ביקורת ספרותית על למצוא מתוכו את האור - חליפת מכתבים עם אילן לוטנברג מאת ליאורה אליאס בר לבב
ספר טוב

---

ליאורה אליאס נולדה בשנת 1966 ונפטרה מסרטן מעט אחרי יום הולדתה ה-40. כשנה לפני, השתתפה ליאורה בריטריט (=קורס מדיטציה) בן שמונה ימים שהוקדש כולו לוויפאסאנה. אילן לוטנברג היה מורה מסייע באותו ריטריט, והמפגש ביניהם הוליד את חליפת המכתבים, 28 במספר, המוצגת בספר הזה.

ליאורה גדלה בבית מסורתי, בגיל צעיר משכה את המשפחה אחריה לקיום אורח חיים דתי, ולאחר לימודי התיכון הגיעה ללמוד במחזור הראשון של מדרשת לינדנבאום, מהמדרשות הראשונות לנשים, ובה נחשפה לתלמוד והחלה להתמחות בו, ומשם המשיכה לחקר התלמוד באוניברסיטה העברית. הסרטן התגלה אצלה במהלך לימודיה, ו"ליווה" אותה 15 שנה, כמעט רוב חייה הבוגרים, אך בזמן הזה ליאורה הקימה משפחה, סיימה את התואר הראשון והשני, למדה ולימדה תלמוד, והספיקה כמעט להגיש את עבודת הדוקטורט שלה.

בסרט "הערת שוליים" יש סצינה דרמטית שבה מוטח באחד מחברי ועדת פרס ישראל כי סירב לאשר לתלמידה חולת סרטן להגיש את עבודת הדוקטורט שלה ולזכות בתואר המיוחל לפני פטירתה. האירוע הזה, כמו רבים באותו סרט, מבוססים על מקרים אמיתיים מהחוג לתלמוד באניברסיטה העברית, ובמקרה הזה מרומז על עבודת הדוקטורט של ליאורה. הדוקטורט יצא אחרי מותה לפני כמה שנים כספר בעריכת פרופ' מנחם כהנא המנחה של ליאורה. בהקדמה הוא כתב: "אודה ולא אבוש, לא אחת פנו אליי עמיתים, חברים ורופאים, דורשי שלומה וטובתה של ליאורה, בבקשה שאקל עליה ואסייע לה לסיים את עבודתה במהירות. ואולם אני לא הייתי יכול למלא אחר הפצרות מעין אלו, משום שהן עמדו בניגוד עמוק לתפיסתי המדעית ולאהבת האמת של ליאורה. על פי תחושתי, כל רמז להקלה או לוויתור היו עלולים לפגוע בחוסנה של ליאורה ובערכה העצמי… לפי מיטב הבנתי המחקר שימש לליאורה עוגן של שפיות ואי של ביטחון" (הספר, אגב, נקרא: "מכילתא דרשב"י פרשת נזיקין", ונמצא באתר ההוצאה של 'מאגנס').

בספרון הזה, מובאים המכתבים בין ליאורה לאילן כמעט ללא עריכה וללא שינוי. ליאורה מצאה בדרך הבודהיסטית מעט מזור בהתמודדות רבת השנים שלה עם הסרטן, אך הרושם שלי הוא, וכך גם אילן מודה באחד המכתבים, שלא פחות משהיא למדה מאילן, אילן למד ממנה. ליאורה עצמה הייתה אישיות מעוררת הערצה, בהתמודדות, בכנות, ביכולות להתמקד בכאן ובעכשיו. הדרך הבודהיסטית נתנה לה את היכולת להרפות, לבקר את עצמה פחות, לסגל חשיבה ומודעוּת פחות רציונלית ויותר הוליסטית, ולראות את עצמה כחלק ממכלול הרמוני-קוסמי-על-זמני. ליאורה לא חוסכת ומתארת גם את השעות הקשות של הייאוש, של חוסר האונים, של הכאב המשתק, בד בבד עם הניסיון להתנתק מהגוף ולראות בו קליפה לנפש, לעצמיות. המכתבים ישירים, נוקבים, נוגעים ומתארים את החוויה השלמה של הניסיון לחיות, ליצור, לחוות, בצל המוות הכמעט וודאי, על עליותיה ומורדותיה.

לא אומר שכל המכתבים דיברו אלי, אך אף שלעיתים התובנות והרעיונות הבודהיסיטים העלו ניחוח ניו-אייג' מתקתק, ההקשר עושה את ההבדל בין תובנות נחמדות וקלישאתיות, לבין המימוש המסעיר שלהם בתוך הקיום הצורם, החובט, האדיש, והמטלטל. התובנה שבתוך כל זה, בתוך המבוך שאין בו מוצא, עדיין קיים האדם הבוחר.

» ביקורות נוספות של יוֹסֵף
» ביקורות נוספות על למצוא מתוכו את האור - חליפת מכתבים עם אילן לוטנברג