם אורן...אם רם אורן היה המורה שלי להיסטוריה, הייתי תלמידה מצטיינת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יפעתי
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

כמה כיף לקרוא ספר כזה.
את הסיפור של אימבר הכרתי מתוכנית הטלוויזיה "הכל אנשים" בהנחיית מודי בראון.
כאן התחברה לי מנגינת רקע זו עם כשרון הכתיבה של רם אורן. התוצאה ספר עם חיוך , מענין, מציג את ארץ ישראל של סוף המאה הקודמת.
לא הכרתי את מפעלו ודמותו של אוליפנט ואישתו אליס.
פתאום כל החלקים בפסיפס משתבצים ונגלית תמונה נפלאה של חולמים, תמהוניים , משורר ואנשים מיואשים עם חזון להקים בית בארץ.ראשית המושבות ראשון לציון, ראש פינה ועוד.
גומרים את הספר בחיוך ואופטימיות לעתידה של המילה המוזרה "ציונות".
מענין, כי שניהם( מודי בראון ורם אורן) מסיימים עם התמונה של אימבר בפתח הקונגרס הציוני, כאשר השומר לא נותן לו להכנס והוא שומע את "התקווה" מושרת באולם על ידי הצירים .
דרך אגב ,לא מוסבר בספר כיצד התחלפו מילותיו המקוריות של השיר באלו של ההימנון.
ועכשיו קצת לגבי הנושאים של רם אורן.
ספרנית אחת אמרה לי פעם כי אולי יש שני רם אורן, האחד מהרומנים ברמה כזאת או אחרת, והשני זה הכותב על פרקים בתולדות הארץ.
אני מכור לסופר השני וכל ספר שיוצא מתחת ידיו בנושא , אני קורא בשקיקה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

למחשבות, באהבה...
עכשיו נותר רק לבדוק אם יש ספר בשם "זבל מופת"...
חג שמח!

לפני 9 שנים•מיכל
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

"נפש הומיה", ספרו החדש ( 2012) של רם אורן, הוא רומן היסטורי מרתק, המביא את סיפור ההתיישבות היהודית בארץ ישראל במאה התשע עשר. סיפור התיישבות זה, שזור בסיפור אהבה של נפתלי אמבר , מחבר "התקווה".

הספר מעלה על נס, את מי שהשתכח במעט מדפי ההיסטוריה הציונית, את לורנס אוליפנט. אוליפנט , חבר הפרלמנט הבריטי, נוצרי, שנפשו נקשרה בגורל העם היהודי, הפך את מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל למפעל חייו, ואת מושבת הטמפלרים בחיפה למקום מגוריו.

תחילתו של הספר בפירוט ילדותם וגדילתם של גיבורי הסיפור. הפירוט הוא ארוך וטרחני מאוד. עד שסוף סוף יתקשרו הדמויות אחת לרעותה, תיבחן שלא לצורך סבלנותו של הקורא. ואולם , שעה שסיפורי הפתיחה נקשרו זה לזה, מקבל הקורא פיצוי מלא.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דר' יואל
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

ספר מעולה. אני תמיד נהנת ואף אוהבת לקרוא ספרים מהן אלו שאתה יכול ללמוד ולהשכיל מהם. בהיותי בביה"ם למדו אותנו ספרות, למדו אותנו על סיפורים, שירים סופרים ומשוררים, לא זכור שהזכירו את מחבר "התקווה" נפתלי הרץ אימבר אפילו פעם אחת. אהבתי איך שרם אורן תיאר בספר את תלאות חייו והתאהבתן של אימבר, חייהם של לורנס ואישתו בחו"ל ובארץ ועל ההשתלבות על אימבר בחייהם של בני הזוג, וכאב לי על צורת מותם של שלושתם כאשר לורנס ואישתו לא הצליחו לממש ולהגשים את חזונם, אך אימבר אחרי תלאות רבות ועקשנות אך שהוא אצליח להגשים את חלומו שהשיר "התקווה" יוכר בקרב היהודים בארץ ויבחר להמנון של הארץ.

