“אני חושבת שזו הפעם הראשונה (לצערי) שאני לא יודעת אייך לכתוב בכלל ביקורת במצב הזה. מצד אחד, קשה לי להכיל את האובדן הפרטי שלי וכתוצאה מכך אני פוסלת על הסף את הספר, מצד שני, כשאני מנסה להניח לרגע את "האני הפרטי" אז...צריך לקחת נשימה עמוקה ולהגיד שכן, הספר הזה מטורף לגמרי. אז, הביקורת הזו תהא מחולקת...אין ברירה. שתי אחיות, תאומות זהות: אליזבת מוצלחת, אלווינה כושלת אליזבת חכמה, אלווינה טיפשה לאליזבת שפה גבוהה ועשירה, לאלווינה....הביוב כבר יותר נקי מהפה שלה אליזבת נשואה, בעלה הוא חלומה של כל אישה...ובעיקר של אלווינה. אלווינה ואליזבת לא התראו מזה כשנתיים, יותר נכון מהיום בו נישאה אליזבת, אלווינה מקבלת מייל מאחותה, היא מתחננת אליה לבוא ולראות סוף סוף את האחיין שלה, זה שדומה לה כמו שתי טיפות של מים...ובין השורות כותבת עד כמה היא זקוקה לה. אלווינה, חסרת עבודה, חסרת דירה (שותפיה הודיעו לה שעליה לפנות את הדירה) מתוסבכת לחלוטין, מחליטה לנסוע לסיציליה. המפגש בין האחיות טעון, כשמצד אחד אלווינה בהיותה תאומה זהה מרגישה משהו לא בסדר עם אחותה...היא לא יודעת להצביע בדיוק מה לא בסדר, אבל היא יודעת דבר אחד: אחותה אליזבת גנבה את חייה, אלו החיים שהיא צריכה לחיות! אליזבת באחד הימים מבקשת מאלווינה להתחלף איתה, כן בדיוק כמו שהן היו עושות כשהיו קטנות, הן יחליפו זהויות לכמה שעות בלבד. תחושת הבטן של אלווינה מאותתת לה שלא להסכים, אך לבסוף היא נכנעת כמו תמיד אל מול בקשותיה של אליזבת. אומרים שרגע אחד בחיים חורץ גורלות....כך בדיוק בספר רגע ההחלפה מנפץ ומטלטל את עולמם של כל המעורבים. אחות אחת, זה כל מה שהיה לי...כל עולמי, ברגע אחד היא הייתה, ורגע אחרי היא נעלמה ולא חזרה.... אני קוראת את הספר, מידי פעם עוצרת בזעם ומדברת לחלל החדר "אייך קיבינימט אפשר להתנהג ככה לדם מדמך?" עושה הפסקה קטנה וממשיכה, ושוב מטיחה את הספר בכעס גדול על המיטה, ושוב לחלל החדר (כך חשבתי, עד ששמתי לב שהשעה בכלל 2:00 ואישי היקר חולם חלומות פז) "אייך אפשר לחשוב ככה על דם מדמך?" אז כן, היה לי קשה לקרוא, היה לי קשה להכיל, השלכתי סיטואציות על חיי הפרטיים, אחזתי בראש לא פעם ולא פעמיים , היו גם רגעים שהפסקתי לקרוא...זה לא בשבילי כך חשבתי. אני לא חושבת (יכול להיות שאני נאיבית) שיש מישהו בעולם ששונא ברמה כזו את משפחתו, את ילדיו, את אחיו, השנאה שמתוארת בספר חוצה את כל גבולות ההיגיון. אני יודעת דבר אחד היום שלא ייחסתי לו חשיבות גדולה בעבר, יכול להיות שזו קלישאה אבל עבורי זו הקלישאה הכי נכונה. אל תהיו קטנוניים, תעריכו את החיים, תוותרו, תתפשרו, תבליגו כשצריך, החיים יקרים חבל לבזבז אותם על דברים קטנים.”

