ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 14 בנובמבר, 2022
ע"י סייג'
ע"י סייג'
אני לא הכי במצב לכתוב ביקורת כרגע, אבל אני אשתדל לעשות עבודה טובה.
קודם כל, הדבר שהכי זכור לי מהספר הזה, מהחוויה הראשונה שלי איתו הכוונה - זה שהוא היה מצחיק!
אז למה לעזאזל, בפעם השנייה, מצאתי את עצמי בוכה?
יש משפט שאני אוהבת לחזור עליו: "שני אנשים לעולם לא יקראו את אותו הספר".
זאת אמת על חווית הקריאה שאנשים שוכחים לפעמים, אבל לא אני, בגלל זה אני נוטה לקרוא את הספרים שברשותי יותר מפעם אחת.
כי הזמן הופך אותי לאדם שונה, וגם לגרסה הנוכחית שלי מגיע לקרוא את הספרים שנהניתי מהם בעבר.
בכל אופן, מה שאני מנסה להגיד, זה שאני מניחה שקראתי את הספר הזה בתור שני אנשים שונים.
כי ניסיתי למצוא משהו שהגיוני לצחוק ממנו - ופשוט לא הצלחתי, הייתי לגמרי עיוורת לסיבות שבגללן חשבתי בעבר שהספר הזה קורע.
אני חושבת שזה כי מה שהכי בלט לי הפעם בספר הזה, זה הייאוש של אגתה לשכנע את סופי לעשות את הדבר הנכון.
אבל רוב מי שיקראו את הביקורת הזאת כנראה לא יודעים על מה אני מדברת כרגע...
אז אפילו שאני עייפה, מאוד, אני אנסה לעשות לכם טובה ולהכין לכם תקציר של אירועי הספרים הקודמים.
אה, וכמובן שיש בביקורת הזאת ספוילרים לספר הראשון והשני בסדרה.
ספר ראשון: סופי ואגתה מגיעות לבית הספר לטוב ולרע.
אגתה שנראית כמו מכשפה מוצאת את עצמה בבית הספר לטוב, מוקפת נסיכים ונסיכות, צאצאים של גיבורי האגדות.
סופי הבלונדינית, שנראית כמו נסיכה ותמיד רצתה להתחתן עם נסיך ולהיות מלכה, מוצאת את עצמה בבית הספר לרע, מוקפת בילדי הנבלים.
סופי רוצה להוכיח שהיא נסיכה ושהיא שייכת לבית הספר השני, אגתה רוצה לחזור הביתה.
כשאגתה מגלה שיש מחיר גבוה מאוד להיכשלות בשיעורים, ושאין מצב שהיא וסופי יוכלו לשרוד בעולם הזה, היא משכנעת את סופי שהן צריכות לחזור הביתה.
הן מגיעות למנהל בית הספר ומבקשת ממנו שישלח אותן הביתה, אבל העט המספר כבר התחיל לכתוב את האגדה שלהן...
אז הדרך היחידה חזרה הביתה, לעולם הקוראים שבו אין נסיכים ושום דבר שכזה, זה שסופי תוכיח שהיא לא שייכת בבית הספר לרע.
לשם כך סופי צריכה נשיקה מאהבת אמת, כי הרי בוודאי שהיא לא מכשפה אם יש לה אהבה.
סופי מחליטה שהקורבן יהיה טדרוס, בנו של המלך ארתור, וזה די ברור שהיא מעוניינת בו מסיבות שיטחיות.
היא משכנעת את אגתה לעזור לה, אבל בסופו של דבר מסתבר שטדרוס שייך לאגתה, וסופי ואגתה נהיות אויבות.
אני לא כל כך זוכרת, אבל זה איכשהו מסתיים בכך שמנהל בית הספר מנסה להרוג את אגתה, ואחרי שסופי מגנה על אגתה בגופה וגוססת בידיה, אגתה מנשקת אותה.
נשיקה של אהבת אמת, סופי ואגתה חזרו בחזרה לכפר שלהן, שאגב, נקרא גבלדון.
ספר שני: אגתה וסופי הצליחו לחזור הביתה, אבל הן השאירו מאחור את טדרוס שרוצה את הנסיכה שלו - אגתה, בחזרה.
