כימים אחדים, כך הוא מרגיש כשדמותה צפה בזכרונו.
כימים אחדים, כך הוא לוחש לעצמו באשמורת ראשונה.
נדמה כי אין אהבה כזאת. גבר שאוהב כל כך את מושא אהבתו שהוא מוכן להפוך עבורה הרים וגבעות, לטוס אל הכוכבים בחזרה.
יעקב מאוהב ביהודית מהרגע שראה אותה. הוא לא מצליח להסביר במדויק מדוע הפכה להיות זו שתגנוב את ליבו אך הוא אוהב אותה בנאמנות.
מוכן להמתין לה ככל שתחפוץ, לארוב לה עד הרגע שהיא תשבה בקסמיו. מוכן ללמוד עבורה את רזי העולם, לפתוח את ליבו בפניה, צוהר כמוס אל ציפוריו האהובות שרגע פריחתן מולה במעוף ססגוני הוא הרגע המכמיר והיפה ביותר בספר- הרגע שיעקוב מגיש לה את ליבו על מגש, הינה אני, אני כאן, אני שלך לעד, לא משנה מה.אני אחכה לך עד האינסוף ואחריו.
גם משה רבינוביץ' אוהב אותה בדרכו. אהבה שקטה, כמעט בלתי מורגשת, הוא לא צועק את מילותיו ואת כוונותיו, אלא אוגר לתוכו את צרותיה ומנסה להפחית מהן כמיטב יכולתו, בעדנה, חרישות והתחשבות. ללא מילים אך עם כוונה עצומה שמחפה על המילים החסרות.
הלב מרטיט והנשמה נפתחת לנוכח השניים שאוהבים אותה בחוזקה, כל אחד בדרכו, לפי הבנת ליבו אך בכנות, עוצמה ותשוקה רבה.
" את סירות הנייר הניחו הבחורים על המים והניחו להן להיסחף בשטפם. כמאתיים פסיעות הפרידו בינם ובין הכובסות, וסירות רבות ספגו מים והתפוררו, אחרות התהפכו וטבעו, או נהדפו אל הגדה ונתקעו בחישות הקנים. המעטות שהגיעו נחסמו בידי הנערות, שהיו כה להוטות אחריהן, עד שביקשו לנקר אישה את עיני רעותה כדי לקבל ' קורבליק לובוי'"
שלושה גברים. אישה אחת. עץ אקליפטוס הנישא אל על, רם מעלה, זקוף איברים ופשוט ענפים.
עורבים החגים בתוך הרקיע ותינוק אחד ששמו זיידה, שם המניס את מלאך המוות המבולבל בכל פעם שהדרדק ניצב אל פתחו.
ריחות בישול מרחפים על פני האוויר, נישאים אל ניחרי כולם ובלוטות הרוק עובדות שעות נוספות, נוטפות ריר של תאווה וכמיהה.
קיבוץ קטן בקצה הארץ, בו כולם מכירים את כולם. אישה וילד אשר מלינים עליה מי האב, מרננים. ילד ושלושה אבות שמחד גיסא לא ידוע מי האב האמיתי אך מאידך שלושתם מרגישים תחושות קרבה אל הרך הנולד שברבות השנים דמותו מתעצבת לכדי נער צעיר ואף גבר.
שלושה גברים ושלוש אהבות לאישה אחת.
אלמן,
רווק,
נשוי.
שלושתם, בדרכם שלהם, מוציאים את ליבם ומניחים אותו על מגש של כסף בפני יהודית. האחד ליבו לב של שור ממש, עבה, נוקשה וגס רוח. השני לב שתקן אך חזק והשלישי ליבו הולם בפראות לנוכח ניחוחותיה של האישה ואף צעדיה, עם קול פסיעותיה מצטרף הלב בהדהודיו הקצביים, לב רך ונמס כחמאה.
והאישה? אין לדעת למי ליבה באמת שייך. שלושת הגברים כרוכים אחריה בעבותות של רגש עז והיא עצמה ממשיכה בנוקשותה, מהדקת אל ליבה את הבן האהוב, חוששת שמא יפרוש כנפיו ויפרח לו מן הקן.
