ביקורת ספרותית על סיפורו של יתום מאת פאם ג'נוף

---

אין ספק כי השואה היא בין הפרקים הנוראיים ביותר  של היסטוריית העם היהודי. היא נטלה את חייהם של מיליוני בני אדם ושינתה את דרך הקיום הקבועה של עמים רבים.

מלחמת העולם השנייה היא נושא שמעניין אותי מאז היותי ילדה קטנה, וכל פעם שאני מוצאת ספר שבו העלילה מתרחשת בתקופה ההרסנית הזאת אני מסתקרנת מאוד. לפי התקציר הספר נשמע מבטיח, אבל הוא מאוד מאכזב בשעת הקריאה.

הדבר שהפריע לי יותר מהכל בספר הזה הוא שהעיסוק בנושא השואה היה מאוד חובבני (אפילו קצת מזלזל). הייתה לי תחושה שהמחברת יודעת פרטים  מעטים על התקופה הזאת ואפילו פרטים שגויים. זה הרגיש שהיא אפילו לא טרחה לבדוק כיצד הדברים באמת עבדו אז. לא חשתי את האיום הנאצי על הדמויות בשעת הקריאה, היא לא הדגישה מספיק את הסכנות הברורות שאליהן היו נתונים היהודים בסיפור. אני מבינה שהיא לא רצתה להכניס זוועות לספר, אבל היא הייתה צריכה לדעת שזה לא ייראה אמין בכלל לאנשים שקראו לא מעט על התקופה הזאת.

מה שעוד עיצבן אותי בספר זה שגם בפעמים הבודדות בהן היא הכניסה אנשי צבא לסיפור בכדי להוות איום על הדמויות, היא סיימה את הקטעים האלה נורא מהר רק בכדי להמשיך הלאה - במקום למתוח קצת את הרגע ואת הקורא, ולגרום לו לתהות מה יעלה בגורלם של האנשים בסיפור.

באופן כללי העלילה מתנהלת באופן לא אמין, הייתה חזרתיות מיותרת של רגשות לאורך כל הספר, הייתה שם רומנטיקה מטופשת וחסרת פשר, וגם הסוף היה פשוט מגוחך לפי דעתי.

מצחיק שקראו לספר סיפורו של יתום והוא בכלל עוסק בסיפורן של שתי נשים - היתום נמצא שם ברקע על מנת ליצור את הסיפור של שתיהן. אפילו השם של הספר נבחר בצורה גרועה.

בזבוז זמן.

» ביקורות נוספות של אַסְיָה
» ביקורות נוספות על סיפורו של יתום