אני שונאת חתולים. ולא יעזרו ההסברים של כל אוהבי החתולים, על עצמאותם וחביבותם. ולא עזר גם החתול השמן שבחר להתיישב דווקא עלי בהרצאה (לפני כ-15 שנים) שהיו בה עוד כ-30 נוכחים וקם עם כולם רק להפסקת הקפה (אמנם הסברתי לו בשקט למה אני מתעבת את בני מינו, אבל זה לא עניין אותו ורק שכנתי לכיסא צחקה). זהו, בעיקר, אין מה לעשות, אפילו ג'וקים אני מעדיפה על פני הצפרניים החתוליות.
ובכל זאת, שכשראיתי את הספר הזה אתמול החלטתי לקרוא בו. הבנתי מהר מאוד שהספר הזה אמנם מספר על חתולים, אבל הוא בעצם מדבר על הבנת השונה ממך. על הבנת כל מי שלא ממש הולך במסגרת שבה כולם הולכים. והמסקנה שהגעתי אליה היא שזה ספר הדרכה למורים וגננות הרבה יותר מאשר ספר הסברה לילדים.
וטוב שכך, אולי במסווה חתולי יבינו גם אנשי החינוך שלא חייבים לדחוף רטלין לכל ילד שלא הולך בתלם. והילדים, מצדם, יוכלו ללמוד, וגם להסביר, שכשלא אוהבים משהו - לא חייבים לעשות אותו.











![מרטין עדן [מהדורת 2012 - תרגום חדש]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers96/963208.jpg)

![למי צלצלו הפעמונים [מהדורת 2006]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers0/2125.jpg)