שלושה גברים וסיפור אחד של יישוב שכוח אל בקצה הארץ, אין לדעת מה שמו, שם חיות דמויות ססגוניות, על גבול המיתיות, ויהודית אחת. יהודית שליבם של השלושה נתון אך ורק לה.
יעקב שיינפלד חוזה בדמותה לראשונה כאשר היא חולפת על פניו עם עגלה בשדה פרחים זהובים ששופכים אור קורן ונינוח על בבעותה, ליבו מחסיר פעימה.
משה רבינוביץ' השתקן שהתאלמן בנסיבות טרגיות מאישתו טוניה האהובה, שהותירה לו למשמורת את שני ילדיהם נעמי ועודד.
הסויחר גלוברמן הממולח, קר מזג ואף הערמומי שלעיתים מבקע את ליבו טוב לב מסוים.
כולם כרוכים אחר יהודית, אמו של זיידה. איש-איש בדרכו נוהה אחריה לפי דרכיו ואישיותו.
זהו סיפור נפלא ומרגש. מריר מתוק על בריות פשוטות שאנו מציצים אל תוך פתח חייהם. אל התוצרים החקלאיים שהם מניבים, השדות שהם חורשים, השתילים שהם שותלים. זהו שיר הלל לאהבה ולארץ ישראל היפה והפשוטה כאחד.
שתיהן שלובות זרועה, אהבת אישה ואהבת ארץ. סיפורים קטנים קטנים על אנשים גדולים מהחיים שבכל סיפור נפרע פסיפס נוסף מאישיותם ובתום הקריאה, ואף וימים לאחר מכן, הדמויות מתגלגלות בתוכך כמו יין בתוך כוס זכוכית צלולה שאתה מגלגל אנה ואנה, מביט בו בריכוז, כיצד צבעו האדמדם העז משתלב עם יופי הזכוכית ואינך יכול לשכוח מראה זה.
יהודית גנבה בצנעה ובלא יודעין את לב שלושתם ומאיר שליו בספרו היפה גנב את ליבי. עם תיאוריו המרטטים כפרפר קל כנף ועדין מראה, הוא שייט אל תוך נימיי ועורקיי. כציפור קלת נוצה הוא פרש כנפיו ופרח,
ביופי שפתו וביופי מחשבתו . כאשר שליו תיאר בתחילת הסיפור את המנהג שהגברים היו משיטים במימי הנהר סירות נייר אל אהובות עלומות, השורות הללו כבשו אותי וידעתי שתחת ידי מצויה פנינה נדירה ונכונה לי הנאה רבה ונחת גדול. לא שגיתי.
נהפוך הוא, הדבר התעצם. כאשר שיינפלד המתין בסבלנות ליהודית, תולה יום יום מפתקאותיו הצהובות, ואהבתו ניגרת אל תוך שלוליות של ציפייה, כאשר הוא עמל עם פועלו האיטלקי על ההכנות לחתונה, על הריקודים והשמלה וכל שאר הפיצפקעס, התמוגגתי. אלה היו תיאורים כל כך יפים, עדינים ומקסימים.
ספר ישראלי במיטבו אך עם נגיעות פנטזיה קלילות שרק מדגישות את המסתורין , היופי והטרגי הנמהלים בו. הספר הוא כמו יין טוב שמשתבח עם השנים.
"באמיריו הגבוהים קיננו עורבים., ובעונה ההיא כבר היה אפשר להבחין בצאצאים שהיו גדולים כמעט כהוריהם והחלו בלימודי התעופה. "
" נראתה יהודית ליעקב כאילו היא שטה לאטה בנהר הרחב, זהבהב-ירקרק, שאין לו מצרים."
שיהיה גמר חתימה טובה וצום קל לצמים. אלה זמנים של חשבון נפש והתבוננות עצמית. לזוגות שבינינו, במידה וזו אהבה אמיתית, שימרו על הזוגיות שלכם בחוזקה כי קשר אמיתי, כנה ,חזק, ללא אגו, ללא אנוכיות והתחשבנות על כל צעד ושעל, קשה מאוד להשיג. במיוחד בימינו אנו הטכנולוגיים שמעניקים אשליה של היצע רב, אך רק לכאורה, נדמה שזה מצרך נדיר במיוחד. זו מסקנתי העיקרית מן הספר.
