ביקורת ספרותית על הצילו מאת מריאן פאואר
ספר לא משהו

---

תחילת מסעה של מריאן פאואר הזכירה לי שיר אהוב-"הבלדה על לוסי ג'ורדן" שבגיל 37 הבינה שחיה באותו מסלול ומעולם לא היתה בפריז. מריאן, עיתונאית פרילנסרית במשרה חלקית מלונדון- מתעוררת בגיל 36 למציאות חייה-אין לה כלום. גורנישט. לא זוגיות, לא בית (שוכרת דירה עלובה), אפס חסכונות ועודף משקל קל. המצב בטטה למרות שמשדרת 'אני בסדר' לעולם. היא מחליטה לשנות דרך ספרי הדרכה לעזרה עצמית בתקווה לשיפור חייה ולפרוץ קדימה.
גילוי נאות- אני מתייחס לספרים אלה וסדנאות הניו אייג' כשטות וטובים לחשבון הבנק של מי שכותב או מעביר.
והפעם הוספתי [התייחסויות].
יש להודות שהספר חושפני ועם אומץ לספר על המסע המטלטל והמטורף ולתת למחברת קרדיט.
מריאן מחליטה לפתוח שנה חדשה במסע של שנה וכל חודש מוקדש לנושא וספר מסויים ויישומו. בראשון לינואר, בהמלצת ספר להתעמת עם חשש נכנסת לאגם מים קפואים ואחרי ההלם הראשוני מתרגלת. בהמשך מבקשת בפאב מנגן הטרומבון לתת לה לנגן קצת ומהברמנית למזוג לעצמה את המשקה שלה, מדגמנת בעירום וצונחת (חוויה קשה עבורה). הכל כדי לשבור את השגרה ולהעז בתקווה שתשתנה.
בפברואר- בדיקת מצבה הכספי בעקבות ספר גורם להלם כשנוכחת לדעת כמה הוא גרוע, כמה בזבזה על שטויות וחוב ענק. משלמת הון על שיחות לאמה באירלנד כשיש חבילה ללא הגבלה בעלות אפסית ומרגישה אידיוטית. היא מדפיסה מאתר המחבר צ'ק ריק ורושמת לזכותה סכום עתק כי הוא מבטיח שתזכה אם רק תאמין... פרוייקט אחר הוא קבלת דחיות קטנות כדי ללמוד להתמודד עם גדולות יותר ומרוצה כשבבית הקפה החביב עליה מסרבים לתת לה קפה חינם. יששששש!!
והיא מתמכרת למסע הזוי וארוך ביישום עצות שקראה ועורכת רשימות מטלות מוזרות פחות או יותר.משתתפת בסדנאות של גורואים בגרוש (לאחת טסה לאיטליה) המעודדים קהל ענק לצעוק "אני אדם טוב! אני מאמין בעצמי! מגיע לי!" עוברת 'תרגילים' זוגיים והולכת על גחלים.
[כן, זה ישפר לך את החיים.תרגילים דביליים בזוג וכוויות בכפות הרגליים].
למה? כי הוא יודע, חכם, כריזמטי ומצליח. [כן, מצליח לעבוד על אווילים המאמינים לבולשיט שלו ומשלמים הון].
כי מה שטוב לפאריס הילטון טוב לה.
כי אופרה ווינפרי [אלילת הסמול טוק והטראש] המליצה על הספר או הסדנה החדשים ופורצי הדרך [של ה'גאון' התורן] שיהפכו אותה למאושרת, יוזמת ושלמה עם עצמה וחייה ישתנו לעד.
יש לה כמה חברות קרובות וקשר טוב למדי עם אחיותיה ואמה שעבדה כל חייה ורואה בבתה דור Y טיפוסי. מגיע לי בקלות.מתוודעת לטיפוסים למיניהם, חושפת עצמה ויוצרת קשרים. נעה בין 'היי' לדכאונות והתפרצויות בכי.
והדובדבן שבקצפת- בתום שנה פלוס בה מצבה הכלכלי החמיר הגיעה ההבנה שצריך ליהנות מהדברים הקטנים בהווה. אחרי שחזרה למציאות ורואה מה קורה בעולם כולל מלחמה בסוריה ופליטים אומללים - מבינה שמצבה לא כזה נורא ותפיסת עולמה תלויה בה.
יש חלקים טובים של גילוי לב, שנינות והומור לצד המגוחכים- טוב לי? רע לי? אני בדרך הנכונה? לא יודעת, אולי. תובנות בשקל תשעים ושיחות משמימות. על חלקים רפרפתי מהר (עם התקדמות הספר ובמיוחד הפרק על אקהרט סול והגילוי המרתק כמה הברוקולי טעים) בגלל האורך, החפירה, הסתמיוּת ותהיות של מתבגרת. מי שרוצה יכול לראות בספר פרודיה על ספרים אלה.

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על הצילו