ביקורת ספרותית על חף מפשע מאת ג'ון גרישם
ספר טוב

---

כשגמרתי את קריאת הספר , נכנסתי לאתר סימניה וקראתי את הביקורות. עמוס רשמים עמוקים, הבנתי את המתאכזבים. אין זה סיפור שבלוני של הסופר גרישם, אלא הוכחה לגאונותו כמספר.
הכל התחיל בגלל ה"קורונה" והימים הרותחים האלו. הנה אני, שלא נמנה על חובבי הסופר וסגנון כתיבתו, קורא בלית ברירה ספר של גרישם והתגובה הראשונית שלי .. אכזבה. היכן השטיקים הספרותיים של הופעת ראיית הזהב ברגע שכלו כל הקיצין והצדיקים המוחלטים זוכים מול הרשעים המנוולים?
וכעבור שעתיים של קריאה נמצאתי במתח אמיתי, על אירוע ממשי, כשהתהליכים המשפטיים סוגרים על שני אנשים שכל חטאם הוא הביזריות שלהם ו... אמונתם במערכת המשפט.
רון נידון לתליה ומבלה אחד עשרה שנים באגף הנידונים למוות וסמית באגף הנידונים למאסר עולם.
גדולתו של גרישם היא בהבנתו כי המסמכים האמתיים והתהליכים המקוממים של "מערכת הצדק" כמו האטימות הרוטינית של בתי הדין, מדברים בעד עצמם. אין צורך להוסיף על זה.
מזעזעים יותר הם שני דפי תמונות של גיבורינו. שנגרסו בגלגלי הצדק.
קשה לקרוא את הספר כי העובדות חובטות בתודעה. החל מהמנגנון המעוות של התביעה, שמרגע והגיע לקונספציה, הוא מסרב לבחון את דרכו ומשתמש גם בראיות מפוקפקות כדי ל"בסס" את ההרשעה, דרך השימוש הנאלח בדעת קהל כמו עיתונות ואמצעים אחרים וכלה בהתעלמות ממצבם וכשירותם של הנאשמים.
חלק זה הוא תמרור אזהרת לכל תהליך החלטות באשר הוא, לאו דווקא בתחום המשפט.
ועוד מסקנה חשובה מספר זה. אנחנו נמצאים בעולם זורם, הכל משתנה. אין "חידוש נעורים" לנאשמים , והנזק שנגרם להם אינו בר תיקון,( אמנם הוא בר פיצוי). חלק מ"הרשעים" המשיך בתפקידו, ומבחינה זאת ,"סובב סובב הרוח ואל מקומו שב הרוח, הכל הבל".
ועם זאת יש שינוי ויש התפתחות.
לדעתי זהו ספר חובה, בלימודי אזרחות.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על חף מפשע