ביקורת ספרותית על הצילו מאת מריאן פאואר
ספר טוב

---

נהניתי מהספר הזה.
העובדה שזה באמת התהליך האמיתי שהסופרת עברה...זה פשוט הפך את הכל להרבה יותר מעניין.
הסוף הטוב של הסיפור לא צפוי ולא מובטח כי זה החיים האמיתיים - וזה מה שגרם לי להיות שקועה בספר.

מריאן פאואר נמצאת במקום בחייה שחסר לה משהו.
היא מסתכלת על כל שאר האנשים בגילה וחושבת שהיא לא בסדר ושהיא צריכה להשתנות.
היא לא רזה, והיא רווקה, והיא שותה יותר מידי אלכוהול.
היא שמה לב שהיא קראה הרבה ספרי עזרה עצמית, וכששואלים אותה אם הספרים שהיא קראה אשכרה עזרו לה במשהו, היא מחליטה להתחיל את השנה החדשה שלה בפרוייקט שבו היא תקרא ספר עזרה עצמית בחודש ותתחייב ליישם אותו באותו החודש.

בהתחלה זה הולך סבבה, נראה שהיא משתלטת על דברים.
אבל פתאום נזכרתי שעל הספר כתוב "כיצד ספרי עזרה עצמית לא הצילו את חיי".
אז שיערתי שזה רק עניין של זמן עד שדברים הידרדרו.
וזה אכן קרה.

עבורי זה היה מאוד מעניין לקרוא.
אולי כי אני בעצמי מנסה להשתנות, ואני בעצמי קראטתי כבר ספרי עזרה עצמית, ונהניתי מהם, אבל לא באמת שיניתי כלום.
מריאן לעומת זאת משנה, אומנם בצורה מאוד הזויה ולא יציבה, אבל היא משנה.
היא לוקחת כל ספר שהיא קוראת לאקסטרה ולהגזמה ברמה שזה אפילו מזיק לה יותר מאשר מועיל אבל היא פשוט לא רואה את זה.

אני לא אגלה לכם את הסוף.
אני חושבת שזה ספר ששווה לקרוא אותו בעיקר אם את בעצמך באותה נקודה בחיים של מריאן.

היא עוברת מסע אמיתי, והיא מצליחה לכתוב את הכל בצורה מאוד סיפורית.
היא כותבת את השיחות שלה עם חברות כאילו היא ממש הקליטה אותן כשהן דיברו וציטטה אותן.
אין מצב שהיא זכרה את כל מה שאנשים אחרים אמרו לה מילה במילה, אפילו אם היא תעדה את זה באיזה יומן, זה עדיין בלתי אפשרי לכתוב ככה ולתעד בדיוק את מה שאנשים אמיתיים אמרו לה.

בעמוד האחרון של הספר היא מבהירה את הנושא.

בסך הכל אין לי שום טענות לספר הזה.
אם זה הטעם שלך והנושא מדבר אלייך ומתקשר אלייך באיזשהו אופן - אתה כנראה תאהב.
ואם זה לא, בכלל לא, אתה כנראה פחות תתחבר ואולי אפילו תתנשא על מריאן ועל הסיפור שלה.

הסיבה היחידה שהספר הזה הוא לא חמש כוכבים אצלי זה כי משום מה הייתה חסרה לי קצת התלהבות מהצד שלי.
הספר הזה לא הרים אותי לגבהות של רגשות והתרגשות.
הספר הזה לא בא כדי לבדר אף אחד וכדי שהסופרת תוכל לצחוק על עצמה.
הספר הזה מספר סיפור של מישהי שהיא באמת באיזושהי מצוקה נפשית וזה מתבהר יותר ויותר ככל שנכנסים עמוק לתוך הספר.

זה לא ספר שהוא מצחיק.
אבל הוא כן כתוב בצורה קלילה ומשעשעת.
אבל לא צחקתי בקול רם אפילו פעם אחת.

מצד שני...אני מצאתי את עצמי צוחקת כמו משוגעת מהספר "תקלה בקצה הגלקסיה" של אתגר קרת.
אז אולי החוש הומור שלי קצת פגום באיזשהו אופן.

» ביקורות נוספות של סייג'
» ביקורות נוספות על הצילו