ספר זה מספר את סיפורה של הציירת אירה יאן. רובנו מעולם לא שמע עליה ומי שכן היה זה בהקשר לרומן האסור עם המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
סיפור שלאורך מאה שנים נשאר לוט בערפל ולא ברור ולא סתם. ידידיו ורעיו של ביאליק עשו כל שביכולתם בכדי לשמור על שמו הטוב של המשורר הלאומי וניסו להעלים כל פיסת מידע מפלילה שנגעה לאירה יאן. תוך כדי מעשיהם דאגו להפיץ שמועות שווא על הציירת ולהכתים את שמה. מכיוון שהיא נפטרה ב-1918 ועקבות משפחתה נעלמו ואילו ביאליק האריך חיים עד 1934, היו לביאליק ורעיו הרבה שנים לערוך את סיפור הרומן בדרך שתוציא את המשורר בצורה הטהורה ביותר ולרוב על חשבון הגינותה של אירה יאן. למעשה לא היה אף אחד שיכל להגן על שמה של הציירת בסיפור זה והוא הופץ בדרך שהייתה הכי טובה לביאליק.
רות בקי קולודני ערכה מחקר מרתק על אירה יאן החל מילדותה ועד ליום מותה. מחקר החושף לראשונה מכתבים רבים בין ביאליק לאירה יאן ומצייר תמונת סיפור אחרת לחלוטין ממה שביאליק וחבר מרעיו דאגו להפיץ. המחברת עוקבת אחר חייה של אירה יאן באודיסה, בולגריה, צרפת, גרמניה, שוויץ וישראל כשהיא יוצרת עניין רב בכך שהיא מתארת את סביבתה ההיסטורית והתרבותית של אירה יאן בכל מקום אליו היא מגיעה. מעניין מאוד סבך הקשרים המתואר בין אירה יאן לגדולי הסופרים (רבניצקי, פרץ, מנדלי ועוד) , אנשי התרבות (בוריס שץ, פסטרנק) ובעלי מעמד שונים.
מהסיפור מתגלית נפש עדינה שלא היה מזל רב בחייה. היא נישאה בגיל צעיר ובעלה הריאקציונר נכלא והוגלה לסיביר זמן קצר לאחר נישואיה. היא נותרה לבדה עם ילדה קטנה ונאלצה להתמודד עם חיים ואתגרים לא פשוטים בתקופה של שלהי וסוף המאה ה-19. ביאליק הכיר אותה וביקש שתאייר את ספריו ובכך נוצר קשר עסקי ורומנטי ארוך שנים. לפי המכתבים שהשניים החליפו בניהם לאורך שנים רבות קשה שלא לזהות פאן רשמי מקצועי על פני השטח ופאן רומנטי מוסתר תחת פני השטח. המשורר הלאומי דאג להסתיר היטב את כוונותיו הרומנטיות תוך שימוש במשפטים מורכבים ורבי משמעויות.
אירה יאן עלתה לארץ ישראל עם ביתה לנה בשנת 1908, תקופה מאוד תוססת ומעניינת מבחינה תרבותית והיסטורית. מי שלמעשה לחץ עליה להגיע לארץ היה מיסד בצלאל בוריס שץ, הוא הזמין אותה ללמד ציור בבצלאל. לאחר שהגיעה השתנו התוכניות ולבסוף היא מצאה את עצמה מחוץ לבצלאל ולימדה ציור באופן פרטי. אירה יאן הייתה המורה הראשונה לציור של אחד מגדולי הציירים הישראלים נחום גוטמן.
אפשר לומר כי הייתה הציירת הישראלית הראשונה או אחת הראשונות בארץ ישראל. למעשה כמעט כל ציוריה אבדו ולכן עבודתה כמעט ואיננה מוכרת.
ב-1914 בעלה שוחרר מגלותו בסיביר ועבר למוסקבה, אירה יאן שלחה את ביתה למוסקבה כדי שתפגש עם אביה אותו לא ראתה מעל לעשר שנים. עם הגיעה של ביתה למוסקבה החלה מלחמת העולם הראשונה והיא לא יכלה לחזור ארצה. אירה יאן נותרה בודדת בארץ.
הטורקים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה נגד הרוסים הוציאו בארץ צו שמודיע על גירוש מהארץ של כל בעלי האזרחות הרוסית. אירה יאן גורשה לאלכסנדריה. היא הייתה חולה כבר בהגיעה למצרים. הקהילה היהודית דאגה למזון ומגורים למגורשים עד לחזרתם ארצה עם תום המלחמה. אירה יאן חזרה לארץ ב1918 ונפטרה בתל-אביב באותה שנה. היא השאירה את ציוריה למשמר אצל אחד מידידיה וכשחזרה ארצה הם נעלמו ולמעשה עד היום גורלם איננו ידוע.
עולה מהספר כי מאז שביאליק הכיר את אירה יאן שירים רבים שכתב נכתבו בעצם על אירה יאן או בהשראת הרומן שבניהם.
ספר מחקר מרתק על תקופה מרתקת בחיי הישוב היהודי באירופה ובארץ.
מומלץ.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



