איך להגדיר את הספר הקצר חוץ מיוצא דופן.
לא ז'אנר מסויים כמו מתח/רומן/דרמה קלאסי אלא כולם ופשוט אחר. ספרותי ולא במובן המשמים-מעצבן, ונוקב לעתים. והכתיבה. עמודים רצופים, אין פסקאות, המון פסיקים צריך או לא, אין כמעט נקודות בכלל. אין "!?-() וצריך להיכנס לאווירה ולהסתגל.
בגוף ראשון, סיפורו הבלתי אפשרי של פרופ' נתן בן חיים מהטכניון, אסטרופיזיקאי בן קרוב לחמישים הנשוי לנעמי הצעירה ממנו בשנים רבות ומגלה שיש לה מאהב. נקלע שלא ברצונו לשרשרת אירועים מטורפים המשבשים את חייו לזמן מה אחרי הלילה המטורף בו נתקל בטיפוסים אולטרה-הזויים.
אז עיקרי הדברים עם קצת מהמקור משולב בהם.
'הרגתי אותו, קריזה רגעית, עכשיו בלילה הזוי נוסע בחיפה עם גופה במכונית מחפש להיפטר ממנה, במזבלה ובחצר של אמא, ששונאת רגשנות ורואה במתנות מחווה חנפנית לא הולך, היא עוזרת לקבור אותו ברעיון מטורף והגיוני בצורה מעוותת, וגרמתי בעקיפין לא באשמתי למוות נוסף, וחברי אנטון קצין במשטרה רק שלא יחשוד, נעמי חשה שמשהו קורה כאן, אבל אין גופה אין רצח, נכון, וסטודנטית מטורללת עם פנים מקופחים, מתאהבת בי ואני צריך את זה כמו דיזנטריה, קולגה ממורמר לא קיבל ג'וב וטוב שכך, הוא לא יכול לנהל מכולת, וחבר ילדות שלא ראינו המון שנים מת, ושכנעתי את אנטון ונעמי לבוא להלוויה, שימי לרר לא ימות עוד פעם ולא הבינו מה הטעם, אבל יש לי סיבה'.
והתפתחויות משמעותיות שמשנות הרבה.
לקראת הסוף ארוחת ערב מוזרה עם חברים, דיון על סרט שאז היה להיט וחלום תמוה.
וממש בסוף טוויסט אמיתי ומפתיע.
"אני לא מסוגל להוריד את העיניים מן התמצית המזוקקת והדוחה הזאת של הרדוקציה האנושית" (רגע מסויים)
"המיזבלה העירונית, שם אין צורך במעדר, אפשר לחפור בידיים...הריח שלו ישתלב בסירחון הכללי...בצ'ק פוסט שמאלה ובשווארמה אני עוצר וצועק למוכר בטון נחוש ומזוקק מתסביכים סלח לי, איפה כאן המיזבלה"
"הבעת רגשות נתפסה אצלה כרגשנות, היא טענה שאנשים מעדיפים להתמכר לפאתוס החלול והחגיגי הזה רק משום שאין בהם אומץ להתמודד עם האיזור האפור והקשה באמת" (אמא שלו).
התפרצות X אינה מחלה אלא תופעה קוסמית.

