מסתבר שאגתה גם מתגעגעת לטדרוס, ושהחברות של סופי כבר לא מספיקה לה, והיא כנראה מביעה משאלה להתאחד איתו ומה שקורה זה שסופי לא מוכנה להישאר בכפר לבדה, עם משפחה שהיא שונאת ומוכנה לסבול רק בגלל שיש לה את אגתה - אז היא חוזרת ביחד עם אגתה לבית הספר לטוב ולרע, ושם הן מגלות שהנשיקה שלהן שינתה את בית הספר ושעכשיו הוא מחולק לבנים ובנות.
אז עכשיו הבנים מנסים להרוג את הבנות, וזה לא הגיוני, בנות לא יכולות להסתדר ללא בנים ולהפך, אבל זה איכשהו מה שקורה.
סופי נורא מרוצה מזה כי היא ואגתה הפכו לגיבורות בבית הספר לבנות, אבל אגתה כמובן לא נופלת בפח וחושדת שמשהו בבית הספר לא תקין.
איכשהו קורה שאגתה מתאחדת עם הנסיך שלה, ועל ידי כך שאחת המורות משכנעת אותם שסופי רעה ושהם לא יוכלו להיות מאושרים כשהיא בסביבה - הם מנסים לסלק אותה מהאגדה שלהם, בחזרה לגבלדון, ובעצם בוגדים בסופי.
אבל מסתבר שזה היה טריק, ועצם זה שאגתה נפלה בו, איכשהו מוביל לכך שסופי מנשקת את מי שהיא חושבת לאימה המנוחה, אבל בעצם רוחו של מנהל בית הספר המורשע והנשיקה שלה מחזירה אותו לחיים.
אגתה וטדרוס מגורשים לכפר, וסופי נשארת בבית הספר עם מנהל בית הספר שעכשיו נראה צעיר וחתיך.
אז הנה, ניסיתי להשלים פערים וכנראה שהייתי יכולה לעשות עבודה יותר טובה, אבל אני עייפה והסרט היה כל כך גרוע ושונה מהספרים בכמה דברים, ככה שזה קצת בילבל אותי בקשר למה שבאמת קרה בספרים הקודמים.
הסרט באמת גרוע, אבל זה לא אומר שלא נהניתי ממנו.
אני חושבת שרק מי שקרא את שני הספרים הראשונים יכול להבין מה לעזאזל הסרט הזה ניסה לעשות, ולמרות שהוא בשורה תחתונה ממש מגוחך בעיניי, זה היה די מבדר.
כאילו, הסצנה הזאת שבה טדרוס מופיע בפעם הראשונה וסופי פשוט חושקת בו בגלוי...
וכל ההופעה שלו עם החרב כאילו הוא פאקינג טווס שמשוויץ בנוצות שלו... זה היה כל כך מצחיק.
היו הרבה רגעים מצחיקים בסרט, אז נהניתי ממנו, אבל הוא היה כל כך לא נאמן למקור בדברים שאני מחשיבה לקריטיים, שקצת לא ידעתי איך לאכול אותו.
עד שראיתי את סומן צ'יינני עצמו באחת הסצנות בסרט, יושב בשולחן כחלק מסגל המורים, והבנתי שאם כותב הסדרה מרגיש סבבה עם זה שהסרט כל כך גרוע...
אז מי אני שאתלונן?
אני מתלבטת אם להמשיך לדבר על הסרט, או להתרכז בספר.
אני אתרכז בספר, כי יש לי תחושה שתמיד יהיה אפשר לדבר על הסרט אחר כך.
אני לא יכולה ממש להגיד הרבה מבלי לחשוף ספוילרים...
בפעם הראשונה שקראתי את הספר הזה הייתי לגמרי מרוצה מהסוף, ונשארתי עם טעם של עוד.
בפעם השנייה, פחות או יותר אותו דבר, אבל אני ללא ספק רוצה להמשיך עם הסדרה רק כי מעניין אותי הסיפור של סופי.
אני קצת לא מבינה את עצמי כרגע, בכלל נהניתי מהספר הזה?
אם לא הייתי נהנית ממנו, הייתי מסוגלת לשבת שלוש שעות ביום חול ולסיים אותו?
כנראה שלא.
אז כנראה שנהניתי.
סתם, זאת פשוט לא תקופה הכי טובה, אז אני קצת מתקשה למצוא הנאה בדברים.
בכללי כשאני חושבת על זה, להתבגר זה קצת עצוב...
כאילו, בעבר הייתי כל כך אינטנסיבית, בקטע מבחיל ממש, אבל לפחות היו בי חיים!
עכשיו אני כמו זומבי.
זומבי ללא תקווה לעתיד.