לפני 13 שנים•אורית
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

רומן היסטורי מקסים.
מי מאיתנו לא מכיר את ההימנון הלאומי "התקווה".
מי שחיבר את ההימנון היה לא אחר מאחר נפתלי הרץ ענבר. מי היה נפתלי? מה אנחנו יודעים עליו? למעשה כלום.
אני זוכרת שבבית הספר לימדו אותנו על משוררים רבים כמו למשל חיים נחמן ביאליק על נפתלי הרץ לא למדנו ולא שמענו.
בכתיבה יפה וקולחת כמו שרק רם אורן יודע, כותב את סיפור חייו של נפתלי הרץ המשורר הלאומי משורר עם נפש פגועה, אדם תמהוני, מוזר, שחי בדוחק ונתמך על ידי אחרים כדי להתפרנס. רומן היסטורי בתקופת המאה 19 תקופת העלייה הראשונה לארץ ישראל.
לורנס אוליפנט סופר וחבר פרלמנט בריטי שביצע את העליה הראשונה לארץ ישראל. לורנס רצה להמשיך ולהביא עולים נוספים לארץ היו לו לא מעט מכשולים וגם כספו אזל, מי שהמשיך את דרכו היה רוטשילד המליונר.
בין נפתלי הרץ ואליס הבריטית היפיפיה אשתו של לורנס הוליפנט התפתח רומן שלא התגשם.
אהבתי את הספר מאוד קראתי אותו בנשימה עצורה סיימתי אותו בתוך יומיים.
נפש הומיה שונה מכל ספריו של רם אורן, ספר עם הרבה רגש וכאב, הכתיבה המיוחדת של רם אורן לא משאירה את הקורא אדיש.
בכל הזדמנות בשמיעת ההימנון הלאומי "התקווה" אמשיך לעמוד זקופה וגאה.
ממליצה בחום.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חנוש
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

רם אורן מוכיח שוב שיש לי כישרון כתיבה ותו-לא.
אמנם נראה שהושקעו בתחקיר מאמצים רבים, ממקורות שונים, אבל בסופו של דבר אנחנו מקבלים ויקיפדיה מורחבת.
אין כאן ספרות כמעט, הדמויות מאוד חד-מימדיות וכל אחת מבצעת את תפקידה ההיסטורי ללא שום עומק. התוספות הרומנטיות ומעט הפלפולים אכן תורמים לזרימה שוטפת של העלילה, אך ישנן בספר המון נפילות לתוך קלישאות שחוקות וגם "עדכוני אופי", אם צריך, כדי להתאים לזרימת הסיפור (למשל, המטיף לייק-האריס, המוצג כאדם המונע מרגשות דתיים עמוקים, הופך פתאום למתעלל ושטוף תאוות מיניות).
אין ספק שכעלילה הסטורית הספר מעניין מאוד, רם אורן מיטיב לתאר את התנועות העולמיות של חיפוש פתרונות משיחיים ותחילת ההתיישבות היהודית-חילונית לעומת הנוצרית-דתית, בישראל-פלשתינה, של שלהי המאה ה-19.
הייתי ממליץ לא לבנות יותר מדי על תקציר הכריכה האחורית, כי הגדרת הספר כרומן הבלתי אפשרי בין בת אצילים (ונוצריה!) ליהודי אביון עושה עוול לספר, המכיל הרבה יותר מפרק האהבה הזה, המופיע רק לקראת סופו.
מומץ בהחלט לאוהבי הסטוריה, לא מומלץ לחובבי ז'אנר הרומן הרומנטי, כי זה לא זה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רפיס
נפש הומיה

נפש הומיה

רם אורן

נפתלי הרץ אימבר כתב את ה"תקווה" משורר הדלות , מתפרנס בקושי ומאוהב עד כלות באשה נשואה ונוצריה, הרי כל האומנים הטובים ביותר יצרו את אומנותם מתוך סבלם, ונפתלי לא שונה מהם , נפשו ההומה אחרי אשה נשואה ואהבתו לא באה אל סיפוקה....אבל שיריו רבים חן הם .....

לפני 13 שנים•
★★★★★
•רונדנית

מאת רם אורן

הביקורת של תכלת

תמונה של תכלת
דירוג
4.0
לפני 5 שנים

“ספר מענין אשר שופך אור על תקופת ההסטוריה שלנו ומביא נקודות שההסטוריה התעלמה מהן. הספר עוסק בשלש דמו”

13/27
ביקורות על נפש הומיה
הבאה
Mira
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“סיימתי לקרוא לפני יומיים, ספר מעולה. הספר מבוסס על פרטים אמיתיים על הרץ אמבר כןתב התקווה שהגיע לארץ”