ביקורת ספרותית על מטורפת מאת קלואי אספוזיטו
ספר בסדר

---

אני חושבת שזו הפעם הראשונה (לצערי) שאני לא יודעת אייך לכתוב בכלל ביקורת במצב הזה.
מצד אחד, קשה לי להכיל את האובדן הפרטי שלי וכתוצאה מכך אני פוסלת על הסף את הספר, מצד שני, כשאני מנסה להניח לרגע את "האני הפרטי" אז...צריך לקחת נשימה עמוקה ולהגיד שכן, הספר הזה מטורף לגמרי.

אז, הביקורת הזו תהא מחולקת...אין ברירה.

שתי אחיות, תאומות זהות:
אליזבת מוצלחת, אלווינה כושלת
אליזבת חכמה, אלווינה טיפשה
לאליזבת שפה גבוהה ועשירה, לאלווינה....הביוב כבר יותר נקי מהפה שלה

אליזבת נשואה, בעלה הוא חלומה של כל אישה...ובעיקר של אלווינה.
אלווינה ואליזבת לא התראו מזה כשנתיים, יותר נכון מהיום בו נישאה אליזבת, אלווינה מקבלת מייל מאחותה, היא מתחננת אליה לבוא ולראות סוף סוף את האחיין שלה, זה שדומה לה כמו שתי טיפות של מים...ובין השורות כותבת עד כמה היא זקוקה לה.

אלווינה, חסרת עבודה, חסרת דירה (שותפיה הודיעו לה שעליה לפנות את הדירה) מתוסבכת לחלוטין, מחליטה לנסוע לסיציליה. המפגש בין האחיות טעון, כשמצד אחד אלווינה בהיותה תאומה זהה מרגישה משהו לא בסדר עם אחותה...היא לא יודעת להצביע בדיוק מה לא בסדר, אבל היא יודעת דבר אחד: אחותה אליזבת גנבה את חייה, אלו החיים שהיא צריכה לחיות!

אליזבת באחד הימים מבקשת מאלווינה להתחלף איתה, כן בדיוק כמו שהן היו עושות כשהיו קטנות, הן יחליפו זהויות לכמה שעות בלבד.
תחושת הבטן של אלווינה מאותתת לה שלא להסכים, אך לבסוף היא נכנעת כמו תמיד אל מול בקשותיה של אליזבת. אומרים שרגע אחד בחיים חורץ גורלות....כך בדיוק בספר רגע ההחלפה מנפץ ומטלטל את עולמם של כל המעורבים.

אחות אחת, זה כל מה שהיה לי...כל עולמי, ברגע אחד היא הייתה, ורגע אחרי היא נעלמה ולא חזרה....

אני קוראת את הספר, מידי פעם עוצרת בזעם ומדברת לחלל החדר "אייך קיבינימט אפשר להתנהג ככה לדם מדמך?" עושה הפסקה קטנה וממשיכה, ושוב מטיחה את הספר בכעס גדול על המיטה, ושוב לחלל החדר (כך חשבתי, עד ששמתי לב שהשעה בכלל 2:00 ואישי היקר חולם חלומות פז) "אייך אפשר לחשוב ככה על דם מדמך?"

אז כן, היה לי קשה לקרוא, היה לי קשה להכיל, השלכתי סיטואציות על חיי הפרטיים, אחזתי בראש לא פעם ולא פעמיים , היו גם רגעים שהפסקתי לקרוא...זה לא בשבילי כך חשבתי.

אני לא חושבת (יכול להיות שאני נאיבית) שיש מישהו בעולם ששונא ברמה כזו את משפחתו, את ילדיו, את אחיו, השנאה שמתוארת בספר חוצה את כל גבולות ההיגיון.

אני יודעת דבר אחד היום שלא ייחסתי לו חשיבות גדולה בעבר, יכול להיות שזו קלישאה אבל עבורי זו הקלישאה הכי נכונה.
אל תהיו קטנוניים, תעריכו את החיים, תוותרו, תתפשרו, תבליגו כשצריך, החיים יקרים חבל לבזבז אותם על דברים קטנים.

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על מטורפת