ביקורת ספרותית על המטופלת השקטה - פרוזה # מאת אלכס מיכאלידס
ספר בסדר

---

הוא מתחיל מעט רדוד, שונה לחלוטין מהציפייה שפיתחתי, כשתכננתי דייט עם ספר מתח איכותי.
בין היתר, כלל הדייט הלא מוצלח, פסיכולוג שלא הפסיק לדבר על עצמו וסיפק אכזבה מרמת המחקר הספרותי, כבר בעמודי הפתיחה.

כשנתקלתי בהסבר על מבנה טיפול פסיכולוגי, בו בשל קושי נפשי, מעביר החולה למטפל את רגשותיו והאחרון נושא בנטל ומחזירם אל החולה, במן מחווה רגשנית של בכי ורגשנות, מודה שבעצמי כמעט ונזקקתי לטיפול, בעקבות חבלה וולונטרית הנובעת מדפיקת המצח בקיר הקרוב.

בקיצור, קבלו את הקשקוש הספרותי הראשון לספר זה (אוף!)..

מדובר בפסיכולוג שהולך, חוזר ומשקיע המון זמן ומלל, כדי שאכיר אותו. את המטופלת שלו, היא "המטופלת השקטה", אני מכירה פחות משמעותית ובאותה מידה גם אוהבת יותר.

היא שפויה ברגישותה ודעותיה, ובניגוד לפסיכולוג שלה, לא נראה כי מחשבותיה נוטות לטירוף (לגבי המעשים, תשפטו בעצמכם).
בכל מקרה, לאורך הסיפור כולו, נראה כי הפסיכולוג הוא שזקוק נואשות לטיפול נפשי, מקיף וארוך טווח.

כי המטופלת אולי שקטה, אבל הפסיכולוג שלה לא סותם את הפה.

יוסטון...
כשבזחילה עד עמוד 100, אני לוקה בהבנה שתחושת החיבור העוצמתית ביותר (והיחידה) שחוויתי עד כה, נוגעת לסצינה בה פסיכולוג מותקף ע"י מטופלת (ואני חושבת לעצמי שבשמחה הייתי מבצעת בו את אותו טיפול ממש), כל שנותר לכתוב זה, אתם יודעים... We Have A Problem.

למה ככה? או מה היה לנו?
הספר הזה רחוק מכל מה שציפיתי לו (כבר כתבתי) וההפתעה שהוא סיפק, הגיעה מכיוון פחות חיובי.

עד אותו עמוד 100, רוב ההתנהלות סובבת סביב פסיכולוג סוג ג' שמפתח אובססיה, לצורך לתקן קונפליקט טיפולי מסויים עד מאוד.
מתוך כך הוא עצמו לוקה בשלל מכאובי נפש, על גבול התלות הנפשית ואולי מעבר לה.

מעייף ומיותר זה כאן.
בשלב הזה, תהיתי בעיקר, מתי (לעזאזל) יתחיל כאן הסיפור?.
מישהו הבטיח לי סיפור מתח, בחיי.

קבלו אותו!
והנה, בעמוד 190, התחלתי להרגיש את סיפור המתח מתעורר, בספר שמונה 297 עמודים (בתצורה דיגיטלית).

האם לא מאוחר מדי להרגיש התעוררות ראשונית בשלב זה?
אתם תחליטו.

"תהיתי כמה זמן ייקח לו להגיע לעצם העניין, ולמה אני מרגיש כל הזמן פחות ופחות נוח" (כשבלי להתכוון, הפוסל במומו פוסל).

משפטים, משפטים ומש... אתם יודעים.
מלבד בבעיות מהזן הנפשי, הספר הזה לוקה בברברת ספרותית מיותרת עד מעיקה, כשכל תאור מוכפל או משולש והמון מידע שאין בו צורך עלילתי (או אחר), מתעופף בין השורות.

"ליטפתי את כף ידה ואת הצד הפנימי של מפרק היד. ליטפתי אותה באצבע שלי...".

"החקירה נוהלה על ידי פקד סטיבן אלן, איש חסון קירח עם משקפי קריאה גדולים שעיוותו את עיניו, הגדילו אותן , וגרמו להן להראות גדולות מהחיים, בולטות מהתעניינות ומסקרנות."
כחלק מכתיבה שעל גבול הירודה, זכינו כאן למשפט מלא ומיותר, שאין לו שום קשר להתפתחות העלילה. באותה מידה של השפעה, רב הפקד יכול היה להיות יפה תואר או פוזל בצורה מחרידה.

"מקהלת פימונים התחילה לנגן בראשי, מצלצלת, הרמונית, מהדהדת.." (מתאפקת לא לכתוב 'כן, גם אצלי'. והנה כתבתי).

מי פה במתח?
ככלל, מדובר בספר מתח/לא מתח, עם עלילה רוויית חורים על גבול בולענים עלילתיים, שספק אם היו גורמים לי להתקרב אליו, לו ידעתי על קיומם.

מספר כיווני חקירה מתחילים את דרכם העלילתית אחד אחרי השני, כשכולם ללא יוצא מן הכלל נקטעים בשלב כל שהוא ונשארים לא מוסברים, כמו תעלומות המשך שכבר אין בהן צורך (הגענו רק כדי לבלבל).
היו גם חורים בהגיון העלילתי, שלא הצלחתי למצוא להם פתרון עד לרגע זה. מסוג המקרים בהם גם אם לטובת התקדמות העלילה, 'יהי נוח' שמישהי תספר למישהו סיפור שהוא כבר מכיר, ברמת ההגיון, אין שום סיבה נראית לעין, שהרעיון יחזיק מים (ושאלות 'אבל למה?', נשארות כאן פתוחות ללא הכרה).

בנוסף, ובלי ליפול לגילוי העלילה, 'המטופלת השקטה', משתמש ב'טריק' ספרותי אחד, שכביכול עושה את סוף הסיפור למותח, או לפחות יוצר פיתול עלילתי שלא ניתן לצפות. אבל לא כך בונים ספר מתח איכותי והפיתול המבויים הוא בבחינת 'אז בשביל זה היה כל הסיפור?'

אחרי הכל, לצערי, ברומן שלי עם "המטופלת השקטה", לא זכיתי להפתעות גדולות (יעידו חברות ששמרו לי על ההשערות. כולן התממשו).
וכמה קיוויתי לגלות בהפתעה איזה פיתול עלילה לא צפוי.
הפעם, זה לא קרה.

"היא תמיד היתה מאוד לא יציבה..."

"אם תאמינו בכך או לא, זה כבר תלוי בכם."

לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

» ביקורות נוספות של Misskipod
» ביקורות נוספות על המטופלת השקטה - פרוזה #