“ספר מטורף, כשמו כן הוא. הוא קצת בוטה, קצת הזוי, קצת מצחיק והעיקר מותח, מעניין ומלא הפתעות. ספר מושלם לחופשה, ממליצה בחום! כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי איך לעכל את הספר. השפה הנמוכה והבוטה שבה משתמשת הגיבורה, הרתיעה אותי וכמעט נטשתי את הספר. בהמשך הבנתי כי השפה הזאת היא אחד המאפיינים הבולטים של הגיבורה ולכן זה חלק בלתי נפרד מהספר ובהמשך פשוט התאהבתי בגיבורה. מסופר על תאומות זהות, אליזבט ואלווינה. אליזבת היא הבת האהובה והמוצלחת, היא נשואה לבעל חתיך ועשיר ויש לה תינוק. אלווינה היא ה"כבשה השחורה" של המשפחה. היא מרדנית ושובבה ולכן גרמה להוריה הרבה בעיות בילדותה. היא הייתה תמיד הצל של אחותה. אלווינה גרה בלונדון עם שני שותפים. היא פוטרה מהעבודה ובנוסף גם סולקה מהדירה כי לא שילמה שכר דירה מספר חודשים. יום אחד אליזבט מזמינה את אלווינה לבוא אליה לחופשה בוילה המפוארת שלה בסיציליה, אחרי שתקופה ארוכה הן לא היו בקשר. אליזבט ממש מתחננת בפניה שתגיע. לאלווינה אין מה להפסיד, היא חסרת כל כרגע ותמיד רצתה את החיים של אחותה, כולל את בעלה המהמם, ולכן היא נענית לבקשתה וטסה לבקר אותה. כשאלווינה מגיעה לאחותה, דברים מוזרים מתחילים להתרחש. היא רואה סימנים כחולים על ידיה של אחותה והיא שומעת צעקות בלילה מחדרה. אלווינה מתחילה לחשוד שאחותה מסתירה ממנה סודות ואולי החיים שלה לא כל כך מאושרים כפי שתמיד חשבה. החשד מתגבר כאשר יום אחד אליזבת מבקשת ממנה להחליף זהויות לכמה שעות, אז היא כבר בטוחה שלאחותה יש איזו משימה סודית במיוחד כשהיא אינה מוכנה לומר לה מדוע ולאן היא צריכה ללכת. אלווינה חושדת אבל אליזבת משכנעת אותה להסכים ומכאן הכל הולך ומסתבך. אלווינה נכנסת לתסבוכת מסוכנת הכוללת מסכת שקרים, מקרי רצח וסכנת מוות. ספר מרתק שאי אפשר להניח מהיד, מטורף לחלוטין! מחכה בקוצר רוח להמשך הרפתקאותיה של אלווינה. היא מצחיקה, היא בוטה, אין לה אלוהים. היא בהחלט טיפוס מיוחד ולא שיגרתי.”

“אחד הדברים המרתקים ביותר הם יחסים בין תאומים זהים. בילדותי גדלתי עם תאומות זהות באותה השכבה בבית הספר. יום אחד שאלתי אחת מהן איך זה להיות תאומה והיא השיבה: 'אני לא יודעת לענות לך כי אני לא יודעת איך זה לא להיות תאומה'. פתאום חשבתי איך זה מרגיש לחיות את כל חייך לצד כפיל. אתם זהים לחלוטין אבל למעשה אתם שני אנשים שונים עם אופי שונה, שאיפות שונות ורצונות אחרים. האם זה קל? כייף? אולי בכלל קשה יותר? 'מטורפת' התחיל עבורי כספר קליל ומצחיק עד דמעות, אך ככל שהתקדמתי בקריאה הצחוק שלווה ברחמים כלפי אלווינה הפך למשהו אחר. אחרי שצלחתי בהצלחה את כל התפניות בעלילה, ואף על פי שבסופו של הספר הרגשתי שאני צריכה הפסקה מעלילותיה של אלווינה – אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר. מומלץ לקוראים שלא ייקחו את הספר ברצינות רבה מדי.”

“אלווינה ואליזבט תאומות זהות, כשאלווי מקבלת מייל מאחותה היא מתעלמת תחילה ולאחר מכן משיבה לה ונענית לבקשתה להגיע לחופשה אצלה בסיציליה. אלווי חסרת כל נוחתת אצל בטה ומגיעה אליה בלמבורגיני של בעלה, איתו בילתה לילה אחד לפני 8 שנים והזיכרונות חוזרים ומציפים. לא רק הזיכרונות לגביי בעלה של אחותה אלא ליחס שקיבלו מאמא שלהן בילדותן. אך לא כל הנוצץ זהב, הוילה המפוארת של האחות מסתירה סודות וברגע ששתי האחיות מחליפות זהויות מתחיל מסע הרג שיחזיר את אלווינה לנקודת ההתחלה.”

