סוף סוף סיימתי לקרוא. נכון שלקח לי זמן ולא בגלל הספר אלא בגללי. אני די מקנא בחבריי כאן שדווקא הסגר גרם להם לקרוא יותר, ואצלי הפוך.
אני מאוד אוהבת לקרוא בהסעות לעבודה ודווקא הקורונה וכל הדרישות הנכונות להפרדה בהסעה הסיח את דעתי ולא הייתי מסוגלת לקרוא.
ביניהם בידוד של שבועיים בגלל אחד העובדים שהיה איתנו באוטובוס שבו 5 אנשים ויצא חיובי וכולנו נכנסו לבידוד... שכמובן לא היו לי שום תסמינים. למזלי אני

‭"‬נניח‭ ‬שעצמך‭ ‬של‭ ‬גיל‭ ‬שבע–עשרה,‭ ‬זה‭ ‬שרצה‭ ‬לחיות‭ ‬באופן‭ ‬הכי‭ ‬חופשי‭ ‬ומשוחרר‭ ‬שאפשר,‭ ‬הבחור‭ ‬הצעיר‭ ‬הזה,‭ ‬היה‭ ‬פוגש‭ ‬אותך‭ ‬היום‭ ‬ומגלה‭ ‬מה‭ ‬נהיה‭ ‬ממנו.‭ ‬מה‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬אומר?‭ ‬הוא‭ ‬היה‭ ‬מרוצה‭ ‬או‭ ‬מדוכא‭?״

מכירים את זה שאתם ניגשים לספר בפעם הראשונה, בלי להכיר אותו ובלי לשמוע עליו דבר, ורק מהפסקה הראשונה של התקציר אתם נתפסים עליו, ובלי להמשיך לקרוא את התקציר, את

ספר מתח. מסופר על דוגמנית שהטיסו לצילומים ברומניה.
באמצע הצילומים הדוגמנית נהרגה. מאשימים את המפיק שהיה אחראי עליה. במקביל נשלח גם חוקר בכדי לשמור עליה בחשאיות ובלי שאף אחד ידע. לאחר שהדוגמנית מתה בורח החוקר. האדם ששלח את החוקר מופתע מדוע ברח החוקר.
הספר מותח מאוד. מפתיע ביותר. זהו ספרו הראשון של <mark>אורי לברון</mark>. מאוד אהבתי. לפי דעתי היו מיותרים המון דפים בספר. הוא נמרח יותר מידיי. וזה מאבד כבר את הס

עוד ספר ברשימת הספרים הדיגיטליים שקראתי בשבועיים האחרונים והכול בחסות הקורונה שהצליחה ללמד אותי לאהוב קריאה בדיגיטל (ומי יסרב כרגע לבידור זול יותר ממה שהוא רגיל).

אבל לענייננו, ה-ספר.
משהו בתקציר שלו משך אותי בהחלט, לפחות במבט ראשון לא מדובר בספר ישראלי קלאסי שמרגיש לי שתמיד מדבר על אחד הנושאים צבא והשפעותיו או רומן כלשהו.
ופה היה ספר מתח עם רעיון קצת יותר מעניין.
סך הכל מדובר בעלילה כתובה

פורסם במקור בפורום הספרים של קפה דה מרקר

(מכיל פרטים מהספר, לא ממש הורס את חווית הקריאה אבל אני בכל זאת מזהירה)

הכריכה האחורית של ספרו הראשון של <mark>אורי לברון</mark>, "חצי הוכחה", נקראת מבטיחה לגבי תוכנו של ספר המתח ואני חובבת ספרי מתח כבר שנים. ספרי מתח ישראליים טובים הם נדירים בשוק הספרים וקשה למצוא ספר מתח עברי מקורי שישתווה לספרות מתח מתורגמת סטייל ג'פרי ארצ'ר האנגלי. אז כמו שכתבתי, הכריכה האחורי

זהו סיפור מתח חכם שבו מככבות שתי דמויות מרכזיות : עומר ברלוביץ, מפיק פרסומות וראובן גורן, חוקר פרטי.

עומר יוצא בראש צוות גדול לצלם פרסומת לשמפו עם הדוגמנית היפהפייה קארין סופר, ברומניה. ראובן נשלח לשם על ידי יאיר קאהן, איש עסקים עשיר ופיקודו לשעבר של ראובן בצבא, לשמור על קארין מרחוק ולדווח לו על כל תנועותיה.

סביב שתי הדמויות הללו יש, כמובן, עוד הרבה דמויות משנה חשובות הלוקחות חלק פעיל בעלילה

בכל גבר מבוגר יש את הילד שעדיין לא התבגר...עדיין מחפש הרפתקאות, נהנה מהאדרנלין שזורם בדם ותחושת הסיפוק.
ולעומתו יש את האחד שהחיים והמציאות שנכפתה עליו ביגרו אותו מהר מדי...
גם ב - אביעד - שמתחיל להניע את הסיפור ומסתבך עם הילד הלא נכון...
ו- תומר - שאיבד את אשתו והיא עוד "מבקרת בראשו" מדי פעם...
ו- איתן - שמחפש הרפתקאות מסוג אחר על מנת להשלים את מה שלא הספיק במשך השנים...
אני, אישית, אוהבת

ספר די טוב. יש בו מתח. והוא מפתיע. גם הדמויות לא נשארות אותו דבר הן משתנות תוך כדי הסיפור. הדמות של החוקר מתחלפת מדמות דחוייה לדמות כמעט חביבה. והדמות של המפיק מעוררת רחמים בהתחלה ובסוף הכל מסתדר. לא הייתי מאמינה שזהו ספר ראשון של <mark>אורי לברון</mark> מכיוון שהוא די איכותי.

אני שונאת חתולים. ולא יעזרו ההסברים של כל אוהבי החתולים, על עצמאותם וחביבותם. ולא עזר גם החתול השמן שבחר להתיישב דווקא עלי בהרצאה (לפני כ-15 שנים) שהיו בה עוד כ-30 נוכחים וקם עם כולם רק להפסקת הקפה (אמנם הסברתי לו בשקט למה אני מתעבת את בני מינו, אבל זה לא עניין אותו ורק שכנתי לכיסא צחקה). זהו, בעיקר, אין מה לעשות, אפילו ג'וקים אני מעדיפה על פני הצפרניים החתוליות.
ובכל זאת, שכשראיתי את הספר הזה א