ביקורת ספרותית על דקסטר חולם חלומות אפלים מאת ג'ף לינדסי
ספר טוב

---

*** ייתכנו ספוילרים.

אדם מאורגן, לוציפר רב־פנים, זייפן רגשות מוצלח קר כקרח, דובר ספרדית טובה ולא סובל את הניב הקובני, ג'נטלמן הסוגד למזל ומעניין: דקסטר.
דקסטר מורגן אוהב לחסל אנשים רעים זה חלק ממנו ומזהותו, וכמו שאנשים שטופים במחשבותיהם בחיי היום־יום הדוחקים, כך גם לדקסטר יש קול. זה קול אפל שמצוי בראשו המכונה ''הנוסע האפל'' ומניע אותו לרציחות, מין מצפן כזה שהתהפכה עליו דעתו. מצפון לא ממש יש לו.

דקסטר פועל גם בלילות עטורי מזל: הקורבן המתועד הראשון הוא שגריר אלוהים עלי־אדמות, והסיבה לבחירתו היא שדקסטר מחפש אנשים כאלו שלא עשוי מקשה אחת. הכומר דונובן נתקל בחוסר מזלו בחיישן התנועה של מורגן ומאבד בכך את חייו. ילד יכול לגנוב צעצוע מילד אחר ולא לחוש אשמה בשל כך, והכומר בחר להיות טורף ילדים כי הוא לא שלט בזה, הוא ריטש את קורבנותיו כמו כריות מרוב שהוא לא שלט בזה. אז גם קדושים נרקבים ומתים, ורק השליט האמיתי מעביר הילוך: הכל נמשך הלאה עד לפעם הבאה שהנוסע האפל יתעורר מחדש, לפחות בהתחלת הסיפור.

אלא שאז מגיע רוצח חדש לשכונה ודקסטר פתאום מתעורר מתרדמתו החברתית המאולצת והכריש השני שוחה שחיות שכאלו מסביבו וקונה את ליבו. הוא מארגן רציחות פאר תואמות מבחינה טכנית ומקצועית ומפזר עותקים לעיניו של דקסטר הסקרן וחיטוטי המשטרה. הפשעים מדיפים ריח אמנותי ומזוויע, והכל מתפזר במים השכונתיים האמריקניים אי שם בג'ונגל הבטון. סיפור לא שגרתי על רוצח מיוחד וקצת משעשע עם פרספקטיבה מתקדמת ומוזרה מנקודת מבטו של רוצח.

» ביקורות נוספות של אָמוֹן
» ביקורות נוספות על דקסטר חולם חלומות אפלים