אני באמת מנסה למצוא משהו שאני יכולה לשתף שהוא לא ספוילר, וזה נורא קשה.
אה, קודם כל - סופי עדיין רעה.
אני לא אגיד מה היא עושה בספר הזה, אבל יש בה רוע כזה, שהוא מעבר לאנוכיות וניצול.
אבל לפחות היא מודעת לו ולא מנסה לשכנע את עצמה שהיא טובה!
הקשר בין טדרוס לאגתה חמוד.
הם עוברים משברים מההתחלה, וזה רק מחזק אותם, וללא ספק יש יותר הבנה וההעמקה של הקשר שלהם בספר הזה.
כשאני חושבת על זה, יש מגוון סיבות ללמה שאני אבכה מהספר הזה.
יש בו הרבה דברים קטנים שיודעים ללחוץ איפה שכואב לי.
גברים חתיכים ללא חולצה? - נקודה כואבת.
דמות שלא רוצה להיות מלכה? - נקודה כואבת.
מישהי שרוצה אהבה ופוחדת להישאר לבד ונטושה? - נקודה כואבת.
יחסים מורכבים בין אנשים שאוהבים אחד את השני אבל לא מצליחים להסתדר? - נקודה כואבת.
להרגיש שמישהי אחרת יותר מתאימה לגבר שלך ממך? - נקודה כואבת.
אני לא יודעת איך גבר כתב את הסדרה הזאת.
הוא כנראה ממש טוב בעבודה שלו, אז למה הוא לא יכל ליצור גם סרט טוב?
(כתוב איפשהו שהוא גם מפיק סרטים, אז אני רק מניחה שהוא היה מעורב בסרט)
קודם כל, לא הבנתי את איך שהוא חשף את השם של מנהל בית הספר על הסצנה הראשונה, כשבסדרה השם נחשף רק בספר השלישי.
אחרי זה הוא השמיט את האלמנט של המסכה ואת זה שלא יודעים אם מנהל בית הספר הוא התאום הטוב או הרע.
אחרי זה הוא הופך את סופי לדמות שהיא קורבן של מנהל בית הספר, ולא מישהי שמנצלת את אגתה כדי להשיג את האושר שלה עם טדרוס.
ובקושי יש מורים בסרט!
הזאבים נראים ממש טוב... כאילו זו פעם ראשונה שחשבתי שזאב נראה סקסי.(הם היו על שתי רגליים מן הסתם)
מה גם שהזאבים הם בעצם נשמות של תלמידים מבית הספר לטוב ונסיכים לשעבר - אז זה נתן לי את ההרגשה שמותר לי להידלק עליהם.
לא יודעת, ללא ספק היו כמה דברים מהנים בסרט, אבל נראה לי שזה רק כי הראש שלי מעוות ומכוון ככה - שהוא תמיד יצליח למצוא הנאה גם בדברים הכי מטופשים שיש.
קיצר, אין לי מושג מה אני רוצה להגיד.
הסרט היה כל כך גרוע, אבל הוא קצת לא יוצא לי מהראש.
חחחחח, לא יודעת למה עלה לי לראש הפרצוף של טדרוס מהסרט עם הפנס בעין והדרך שבה הראש שלו קצת נוטה לאחור וגורם לסנטר שלו להיראות מוזר.
בחיי שלרגע תהיתי אם הסרט הוא פרודיה על סדרת הספרים, כי זה קצת הרגיש כמו בדיחה.
אני מניחה שצריך לצפות בסרט כדי לדעת למה אני מתכוונת.
אפילו שהוא שעתיים אם אני לא טועה, הוא עדיין הרגיש אנמי באיזשהו מובן.
בית הספר עצמו הרגיש ריקני, התפאורה מאוד דלה בעיניי, מעבר לשמלות היפות לא היה שם הרבה.
והוא באמת היה מגוחך בכל כך הרבה מובנים!
אבל אני מניחה שאני מעדיפה סרט מגוחך שאפילו לא מנסה להשתוות למקור, מאשר סרט שנכשל למרות כל המאמצים.
הסצנות שבהן סופי מתהלכת בבית הספר כאילו היא על מסלול אופנה- פשוט קרעו אותי!
זה היה כל כך, אלוקים, אני לא יודעת איך להסביר לכם כמה גרוע הסרט וכמה נהניתי מהדרך שבה הוא בחר להיות גרוע.
זה ברמה...
שאני קצת רוצה שתצפו בו עכשיו, כדי לראות אם תסבלו או תהנו.
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
