ביקורת ספרותית על הבעל של שתינו - מותחן מאת גריר הנדריקס
בזבוז של זמן

---

מה קורה כשהפנטזיה משתלטת על החיים? או במקרה הזה כאשר סופרת ועורכת ספרים מחליטות לכתוב ספר מתח?

התשובה לכך כמובן:
כאוס אחד גדול.

נתחיל בעובדות:

1. ריצ'רד הגבר השרמנטי, כן זו שכל אחת מפנטזת עליו, מפנק ואוהב, מוקיר ומעריך, מגונן ועוטף, וגם, יודע בדיוק על מה את חושבת או מה את עושה בכל זמן נתון. (זה הזמן לשים את הגרשיים מעל "כל אחת") הוא מנהל מצליח בקרן גידור, מלא בכסף, ומבין מעולה ביינות.

2. נלי היא גננת בגן ילדים ובערבים משלימה הכנסה כמלצרית בבר, גרה בדירה שכורה יחד עם סמנתה.

3. ונסה היא גרושתו של ריצ'רד, שבע שנים הייתה נשואה לו, לא קיבלה שקל אחד עלוב מהגירושים , ועברה להתגורר עם הדודה שלה שרלוט, ובנוסף החלה לעבוד כמוכרת בגדים.

4. קייט, פסיכולוגית במקצועה, צליעה קטנה וכמעט בלתי מורגשת ברגלה, ממעטת לדבר.

העובדות מובילות רק למסקנה אחת מתבקשת "מה לכל הרוחות ניסיתן לעשות כאן?"

כמה תובנות שקיבלתי כשסיימתי להתעלל בעצמי וסיימתי את הספר:

1.הגיוני שהן חשבו שמדובר במבוגרים דיסלקטיים ולכן יש צורך לחזור שוב ושוב ושוב על הסצנות

2.אף אחת לא עשתה הגהה על השניה

3.הן כנראה לא ישבו קודם וחילקו נכון את העלילה

4.היה להן משעמם נורא, ומה יותר מותח מהמשפט "הבעל של שתינו" ???!!!

לסיכום,
משעמם, מיותר, לא מובן, בזבוז של זמן...יכולתי להתמודד בזמן הזה עם עוד משחק שח עם הבן שלי ולקוות שאולי שהפעם אנצח.

» ביקורות נוספות של רחלי (live)
» ביקורות נוספות על הבעל של שתינו - מותחן