“אני חושבת שזו הפעם הראשונה (לצערי) שאני לא יודעת אייך לכתוב בכלל ביקורת במצב הזה. מצד אחד, קשה לי להכיל את האובדן הפרטי שלי וכתוצאה מכך אני פוסלת על הסף את הספר, מצד שני, כשאני מנסה להניח לרגע את "האני הפרטי" אז...צריך לקחת נשימה עמוקה ולהגיד שכן, הספר הזה מטורף לגמרי. אז, הביקורת הזו תהא מחולקת...אין ברירה. שתי אחיות, תאומות זהות: אליזבת מוצלחת, אלווינה כושלת אליזבת חכמה, אלווינה טיפשה לאליזבת שפה גבוהה ועשירה, לאלווינה....הביוב כבר יותר נקי מהפה שלה אליזבת נשואה, בעלה הוא חלומה של כל אישה...ובעיקר של אלווינה. אלווינה ואליזבת לא התראו מזה כשנתיים, יותר נכון מהיום בו נישאה אליזבת, אלווינה מקבלת מייל מאחותה, היא מתחננת אליה לבוא ולראות סוף סוף את האחיין שלה, זה שדומה לה כמו שתי טיפות של מים...ובין השורות כותבת עד כמה היא זקוקה לה. אלווינה, חסרת עבודה, חסרת דירה (שותפיה הודיעו לה שעליה לפנות את הדירה) מתוסבכת לחלוטין, מחליטה לנסוע לסיציליה. המפגש בין האחיות טעון, כשמצד אחד אלווינה בהיותה תאומה זהה מרגישה משהו לא בסדר עם אחותה...היא לא יודעת להצביע בדיוק מה לא בסדר, אבל היא יודעת דבר אחד: אחותה אליזבת גנבה את חייה, אלו החיים שהיא צריכה לחיות! אליזבת באחד הימים מבקשת מאלווינה להתחלף איתה, כן בדיוק כמו שהן היו עושות כשהיו קטנות, הן יחליפו זהויות לכמה שעות בלבד. תחושת הבטן של אלווינה מאותתת לה שלא להסכים, אך לבסוף היא נכנעת כמו תמיד אל מול בקשותיה של אליזבת. אומרים שרגע אחד בחיים חורץ גורלות....כך בדיוק בספר רגע ההחלפה מנפץ ומטלטל את עולמם של כל המעורבים. אחות אחת, זה כל מה שהיה לי...כל עולמי, ברגע אחד היא הייתה, ורגע אחרי היא נעלמה ולא חזרה.... אני קוראת את הספר, מידי פעם עוצרת בזעם ומדברת לחלל החדר "אייך קיבינימט אפשר להתנהג ככה לדם מדמך?" עושה הפסקה קטנה וממשיכה, ושוב מטיחה את הספר בכעס גדול על המיטה, ושוב לחלל החדר (כך חשבתי, עד ששמתי לב שהשעה בכלל 2:00 ואישי היקר חולם חלומות פז) "אייך אפשר לחשוב ככה על דם מדמך?" אז כן, היה לי קשה לקרוא, היה לי קשה להכיל, השלכתי סיטואציות על חיי הפרטיים, אחזתי בראש לא פעם ולא פעמיים , היו גם רגעים שהפסקתי לקרוא...זה לא בשבילי כך חשבתי. אני לא חושבת (יכול להיות שאני נאיבית) שיש מישהו בעולם ששונא ברמה כזו את משפחתו, את ילדיו, את אחיו, השנאה שמתוארת בספר חוצה את כל גבולות ההיגיון. אני יודעת דבר אחד היום שלא ייחסתי לו חשיבות גדולה בעבר, יכול להיות שזו קלישאה אבל עבורי זו הקלישאה הכי נכונה. אל תהיו קטנוניים, תעריכו את החיים, תוותרו, תתפשרו, תבליגו כשצריך, החיים יקרים חבל לבזבז אותם על דברים קטנים.”

