ביקורת ספרותית על דואר ספרותי - איך להיות (או לא להיות) לסופר מאת ויסלבה שימבורסקה
ספר טוב

---

בימים אלו של חוסר ודאות קיומי בכל המובנים, אולי כדאי להפיג את מצב הרוח עם ספר שהוא גם פנינה ספרותית, גם סוג של מדריך לכתיבה (או יותר נכון איך לא לכתוב) וגם מלא בחוש הומור, חוש הומר עצמי, ציניות, עוקצנות וסרקזם, לעיתים אפילו חד ופוצע, כל זאת יחד עם הרבה חכמה ואינטיליגנציה ספרותית.
הספר הזה, המתורגם להפליא על ידי רפי וייכרט, הוא למעשה תגובות קצרות של ויסלבה, שהייתה עורכת של כתב עת ספרות, לכותבים מתחילים ששלחו את הגיגיהם, שירים, ספרות יפה ופרוזה, לפרסום. כבר נכתב הרבה על כמות הכותבים בימנו, אני לא יודע, אבל אני יכול להניח שכיום הוצאות הספרים או העורכים, לא דוחים את הכותבים בצורה מקורית ושנונה כמו ויסלבה, ומסתפקים בתגובות קורקטיות, אם בכלל.

אז נכון, לפעמים זה נראה קצת מוגזם, ובוודאי שעדיף לקרוא את שיריה של ויסלבה, אבל לא מזיק להיחשף לצדדים אחרים שלה, ומלבד זאת כדאי לא לשכוח שזה ליקוט של תגובות שנכתבו במשך שלושה עשורים ארוכים. אני מניח שלא כל התגובות היו כאלו.
כששאלו את ויסלבה 'האם כאשר ראית לנגד עיניך יצירה של מי שרוצה להיות משורר, יצירה חסרת מגן ורועדת מחרדה, לא חשת שאת חסרת לב'? והתשובה של המשוררת הייתה: 'חסרת לב'? אני עצמי התחלתי משירים גרועים ומסיפורים קלושים. ואני יודעת שדלי של צוננין הנשפך על הראש הוא בעל סגולות ריפוי'. חסרת לב לעומת זאת הייתי כאשר מישהו שהציג את עצמו כמורה כתב עם שגיאות כתיב".

כיון שהספר כבר נודע ומצוטט במקומות רבים אז אצרף כמה נקודות ודוגמאות מתוך הספר השנון והמיוחד הזה, ואשתדל לא לצטט דברים שנתקלתי בהם בעבר.

ראשית, ויסלבה סולדת מבנאליות ומחוסר מקוריות, הנה שתי דוגמאות מיני רבות:
"'תשנו מה שאתם רוצים ובלבד שתפרסמו!' – שינינו לגמרי ויצא לנו שירי לוזאן (אדם מיצקביץ' מגדולי משוררי פולין), למרבה הצער הם התפרסמו מזמן".
"ובכל זאת, בחור צעיר ובעל רעמת שיער צריך להכיר את השירה שקדמה לו, ולוּ רק כדי לחסוך עמל מיותר. הרי יכול להיות שתכתוב את "מלך־רוח" ("מלך־רוח": פואמה שנכתבה בשנים 1849-1845 בידי יוליוש סלובצקי, מגדולי המשוררים הפולנים במאה ה־19) ואחר־כך תצטער שמישהו כתב אותו לפניך".

הקיטש והקלישאות מעוררות את זעמה, הנה דוגמה אחת:
"לפי שעה יש כאן קלות כתיבה ילדותית נטולת דאגות בכל נושא שצץ בראש. המילים נשפכות כמפולות סתיו. כדאי מדי פעם בפעם לנשוך את העיפרון ולהתבונן בייאוש בחלון".

כתיבה עילגת ומשובשת מוציאה אותה מדעתה:
"לרופאים טוב, תמיד הם יכולים לרשום איזשהם כדורים. בשביל הברנז'ה שלנו שום חברת תרופות לא המציאה כלום. אנו ממליצים אפוא על כללי הדקדוק, שלוש פעמים ביום".

יש גם לעג לשם לעג:
"אדון ברונק היקר, לא המשורר הזה, וגם לא אחרים שאנו מכירים באופן אישי, וגם לא שום משורר אחר, לא כתבו משהו מעולה תחת השפעה ישירה של וודקה. מה שטוב נוצר מתוך פיכחון נורא, בלי שום שאון מענג בראש... לו היה האלכוהול שותף ליצירת שירה גדולה, אזי כל אזרח שלישי בארצנו היה לפחות הוראטיוס".
"'הבחור שלי חושב שאני יפה מידי בשביל לכתוב שירים טובים. מה אתם חושבים על אלה שאני מצרפת?' – אנחנו חושבים שגברתי באמת נערה יפיפייה".

אבל אין רק לעג ריקני, יש גם תובנות, הראשית שבהם היא היכרות נרחבת עם היצירה הספרותית הגדולה לדורותיה:
"אין ספק שביטחון עצמי בכתיבה הוא דבר מאוד רצוי. רק תלוי איזה, שכּן יש שניים. האחד נובע מהעובדה שהכותב קרא מעט מדי. בהיעדר קנה מידה כלשהו להשוואה, השיר הקטן הראשון על כך שבאביב אפילו השמש בהירה יותר, יכול להיראות בעיני המחבר כיצירת מופת שאין מושלה, שאחריה מגיעה מייד יצירה נוספת. הסוג השני של ביטחון עצמי לא מביא עימו למען האמת הארות פתאומיות, לעומת זאת הוא מעניק ערובה גדולה יותר לתוצאות מוצלחות. צריך לעשות היכרות עם ספרות העבר והספרות בת זמננו. לחשוב אם הכול כבר נאמר ובדרך מְספקת לחלוטין. במידה שלא — אולי הגיע תורך? ואז מופיע הביטחון מספר שתיים. על טקסטים שצומחים מהשראה כזאת כבר אפשר לדון".
ועוד אחד:
"על כן מוטב שיקרא שירה טובה ושיקרא היטב, כלומר יבלוש אחר האפשרויות הרבות מספור של כל מילה שמשתמשים בה. הרי מדובר באותן מילים שקבורות מתות לגמרי במילונים או חיות חיים אפורים בדיבור היומיומי. איך זה קורה שבשירה הן נוצצות בחגיגיות כאילו היו חדשות לגמרי וממש כרגע הומצאו בידי המשורר? זה בדיוק העניין".

ולסיום, יש גם הגדרות קולעות כמו זו: "להגדיר שירה במשפט אחד – מה לעשות שאנחנו מכירים לפחות חמש מאות הגדרות נפלאות, אך לא אחת מהן נראית לנו מדויקת וכוללנית בו בזמן. כל אחת מבטאת את רוח תקופתה. הספקנות המולדת מונעת מאיתנו ניסיון הגדרה חדש. אבל נזכרנו באפוריזם יפה של קארל סנדברג: 'השירה היא יומן שנכתב בידי בעל-חיים ימי, שחי על היבשה והיה רוצה לעוף' מתקבל על הדעת לרגע?".

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על דואר ספרותי - איך להיות (או לא להיות) לסופר