ביקורת ספרותית על נפש לא שקטה - זכרונות על מצב רוח ושגעון מאת קיי רדפילד ג'יימיסון
ספר טוב

---

מה משותף למונק, המינגווי וואן גוך? ניחשתם נכון, כולם חלו במאניה-דיפרסיה.

מאניה-דיפרסיה (או הפרעה דו-קוטבית) הינה מחלה המאופיינת באפיזודות של מצבי רוח קיצוניים.
מאניה היא מצב אופורי המאופיין באימפולסיביות, פטפטנות, מעוף מחשבתי ויצירתי, אומניפוטנטיות, פעלתנות, ביטחון עצמי מופרז, תחושת עושר בלתי-נדלה, יצר מיני עז והיעדר צורך בשינה. כמו כן, נלווים אליו הזיות ופרצי אלימות.
דיפרסיה לעומת זאת, היא מצב דיכאוני המאופיין בעצבות, ריקנות, הערכה עצמית ירודה, אובדן הנאה ועניין, עייפות קיצונית, ירידה ביכולת הריכוז והזיכרון ונטיות אובדניות.

טוענים, כי הגן האחראי למחלה ב-DNA האנושי, מצומד לגנים האחראים על היצירתיות. גנים אלו עוברים יחדיו בתורשה, וזו הסיבה לכך שיצירתיות מאפיינת את המחלה ונציגיה. רבים מאותן בריות שופעות כישרון, מכורים לתחושת האופוריה, הם רואים בהתגלמותם המאנית חזות להיותם, וסולדים מכל פגיעה בכושר יצירתם. בשל כך מסרבים הם בתוקף ליטול תרופות, החלטה שצפויה להכריע את גורלם.

קיי רדפילד ג'יימיסון, היא פסיכולוגית קלינית וחולה במאניה-דיפרסיה. בדומה למרבית המטופלים, המחלה התפרצה אצלה בשנות העשרים של חייה. במסגרת ספרה האוטוביוגרפי העיוני, חושפת ג'יימיסון באומץ, אודות טיב המחלה, היא מפרטת אודות ייצרה ההרסני, השלכותיה על מערכות יחסים רומנטיות, אפלטוניות ומקצועיות והשפעתה על התפיסה העצמית.

אל הספר הגעתי בזכות המלצה של מרצה, פסיכיאטר בכיר שלימד אותנו אודות מחלות במערכת העצבים המרכזית. מאז שנות השבעים, הטיפול התרופתי העיקרי במחלה, הינו ליתיום. הוא משמש להפחתת תדירות ועצמת ההתקפים (הן המאנים והן הדפרסיביים). מעניין היה להצליב את תופעות הלוואי שלמדתי עם סיפור ממקור ראשון.

המחלה של ג'יימיסון נחשבת כקלאסית - מאופיינת בהתקף מאני ארוך, ובעקבותיו התקף דיפרסיבי חמור וארוך אף יותר. אולם קיימות תצורות רבות למחלה, וסיווגה בהתאם. מטופלים רבים למשל, אינם סובלים ממאניה, אלא מהיפו-מאניה (מצב של מאניה מתונה, שאינו כולל פסיכוזה).

מאז ומעולם מחלות נפש ריתקו אותי, אנשים שלקו בהן היו ייחודים בעיניי (במובן הטוב של המילה). יכולת המימוש העצמי במהלך התקף מאני, קסמה לי כששמעתי עליה לראשונה (ובמובנים מסוימים קוסמת לי עד היום). לכאורה, היפו-מאניה נשמעת כמו חלום – היעדר הצורך בשינה, כושר מחשבה ויצירתיות כביר ותחושת אופוריה. ג'יימיסון מודה בעצמה בכיסופים לאותן תקופות של התרוממות רוח, של היכרות עם חלקים חדשים במוחה, אולם מזכירה תדיר שאינן שוות במאום את הדיכאון העמוק שמגיע בעקבותיהן.

סגנון כתיבתה של ג'יימיסון מפתיע לטובה, לפחות מבחינת רמת הדימויים. לא מן הנמנע כי חלק ממנו הושפע מהתקפים מאנים/היפו-מאניים כאלה ואחרים.

ג'יימיסון, חיברה את הספר, בין היתר כדי לשנות את יחס החברה כלפי הלוקים במחלות הנפש. פרסומו, כלל סיכונים אישיים ומקצועיים (הרי מי ירצה מטפל פסיכוטי), אולם נדמה שעמדה במטרתה. הספר נחשב כפורץ דרך ובהחלט מרתק לקריאה.

ארבעה וחצי כוכבים,
מומלץ.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על נפש לא שקטה - זכרונות על מצב רוח ושגעון