“ספר מטורף, כשמו כן הוא. הוא קצת בוטה, קצת הזוי, קצת מצחיק והעיקר מותח, מעניין ומלא הפתעות. ספר מושלם לחופשה, ממליצה בחום! כשהתחלתי לקרוא, לא ידעתי איך לעכל את הספר. השפה הנמוכה והבוטה שבה משתמשת הגיבורה, הרתיעה אותי וכמעט נטשתי את הספר. בהמשך הבנתי כי השפה הזאת היא אחד המאפיינים הבולטים של הגיבורה ולכן זה חלק בלתי נפרד מהספר ובהמשך פשוט התאהבתי בגיבורה. מסופר על תאומות זהות, אליזבט ואלווינה. אליזבת היא הבת האהובה והמוצלחת, היא נשואה לבעל חתיך ועשיר ויש לה תינוק. אלווינה היא ה"כבשה השחורה" של המשפחה. היא מרדנית ושובבה ולכן גרמה להוריה הרבה בעיות בילדותה. היא הייתה תמיד הצל של אחותה. אלווינה גרה בלונדון עם שני שותפים. היא פוטרה מהעבודה ובנוסף גם סולקה מהדירה כי לא שילמה שכר דירה מספר חודשים. יום אחד אליזבט מזמינה את אלווינה לבוא אליה לחופשה בוילה המפוארת שלה בסיציליה, אחרי שתקופה ארוכה הן לא היו בקשר. אליזבט ממש מתחננת בפניה שתגיע. לאלווינה אין מה להפסיד, היא חסרת כל כרגע ותמיד רצתה את החיים של אחותה, כולל את בעלה המהמם, ולכן היא נענית לבקשתה וטסה לבקר אותה. כשאלווינה מגיעה לאחותה, דברים מוזרים מתחילים להתרחש. היא רואה סימנים כחולים על ידיה של אחותה והיא שומעת צעקות בלילה מחדרה. אלווינה מתחילה לחשוד שאחותה מסתירה ממנה סודות ואולי החיים שלה לא כל כך מאושרים כפי שתמיד חשבה. החשד מתגבר כאשר יום אחד אליזבת מבקשת ממנה להחליף זהויות לכמה שעות, אז היא כבר בטוחה שלאחותה יש איזו משימה סודית במיוחד כשהיא אינה מוכנה לומר לה מדוע ולאן היא צריכה ללכת. אלווינה חושדת אבל אליזבת משכנעת אותה להסכים ומכאן הכל הולך ומסתבך. אלווינה נכנסת לתסבוכת מסוכנת הכוללת מסכת שקרים, מקרי רצח וסכנת מוות. ספר מרתק שאי אפשר להניח מהיד, מטורף לחלוטין! מחכה בקוצר רוח להמשך הרפתקאותיה של אלווינה. היא מצחיקה, היא בוטה, אין לה אלוהים. היא בהחלט טיפוס מיוחד ולא שיגרתי.”

“אחד הדברים המרתקים ביותר הם יחסים בין תאומים זהים. בילדותי גדלתי עם תאומות זהות באותה השכבה בבית הספר. יום אחד שאלתי אחת מהן איך זה להיות תאומה והיא השיבה: 'אני לא יודעת לענות לך כי אני לא יודעת איך זה לא להיות תאומה'. פתאום חשבתי איך זה מרגיש לחיות את כל חייך לצד כפיל. אתם זהים לחלוטין אבל למעשה אתם שני אנשים שונים עם אופי שונה, שאיפות שונות ורצונות אחרים. האם זה קל? כייף? אולי בכלל קשה יותר? 'מטורפת' התחיל עבורי כספר קליל ומצחיק עד דמעות, אך ככל שהתקדמתי בקריאה הצחוק שלווה ברחמים כלפי אלווינה הפך למשהו אחר. אחרי שצלחתי בהצלחה את כל התפניות בעלילה, ואף על פי שבסופו של הספר הרגשתי שאני צריכה הפסקה מעלילותיה של אלווינה – אני לא יכולה שלא להמליץ על הספר. מומלץ לקוראים שלא ייקחו את הספר ברצינות רבה מדי.”

“אלווינה ואליזבט תאומות זהות, כשאלווי מקבלת מייל מאחותה היא מתעלמת תחילה ולאחר מכן משיבה לה ונענית לבקשתה להגיע לחופשה אצלה בסיציליה. אלווי חסרת כל נוחתת אצל בטה ומגיעה אליה בלמבורגיני של בעלה, איתו בילתה לילה אחד לפני 8 שנים והזיכרונות חוזרים ומציפים. לא רק הזיכרונות לגביי בעלה של אחותה אלא ליחס שקיבלו מאמא שלהן בילדותן. אך לא כל הנוצץ זהב, הוילה המפוארת של האחות מסתירה סודות וברגע ששתי האחיות מחליפות זהויות מתחיל מסע הרג שיחזיר את אלווינה לנקודת ההתחלה.”