הרביעי של קסטל-בלום שאני קורא לאחר שניגשתי לראשונה לספריה לפני כשנתיים. בספר זה מספר סיפורים, ברובם לא קצרים, כשהקו המחבר בין עיקרם הוא הבדלי התרבויות ישראל/ארה"ב שחווה ישראלי/ת שחי/ה באמריקה תקופה קצובה. אוהב את הכתיבה הריאליסטית של אורלי ק.ב., בשונה מספריה האחרים שקראתי מצאתי בספר הזה הרבה הומור, לפחות פעמיים הביא אותי לצחוק בקול. לדעתי הספר הטוב ביותר שלה שקראתי עד עכשיו.

הוא איבד את זה. או שאני איבדתי את זה. ספר מגוחך (ואהבתי מאד לא מעט ספרים של מורקמי)

וואו! הפוקנר הראשון שלי והוא מעולה. לא קל לקריאה, מחייב קריאה כפולה של חלקים מהספר כדי להבין רמזים שפוקנר הטמין בו, אבל זה זה עושה את הקריאה אפילו יותר מהנה. למשל, כשהגעתי לשליש הספר חזרתי וקראתי בו מהתחלה. כך עשיתי עם עוד חלקים של הספר, קצרים יותר הפעם. אין לי ספק שאשוב ואקרא אותו בשלמותו באחד הימים. מומלץ מאד לקוראים למרחקים ארוכים!

מבוא מצויין להיסטוריה של הכלכלה לכל מי שאיננו כלכלן מקצועי.

עוד ספר נפלא של אליס מונרו.

ספר ילדים מהסוג המשעמם. הראשון של אישיגורו שאני מנסה, כנראה יהיה גם האחרון.

כשקראתי בצעירותי את הזמן הצהוב, חיוך הגדי ועיין ערך אהבה של דויד גרוסמן כשרק יצאו לאור, מאד אהבתי אותם. אחר כך קראתי את אשה בורחת מבשורה שהרבה פחות אהבתי ומאז נפרדו דרכינו. אני ידעתי זאת, הוא לא. היום כשאחת הדרכים שלי להתמודד עם ההלם של מחדל וטבח ה-7 באוקטובר 2023 הוא קריאה כמעט בולמוסית, הגיע לידי גם ספרו "ספר הדקדוק הפנימי" ו..וואו. איזו כתיבה, אילו עיני רנטגן אל המחשבות והתחושות של מתבגר בישראל של שנות הששים והשבעים של המאה שעברה. זהו ספר פשוט נפלא. בדרך כלל אני קורא כארבעה ספרים במקביל, הפעם מצאתי את עצמי קורא יותר ויותר מה"הדקדוק" על חשבונם של הספרים האחרים. מומלץ.

כשקראתי בצעירותי את הזמן הצהוב, חיוך הגדי ועיין ערך אהבה של דויד גרוסמן כשרק יצאו לאור, מאד אהבתי אותם. אחר כך קראתי את אשה בורחת מבשורה שהרבה פחות אהבתי ומאז נפרדו דרכינו. אני ידעתי זאת, הוא לא. היום כשאחת הדרכים שלי להתמודד עם ההלם של מחדל וטבח ה-7 באוקטובר 2023 הוא קריאה כמעט בולמוסית, הגיע לידי גם ספרו "ספר הדקדוק הפנימי" ו..וואו. איזו כתיבה, אילו עיני רנטגן אל המחשבות והתחושות של מתבגר בישראל של שנות הששים והשבעים של המאה שעברה. זהו ספר פשוט נפלא. בדרך כלל אני קורא כארבעה ספרים במקביל, הפעם מצאתי את עצמי קורא יותר ויותר מה"הדקדוק" על חשבונם של הספרים האחרים. מומלץ.

קריא, קולח, ישראלי, אבל לא משאיר כל חותם. הייתי נותן לו דירוג של 3.5 כוכבים, אך באין דירוג כזה נתתי לו 3.